איגנץ קונט

איגנץ קונט (במקור קוהן עד 1878^[1], הגרסה ההונגרית-אוסטרית לכהן; בהונגרית: Kont Ignác; טט, 27 באוקטובר 1856 – פריז, 22 בדצמבר 1912) היה היסטוריון ספרות יהודי-הונגרי, מורה בגימנסיה, אחר כך פרופסור בסורבון בפריז, חבר נספח באגודת קישפלודי ובאגודת פטפי.

איגנץ קונט
Kont Ignác

אין תמונה חופשית
לידה	27 באוקטובר 1856 טט, הונגריה
פטירה	22 בדצמבר 1912 (בגיל 56) פריז, צרפת
מדינה	הונגריה, צרפת

ביוגרפיה

איגנץ קוהן בא ממשפחה יהודית ענייה, בנם של משה קוהן ושל ינקה אפפל; בגיל ארבע עבר עם הוריו לעיר גיור לרובע שכונה "האי". בהיעדר גימנסיה יהודית בעיר, משנת 1867 למד בגימנסיה הראשית הבנדיקטינית בגיור במשך שמונה שנים. בנוסף למקצועות בית הספר למד עברית, צרפתית ואנגלית. בשנת 1875 למד כבר באוניברסיטת וינה בלשנות קלאסית; בינתיים ביקר גם בהרצאות על היסטוריה עתיקה, ספרות גרמנית ואחרות. הוא הגיע לבודפשט ב-1877 כדי להשלים את השנה השלישית של האוניברסיטה, שם הפך לחבר במכון להכשרת מורים. ב-1878 שירת בצבא בעיר גיור, תוך כדי שינוי שם משפחתו לקונט. ב-1879 קיבל דוקטורט בפילולוגיה ובגרמנית. אף על פי שלימד עוד שנתיים, הוא נאלץ להתפרנס בדבר מה אחר. הוא כתב מאמרים ודו"חות על חברות מדעיות בפשטי נפלו. ב-1881 החל ללמד כמרצה בכיר באוניברסיטה ובשנה שלאחר מכן נסע לפריז להכשרה נוספת. שם השתתף בין היתר בהרצאות בסורבון. לאחר שעבר בחינות הכשרת מורים בהצלחה, נשאר בצרפת. בסוף 1883 מונה למורה בקולג' של העיר אוסר וכעבור שנתיים הועבר לאיסואר (Issoire במחוז Puy-de-Dôme). ב-1886 קיבל מלגה ממשרד החינוך הצרפתי לסורבון, שבעזרתה השיג את גם את הדוקטורט הצרפתי. תחילה לימד שפות וספרות גרמנית בלוריאן (מחוז Morbihan בבריטאני), לאחר מכן בלה האבר, ומשנת 1892 בפריז. משנת 1902 היה פרופסור חבר לשפה וספרות הונגרית בסורבון, ומשנת 1907 פרופסור מן המניין.

עבודותיו

את מחקריו בתולדות הספרות פרסם בהונגרית, בגרמנית ובצרפתית. משנות ה-90 ואילך, הוא עבד על מספר נושאים מדעיים הונגריים וגרמניים בצרפתית. הוא זכה בשני פרסים מטעם האקדמיה הצרפתית. אחת המטרות החשובות בחייו הייתה לתאר את החיים האינטלקטואליים ואת הספרות ההונגרית גם מחוץ להונגריה, והוא טיפח בקפידה את קשריו ההונגריים.

מאמריו בהונגרית/גרמנית

• מאמרים בכתב העת הפילולוגי האוניברסלי ( Egyetemes Philologiai Közlöny) משנת 1878
• Pubilius Syrus, 1879.
• אוריפידס מנקודת מבט דתית, 1880–1884
• אריסטופנס מנקודת מבט דתית
• אריסטופנס כשופט מלאכותי בצפרדעים
• ישו הסובל
• אוריפידס רזוסה (Euripides Rhesosa)
• מינרווה ברומא
• השבתאים וסקירות ספרים
• חמישה דיווחים על ספרות פילולוגית צרפתית חמש פעמים לאחר 1884, המציגים יצירות צרפתיות בתחומי הספרות היוונית, הלטינית, הצרפתית והזרה
• 1889 ספרו של רופא ראשי הונגרי מהמאה ה-18
• 1897. ביצירותיו של איגנץ קלוץ קופצקי)
• בחינוך הונגרי (1879–1881)
• בפשטי נפלו (1880–1882) על מכוני הכרת ספרים וידע, (פלוטארכוס אז והיום)
• בעיתונים של אגודת קישפלודי
• בפסטר לויד
• ב-Französische Litertur

מאמריו בצרפתית

הוא כתב מאמרים ביקורתיים בצרפתית בכתבי עת צרפתיים רבים:

• Revue de l'enseignement des langues vivantes (1885. L'accueil de Poésie et Vérité en France, 1886. Les Attaques de Schlegel contre Euripide, 1888. Les parabases d'Aristophane et celles de Platen, Wieland, Matériaux pour servir aux études allemandes en France au XVIII. siècle);
• Revue critique d'historie et de littérature-be (משנת 1893 חבר מערכת קבוע)
• Revue archéologique (1893–1894)
• Revue de Philologie
• Revue Universitaire (1893. Quelques mots sur l'instruction publique en Hongrie)
• Revue des Études grecques (1893. Lessing et la définition de la tragédie par Aristote, Croiset)
• La Revue Encyclopédique (1894. Le roman hongrois, 1896. Le théâtre hongrois, Le Millénaire de la Hongrie)
• L'Etranger (1895. Orateurs et Hommes politiques de la Hongrie, 1897. La Tragédie de l'Homme de Madách)
• La Revue Britannique (1896. La littérature hongroise)
• Nouvelle Revue (1896. La poésie hongroise et la Millénaire)
• Revue des Revues (1896. Vörösmarty, 1897. Le comté Etienne Széchenyi à l'armée des Alliés)
• Revue internationale de l'Enseignement (1897. L'Œuvre scolaire de la jeune Hongrie 1867-1896)

יצירותיו

• Aristophanes. Bpest, 1880. (Olcsó Könyvtár 97. Doktori disszertációja).
• Sophokles. Collins Vilmos után angolból ford. U. ott, 1881. (Olcsó K. 126.)
• Lessing mint philologus. U. ott, 1881. (értek. a nyelv- és széptud. kör. IX. 10.)
• M. T. Ciceronis De Imperio Gnaei Pompei oratio ad Quirites (Pro lege Manilia.) U. ott, 1883. (Ism. Egyet. Philol. Közl. 1886.)
• Seneca tragédiái. U. ott, 1884. (Értek. a nyelv- és széptud. kör. XII. 1. Ism. Egyet. Philol. Közl. 1886.)
• M. T. Ciceronis Pro Sestio. U. ott, 1884. (Görög és római remekírók iskolai könyvtára.)
• A görög tragédia. Euripides után. Ugyanott, 1884. (Különnyomat az Egyetemes Philol. Közlönyből.)
• Lessing Fables. Paris, 1889.
• Goethe, Poésie et Verité. Paris, 1890.
• Schiller, Wallenstein. Paris, 1891. Két rész.
• Choix de ballades allemandes. Paris, 1891.
• Choix de Contes et de Fables. Paris, 1892. (a 8-12. sz. munkák iskolai kiadások bevezetésekkel és jegyzetekkel.)
• Lessing et l'Antiquité. Etudes sur l'hellénisme et la critique dogmatique en Allemagne au XVIII-e siècle. Paris, 1894. (Ismert. Arch. Értesítő, Comtes rendus de l'Académie des inscriptions et des belles lettres, Revue Internationale de enseignement, Literarisches Centralblatt, Deutsche Literaturzeitung, Revue critique 1895., Literaturblatt für german. und roman. Philologie 1896.)
• La Hongrie littéraire et scientifique. Paris, 1896. (Ismert. Revue internationale de l'enseignement, Revue bleue, Revue Encyclopédique, Revue britannique, La Vie contemporaine, Journal des Debats 30. mars, Polybiblion, Revue de Paris, a londoni Athenaeum 15. avril, Revista Litteraria, Revue historique, Revue suisse, L'Étranger, Irodalomtört. Közlemények, Akadémiai Értesítő, Budapesti Szemle, Fővárosi Lapok 83. sz., Erdélyi Muzeum Egyetemes Philol. Közlöny 1897.)
• L'enseignement secondaire en Hongrie. Bpest, 1896.
• Histoire de la littérature hongroise. Paris, 1900. (A magyar irodalom fejlődésének ismertetése a francia közönség számára.)
• Étude sur l’influence de la littérature française en Hongrie. Paris, 1902. (A francia irodalom hatásának kimutatása a magyar irodalomra.)
• Un poète hongrois. Michel Vörösmarty. Paris, 1903.
• Geschichte der ungarischen Literatur. Leipzig, 1906. (A magyar irodalom fejlődésének ismertetése a német közönség számára.)
• Petite grammaire hongroise. Paris, 1908. Online
• Bibliographie française de la Hongrie. Paris, 1913. (A magyar vonatkozású francia munkák bibliográfiája.)

לקריאה נוספת

• יוז'ף סיניאי: חייהם ויצירותיהם של סופרים הונגרים
• לקסיקון ביוגרפי הונגרי. עורכת ראשית אגנש קניירש.
• לקסיקון יהודי הונגרי. 1929. עורך פטר אויווארי. איגנץ קונט.

הערות שוליים

1. A Belügyminisztérium 1878. évi 35759. sz. rendelete. Névváltoztatási kimutatások 1878. év 2. oldal 18. sor.