אולר

אולר הוא סכין מתקפלת עם להב אחד או יותר, שמותאם לנשיאה בכיס.

אולר שווייצרי

אולר מתקופת רומא העתיקה (שמאל) ולצידו אולר משוחזר דומה

אורך להבי האולר יכולים לנוע בין 2 ס"מ עד 30 ס"מ^{[דרוש מקור]}; אורך להב טיפוסי הוא 5–15 ס"מ.

אולרים הם כלים רב שימושיים, וניתן להשתמש בהם למטרות רבות, כגון חיתוך מזון, פתיחת מעטפות, חיתוך חבלים, ואף ככלי להגנה עצמית. רבים מהאולרים מאובזרים, בנוסף לסכין, גם בכלים אחרים כגון מספריים, פותחן בקבוקים ופחיות, חולץ פקקים, פצירה ועוד.

המילה אולר נזכרת לראשונה בלשון חכמים אך לא ברור מה מקורה^[1].

היסטוריה של האולר

הלהבים המתקפלים הראשונים יוצרו על ידי נפחים אירופאים באמצע המאה ה-18 והם שימשו ככידונים מתקפלים על תותחים ומרכבות. באמצע המאה ה-19, נוצרו הדוגמאות האמיתיות הראשונות של אולרים. ובדיוק כמו היום, היו מגוונים בדגמים ובאיכות. בעוד שחלקם היו סכינים קלאסיות עם ידיות עץ ולהבי ברזל, אחרים היו קלאסיים ויקרים יותר, עם חיזוקים מסגסוגת כסף וידיות איילים.

במהלך המאה ה-19, ייצור האולר נעשה נפוץ יותר. אומנים צרפתים, ספרדים ואמריקאים החלו כולם להתחרות עם הקישוטים הייחודיים שלהם ושימושים מעשיים חדשים. מלבד השימוש ככלי וכלי נשק, האדמירל הצרפתי d’Estaing השתמש בסכינים שנעשו במיוחד בספינתו שיכולים לשמש גם כסכו"ם^[2].

לאחר מלחמת האזרחים האמריקנית, ייצור האולרים נעשה מתועש. מה שהביא למגוון רחב של דגמים שונים ולעלות נמוכה יותר, מה שהפך את הסכינים הללו לפופולריים עוד יותר.

בשנות ה-50, האולרים היו נפוצים בכל מקום. יצרנים ברחבי העולם מכרו את הדגמים שלהם, בעיקר פרסמו אותם כאולרי כיס מעולים עבור חקלאים, ציידים וחוואים שזקוקים לכלי חיצוני קומפקטי, מהיר ורב-תכליתי.

בעוד שבאמריקה Schrade היה היצרן המוביל של האולרים, חיילים שהגיעו מאירופה הביאו סוויץ' איטלקי אטרקטיבי בשם סטילטו^[3]. קונים אמריקאים היו מסונוורים מההמצאה האיטלקית הזו בדיוק בגלל שהיא לא הייתה מעשית כמו הדגמים האמריקאים. במקום להב חיתוך חד, סטילטו תוכנן כנשק התקפה - מחודד ומאיים.

עם זאת, ב-1950 העיתון היומי האמריקאי הפופולרי Women's Home Companion פרסם מאמר בשם "הצעצוע שהורג"^[4]. האולרים הוגדרו כאשם העיקרי בבעיה עם עליית רמות הפשיעה שיצאה מכלל שליטה. מחבר המאמר ג'ק האריסון פולק תיאר את האולרים כמסוכנים כמו אקדחים ואמר שהם נועדו לאלימות ולשימוש על ידי חברי כנופיה.

לא עבר זמן רב עד שאחרים קפצו על העגלה והצטרפו לתעמולה נגד אולרים, במהלך שנות ה-50, פרסומים רבים אחרים פרסמו מאמרים בגנות אולרים ככלי נשק מרושעים, קטלניים וקראו לחוקים חדשים שיאסרו על השימוש בהם.

אולר בחוק

בניגוד לסכין, אולר הוא לרוב מכשיר המותר לנשיאה מבחינה חוקית. לעיתים, קיימות מגבלות שונות על גודל הלהב, ותכונות אחרות, כגון היכולת לנעול את הלהב כאשר הוא פתוח, כדי להבטיח שלא יוכל לשמש ככלי נשק מסוכן.

בחוק הישראלי נשיאת אולר מותרת. אולר מוגדר כסכין מתקפלת שאורך להבה אינו עולה על עשרה סנטימטרים ושלא ניתן להפכה, בעזרת קפיץ או באמצעי אחר, לסכין שלהבה קבוע.^[5] למרות זאת, יש איסור לשאת אולר במקומות כגון מוסדות חינוך, בתי אוכל, מועדונים, אולמי משחקים, מגרשי ספורט ומקומות בהם נערכים מופעים.

ראו גם

• אולר שווייצרי
• לדרמן
• אולר קפיצי

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ערך מילוני בוויקימילון: אולר
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: אולר

• הניו יורק טיימס, עכשיו "הסכין של המיעוטים" חוקית, באתר הארץ, 7 ביוני 2019