אה"מ קולוסוס (1910)

אה"מ קולוסוס
HMS Colossus
	אה"מ קולוסוס עוגנת, זמן קצר לאחר השלמתה ב-1911
	אה"מ קולוסוס עוגנת, זמן קצר לאחר השלמתה ב-1911
תיאור כללי
סוג אונייה	אוניית מערכה
צי	הצי המלכותי הבריטי
דגל הצי
סדרה	אוניות המערכה מסדרת קולוסוס
ציוני דרך עיקריים
מספנה	Scotts Shipbuilding and Engineering Company
הוזמנה	1 ביוני 1909
תחילת הבנייה	8 ביולי 1909
הושקה	9 באפריל 1910
תקופת הפעילות	8 באוגוסט 1911 – 1923 (כ־11 שנים)
אחריתה	נגרטה
מלחמות וקרבות	מלחמת העולם הראשונה
מידות
הֶדְחֶק	סטנדרטי: 20,030 טון
אורך	166.3 מטר
רוחב	26.0 או 26.4 מטר
שוקע	8.2 מטר
נתונים טכניים
מהירות	21 קשרים
גודל הצוות	751–791
טווח שיוט	12,370 ק"מ במהירות 10 קשר
הנעה	18 דוודים המזינים 4 טורבינות בהספק 25,000 כוחות סוס
צורת הנעה	4 מדחפים
אמצעי לחימה
שריון	שריון עיקרי – 203–279 מ"מ ; שריון סיפון – 38–102 מ"מ ; צריחי תותחים – 280 מ"מ ; ברבטות – 102–279 מ"מ ; מגדל הניווט – 280 מ"מ ; מחיצות – 152–203 מ"מ
חימוש	10 תותחי Mk XI BL‏ 12 אינץ' (305 מ"מ)/50 קליבר ; 16 תותחי Mk VII‏ 4 אינץ' (102 מ"מ) ; 3 צינורות טורפדו 21 אינץ' (533 מ"מ)

אה"מ קולוסוס הייתה אוניית המערכה הראשונה בסדרת "קולוסוס" של הצי המלכותי הבריטי. הסדרה כללה שתי אוניות דרדנוט שנבנו בסוף העשור הראשון של המאה ה-20. את כל שירותה עשתה "קולוסוס" בצי מימי המולדת ובגרנד פליט, ולעיתים קרובות שימשה כאוניית דגל. מלבד ההשתתפות בקרב יוטלנד במאי 1916 והפעולה הבלתי משמעית של 19 באוגוסט, שירותה במהלך מלחמת העולם הראשונה כלל בדרך כלל סיורים שגרתיים ואימונים בים הצפוני. קולוסוס הייתה הדרדנוט היחידה מהגוף הראשי של הצי הגדול שנפגעה במהלך קרב יוטלנד, אם כי היא סבלה מנזק קל בלבד. האונייה נחשבה למיושנת לאחר המלחמה וצמצמה למילואים ולאחר מכן הפכה לספינת אימונים. קולוסוס פורקה מנשקה ב-1923 ונמכרה לגרוטאות ב-1928.

עובדות מהירות תיאור כללי, סוג אונייה ...

סגירה

העיצוב של סדרת קולוסוס נגזר מזה של אה"מ נפטון שקדמה לה עם שריון מפוזר וטורפדות חזקים יותר. לקולוסוס היה אורך כולל של 545 רגל 9 אינץ' (166.3 מטרים), רוחב של 86 רגל 8 אינץ' (26.4 מטרים), ושוקע של 27 רגל (8.2 מטרים) בתפוסה סטנדרטית. הדחק האונייה היה 20,030 טונות ארוכות (20,350 טונות) בתפוסה סטנדרטית ו-23,266 טונות ארוכות (23,639 טונות) במעמס מלא. בשנת 1911 מנה הצוות שלה 751 קצינים ומלחים.

קולוסוס הונעה על ידי שני סטים של טורבינות קיטור עם הנעה ישירה של פארסונס, שכל אחת מהן הניעה שני צילינדרים, תוך שימוש בקיטור משמונה עשר דוודי Babcock & Wilcox. הטורבינות דורגו ב-25,000 כוחות סוס (19,000 קילוואט) ונועדו להעניק לאונייה מהירות מרבית של 21 קשרים (39 קמ"ש). במהלך ניסויי הים שלה, בני שמונה שעות, ב-30 במרץ 1911, היא הגיעה למהירות מרבית של 21.6 קשרים (40 קמ"ש) מ-29,296 כוחות סוס (21,846 קילוואט) בסערה מתונה. אוניות הסדרה נשאו מספיק פחם ומזוט כדי להעניק להן טווח של 6,680 מיילים ימיים (12,370 ק"מ) במהירות שיוט של 10 קשרים (19 קמ"ש).

חימוש ושריון

אוניות הסדרה היו מצוידות בעשרה תותחי טעינת עכוז (BL) 12 אינץ' (305 מ"מ) Mark XI בחמישה צריחים תאומים בעלי הנעה הידראולית, שלושה לאורך קו המרכז והשניים הנותרים כצריחי כנפיים. הצריחים בקו המרכז סומנו 'A'‏, 'X' ו-'Y', מלפנים לאחור, וצריחי הכנף הימני והשמאלי היו 'P' ו-'Q' בהתאמה. החימוש המשני שלהם כלל 16 תותחי BL ארבעה אינץ' (102 מ"מ)/ 50 קליבר Mark VII. עשרה מהם הורכבו במבנה העילי הקדמי ושישה במבנה האחורי בצריחים בודדים. האוניות נשאו גם ארבעה תותחי הצדעה 3 פאונד (47 מילימטרים (1.9 אינץ')). כמו כן האוניות צוידו בשלושה צינורות טורפדו שקועים בקוטר 21 אינץ', אחד בכל צד רוחב ואחר בירכתיים, עבורם סופקו 18 טורפדות.

לאוניות הסדרה הייתה חגורת שריון בקו המים של שריון מוצק של קרופ בעובי 11 אינץ' (279 מ"מ) בין הברבטים הקדמיים והאחוריים שהצטמצמה ל-2.5 אינץ' (64 מ"מ) מחוץ למצודה המשוריינת המרכזית, אך לא הגיעה לחרטום או לירכתיים. מעל זה היה רצועה של שריון בעובי 8 אינץ' (203 מ"מ). המחיצות האלכסוניות הקדמיות בגודל 4 אינץ' (102 מ"מ) חיברו את קו המים וחגורות השריון העליונות לברבטה 'A'. באופן דומה המחיצה האחורית חיברה את חגורות השריון לברבטה 'Y', אם כי עוביה היה 8 אינץ'. שלושת הברבטים המרכזיים היו מוגנים על ידי מגני חזית בעובי 10 אינץ' (254 מ"מ) מעל הסיפון הראשי שהצטמצם ל-4 או 5 אינץ' (127 מ"מ) מתחתיו. ברבטות הכנפיים היו דומות פרט לכך שהיו להן מגני חזית בעובי 11 אינץ' של שריון. לצריחי התותחים היו מגני חזית ודפנות בעובי 11 אינץ' עם גגות בעובי 3 אינץ'.

עובי שלושת הסיפונים המשוריינים נע בין 1.5–4 אינץ' (38–102 מילימטרים) עם העוביים הגדולים יותר מחוץ למצודת השריון המרכזית. החזית והצדדים של מגדל הניווט היו מוגנים על ידי לוחות בעובי 11 אינץ', אם כי עובי הגג היה 3 אינץ'. למגדל האיתור מאחורי ומעל מגדל הניווט היו דפנות בעובי 6 אינץ' (152 מילימטרים) ומגדל הפיקוח על הטורפדו מאחור היה עם דפנות בעובי 3 אינץ' וגג בעובי 2 אינץ'. למען חיסכון במשקל, אוניות הסדרה ביטלו את מחיצות האנטי-טורפדו שהגנו על חדרי המנועים והדוודים, וחזרו לתוכנית של הדרדנוטים הישנות יותר שהציבו אותן רק מחוץ למחסני התחמושת באותו עובי מ-1–3 אינץ' (25–76 מילימטרים). הם אכן שמרו על לוחות השריון בעובי 1 אינץ' המגינים על ספיגות הדוודים.

שינויים

מתישהו בשנת 1912, פלטפורמת המצפן הורחבה קדימה כדי להכיל מד טווח. לאחר תחילת המלחמה באוגוסט 1914, נוספו זוג תותחי נ"מ בקוטר 3 אינץ'. מנהל בקרת אש הותקן על פלטפורמה מתחת לחלק העליון לפני דצמבר 1915. בערך 50 טונות ארוכות (51 טונות) של שריון סיפון נוספו לאחר קרב יוטלנד במאי 1916. בערך באותו זמן, ארבעה תותחי 4 אינץ' הוסרו מהמבנה האחורי. באפריל 1917, קולוסוס צוידה בתותחי נ"מ בודדים בקוטר 4 אינץ' ו-3 אינץ', והקבוצה הקדמית של תותחי 4 אינץ' נסגרה בקזמטים. צינור הטורפדו בירכתיים הוסר בשנים 1917–1918 ומד טווח זווית גבוהה הותקן במרומי האונייה ב-1918. תותחי הנ"מ הוסרו בשנים 1919–1920 וכמה תותחי 4 אינץ' הוסרו במהלך השיפוץ שלה בספטמבר-אוקטובר 1921. בנוסף, כמה מכונות הוסרו במהלך השיפוץ כדי להפוך אותה לבלתי כשירה ללחימה בהתאם להסכם הצי של וושינגטון.

קולוסוס, שנקראה על שם הקולוסוס מרודוס, הייתה האונייה החמישית בשם זה ששירתה בצי המלכותי. האונייה הוזמנה ב-1 ביוני 1909 והונחה ב-Scotts Shipbuilding & Engineering במספנתם בגרינוק ב-8 ביולי. היא הושקה ב-9 באפריל 1910 והושלמה ביולי 1911 בעלות של 1,672,102 ליש"ט, כולל חימושה. האונייה החלה בניסויים ב-28 בפברואר שנמשכו עד יולי. קולוסוס נכנסה לשירות בדבונפורט ב-8 באוגוסט והוצבה בפלגה השנייה של צי הבית. זו סומנה מחדש כשייטת אוניות המערכה השנייה (BS) ב-1 במאי 1912. האונייה השתתפה בסקירת הצי הפרלמנטרית ב-9 ביולי בספיטהד והפכה לאוניית הדגל הזמנית של השייטת בזמן שהאונייה האחות שלה, הרקולס, עברה שיפוץ בנובמבר-דצמבר. במהלך תקופה זו, היא ערכה אימון ירי ליד פורטלנד בטווח של 14,000 יארד (13,000 מטרים), הירי הארוך ביותר שבוצע על ידי אונייה כלשהי של הצי המלכותי לפני תחילת המלחמה. זמן קצר לאחר מכן, קולוסוס הועברה לשייטת אוניות המערכה הראשונה. היא ביקרה בשרבורג, צרפת, עם חלק מהצי במרץ 1913.

מלחמת העולם הראשונה

בין 17 ל-20 ביולי 1914 קולוסוס השתתפה בניסוי גיוס ובדיקת צי כחלק מהתגובה הבריטית למשבר יולי. כשהגיעה לפורטלנד ב-27 ביולי, היא קיבלה הוראה להמשיך עם שאר צי הבית לסקפה פלו יומיים לאחר מכן כדי להגן על הצי מפני התקפת פתע גרמנית אפשרית. באוגוסט 1914, בעקבות פרוץ מלחמת העולם הראשונה, אורגן צי הבית מחדש כצי הגדול, תחת פיקודו של אדמירל ג'ליקו. רובו התבסס לזמן קצר (22 באוקטובר עד 3 בנובמבר) בלו סווילי, אירלנד, בעוד ההגנות בסקפה פלו חוזקו. בערב 22 בנובמבר 1914 ערך הצי הגדול סריקה עקרונית בחציו הדרומי של הים הצפוני; קולוסוס פעלה עם הכוח העיקרי בתמיכה בשייטת סיירות המערכה הראשונה של תת-אדמירל דייוויד ביטי. הצי חזר לנמל בסקפה פלו ב-27 בנובמבר. שייטת אוניות המערכה הראשונה שייטה מצפון-מערב לאיי שטלנד וערכה אימון ירי ב-8–12 בדצמבר. ארבעה ימים לאחר מכן, הצי הגדול יצא לפעולה במהלך הפשיטה הגרמנית על סקרבורו, הרטליפול וויטבי, אך לא הצליח ליצור מגע עם צי הים הפתוח. קולוסוס ושאר הצי הגדול ערכו סריקה נוספת של הים הצפוני ב-25–27 בדצמבר.

ספינותיו של ג'ליקו, כולל קולוסוס, ערכו תרגילי ירי ב-10–13 בינואר ממערב לאי אורקני ואיי שטלנד. בערב 23 בינואר הפליג עיקר הצי הגדול לתמיכה בסיירות המערכה של ביטי, אך הצי היה רחוק מדי מלהשתתף בקרב שרטון דוגר למחרת. ב-7–10 במרץ, ערך הצי הגדול סריקה בצפון הים הצפוני, במהלכו ביצע תמרוני אימונים. שייט נוסף כזה התקיים ב-16–19 במרץ. ב-11 באפריל ערך הצי הגדול סיור במרכז הים הצפוני וחזר לנמל ב-14 באפריל; סיור נוסף באזור התקיים ב-17–19 באפריל, ואחריו תרגילי ירי מול שטלנד ב-20–21 באפריל.

הצי הגדול ערך סריקות במרכז הים הצפוני ב-17–19 במאי וב-29–31 במאי מבלי להיתקל בכלי שיט גרמני. במהלך 11–14 ביוני ערכה השייטת אימון ירי ותרגילי קרב ממערב לשטלנד ועוד אימונים מול שטלנד החל מ-11 ביולי. ב-2–5 בספטמבר יצא הצי לשייט נוסף בקצה הצפוני של הים הצפוני וערך תרגילי ירי. במהלך שאר החודש, הצי הגדול ערך אימונים רבים. האונייה, יחד עם רוב הצי הגדול, ערכו סריקה נוספת לים הצפוני בין 13 ל-15 באוקטובר. כמעט שלושה שבועות לאחר מכן, קולוסוס השתתפה במבצע אימון צי נוסף ממערב לאורקני במהלך 2–5 בנובמבר. מאוחר יותר באותו חודש, האונייה הפכה לאוניית הדגל של אדמירל משנה ארנסט גונט, מפקד הפלגה החמישית של שייטת אוניות המערכה הראשונה.

הצי יצא לשייט בים הצפוני ב-26 בפברואר; ג'ליקו התכוון להשתמש בכוח הארוויץ' כדי לטהר את מפרץ הלגולנד, אך מזג אוויר גרוע מנע פעולות בדרום הים הצפוני. כתוצאה מכך, הפעילות הוגבלה לקצה הצפוני של הים. סריקה נוספת החלה ב-6 במרץ, אך נאלצו לנטוש אותה למחרת מכיוון שמזג האוויר נעשה סוער מדי עבור המשחתות המלוות. בליל 25 במרץ הפליגו קולוסוס ושאר הצי מסקפה פלו, כדי לתמוך בצי הקרב ובכוחות קלים אחרים שפשטו על בסיס הצפלין הגרמני בטונדרן. כשהצי הגדול התקרב לאזור ב-26 במרץ, הכוחות הבריטיים והגרמנים כבר ניתקו מגע וסערה חזקה איימה על כלי השיט הקלים, כך שהצי קיבל הוראה לחזור לבסיס. ב-21 באפריל, הצי הגדול ערך מפגן מול שונית הורנס כדי להסיח את דעתם של הגרמנים, בזמן שהצי הרוסי שיקם את שדות המוקשים ההגנתיים שלו בים הבלטי. הצי חזר לסקפה פלו ב-24 באפריל ותדלק, לפני שהמשיך דרומה בתגובה לדיווחים מודיעיניים לפיהם הגרמנים עומדים לפתוח בפשיטה על לואוסטופט. הצי הגדול לא הגיע לאזור אלא לאחר נסיגת הגרמנים. במהלך 2–4 במאי, הצי ערך מפגן נוסף מול שונית הורנס כדי לשמור על תשומת הלב הגרמנית ממוקדת בים הצפוני.

קרב יוטלנד

בניסיון לפתות ולהשמיד חלק מהצי הגדול, צי הים הפתוח הגרמני, המורכב מ-16 דרדנוטים, שש פרה-דרדנוטים, שש סיירות קלות ו-31 סירות טורפדו, עזב את בסיס הצי מוקדם בבוקר 31 במאי. הצי הפליג בשיתוף פעולה עם חמשת סיירות המערכה והסיירות התומכות וסירות הטורפדו של קונטר-אדמירל פרנץ פון היפר. חדר 40 של הצי המלכותי יירט ופענח את תעבורת הרדיו הגרמנית שהכילה תוכניות של המבצע. האדמירליות הורתה על הצי הגדול, הכולל כ-28 אניות דרדנוט ו-9 סיירות מערכה, להתייצב בלילה הקודם כדי לנתק ולהשמיד את צי הים הפתוח.

ב-31 במאי הייתה קולוסוס, בפיקודו של קפטן דדלי פאונד, האונייה המובילה של הפלגה ה-5 והייתה האונייה ה-17 מראש מערך הקרב לאחר הפריסה. במהלך השלב הראשון של הקרב הכללי, האונייה ירתה שלושה מטחים מהתותחים העיקריים שלה לעבר אוניית מערכה שבקושי נראתה בשעה 18:30. זמן קצר לאחר מכן, היא ירתה ארבעה מטחים לעבר הסיירת הקלה הנכה SMS ויסבאדן בסביבות השעה 18:32. קולוסוס ירתה עוד שלושה מטחים לעבר ויסבאדן בשעה 19:00 וחמש דקות לאחר מכן עברה לירות במשחתת SMS G42, שניסתה לבוא לעזרתה של ויסבאדן, עם חימוש ראשי וגם משני. המשחתת לא נפגעה, אך פיצוצי פגזים שכמעט פגעו בה גרמו למעבים שלה לדלוף, מה שהפחית בהדרגה את מהירותה. בסביבות השעה 19:10 קולוסוס התמודדה עם כמה שייטות משחתות גרמניות עם הצריח הקדמי שלה ותותחי 4 אינץ' ללא תוצאה.

בערך בשעה 19:15, היא ירתה לעבר סיירת המערכה SMS דרפלינגר בטווח של 8,000–9,000 יארד (7,300–8,200 מטרים) עם חמישה מטחי פגזים. היא טענה לארבע פגיעות, אבל כנראה השיגה חמש פגיעות על האונייה הגרמנית. רק שניים מהם היו משמעותיים, והרסו זוג תותחי 15 סנטימטרים (5.9 אינץ'), הפילו שניים אחרים וגורם להצפות. בתמורה היא נפגעה משני פגזים שנורו על ידי סיירת המערכה SMS זיידליץ בשעה 19:16, אך אף אחד מהם לא גרם לנזק משמעותי, רסיסים שהציתו כמה מטעני חומר נפץ הודף 4 אינץ' הוצאו בקלות. אולם שבעה אנשי צוות נפצעו. כמה דקות לאחר מכן, רסיסים משתי החטאות קרובות כמעט הרסו זרקור ופצעו שני אנשי צוות. בשעה 19:35 נאלצה קולוסוס להתרחק מטורפדו גרמני מתקרב. האונייה לא ירתה שוב בתותחים שלה ולא נפגעה שוב, אם כי המדחפים שלה ניזוקו קלות כשעברה מעל רסיס בשעה 23:30. במהלך הקרב היא ירתה בסך הכל 93 פגזים בקוטר 12 אינץ' ו-16 פגזים בקוטר 4 אינץ'.

פעילות לאחר מכן

ב-12 ביוני, גונט וקולוסוס הועברו לשייטת אוניות המערכה הרביעית וגונט הפך לסגן מפקד השייטת. הצי הגדול התייצב ב-18 באוגוסט 1916 כדי לארוב לצי הים הפתוח בזמן שהתקדם לדרום הים הצפוני, אך שורה של תקלות וטעויות מנעו מג'ליקו ליירט את הצי הגרמני לפני שחזר לנמל. שתי סיירות קלות הוטבעו על ידי צוללות גרמניות במהלך המבצע, מה שגרם לג'ליקו להחליט שלא לסכן את היחידות העיקריות של הצי דרומית ל-55° 30' צפון עקב שכיחות הצוללות והמוקשים הגרמניים. האדמירליות הסכימה וקבעה שהצי הגדול לא יצא לפעולה אלא אם הצי הגרמני ינסה לפלוש לבריטניה או שתהיה אפשרות חזקה שניתן יהיה לכפות עליו קרב בתנאים מתאימים.

מיוני עד ספטמבר 1917, היא עברה שיפוץ. ב-22 באפריל 1918 הפליג צי הים הפתוח צפונה בפעם האחרונה בניסיון לא מוצלח ליירט שיירה לנורווגיה, ונאלץ לחזור יומיים לאחר מכן לאחר שלסיירת המערכה SMS מולטקה נגרם נזק למנוע. הצי הגדול יצא לפעולה מרוזית' ב-24 עם גילוי הפעולה, אך לא הצליח ללכוד את הגרמנים. קולוסוס נכחה ברוזית' כאשר הצי הגרמני נכנע ב-21 בנובמבר. בינואר 1919, היא הפכה לאוניית הדגל של צי המילואים בדבונפורט. במרץ, קולוסוס הפכה לזמן קצר לאוניית הדגל של שייטת אוניות המערכה השלישית של צי הבית, לפני שהתפקיד הזה הועבר לקולינגווד ב-18 במרץ. ב-30 ביוני 1921, היא נרשמה לפירוק, אך הפכה לספינת אימונים לצוערים בספטמבר, ושופצה כדי להתאים לתפקידה החדש. האונייה הוצבה בפורטלנד עד מאי 1922, כאשר המוסד הזה נסגר והיא חזרה לדבונפורט שם שוב נרשמה לפירוק. קולוסוס הוסרה מרשימת הגריטה ב-23 ביולי 1923 והושקה לשימוש במוסד ההכשרה אה"מ אימפרגנבל בדבונפורט. האונייה עזבה את מוסד ההכשרה באוגוסט 1927, הועברה לשליטת המספנות ב-23 בפברואר 1928 ונמכרה ל-Charlestown Shipbreaking Industries לגרוטאות באוגוסט. היא נמכרה מחדש ל-Metal Industries, Limited ועזבה את דבונפורט לצ'ארלסטאון, פייף, ב-25 באוגוסט. קולוסוס הגיעה ב-5 בספטמבר כדי להתחיל בגריטה.

מדיה וקבצים בנושא אה"מ קולוסוס בוויקישיתוף