Loading AI tools
סופר, היסטוריון וכומר אמריקאי, הידוע בעיקר בזכות מאמריו שפורסמו ב- Atlantic Monthly, בתמיכה באיחוד, במהלך מלחמת האזרחים מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אדוארד אוורט הייל (באנגלית: Edward Everett Hale; 3 באפריל 1822 - 10 ביוני 1909) היה סופר, היסטוריון וכומר אמריקאי, הידוע בעיקר בזכות מאמריו שפורסמו ב-Atlantic Monthly, בתמיכה באיחוד, במהלך מלחמת האזרחים.[1]
 | |
| לידה |
3 באפריל 1822 בוסטון, ארצות הברית  |
|---|---|
| פטירה |
10 ביוני 1909 (בגיל 87) רוקסברי, ארצות הברית |
| שם לידה |
Edward Everett Hale |
| מדינה |
ארצות הברית |
| מקום קבורה |
Forest Hills Cemetery |
| מקום מגורים |
Edward Everett Hale House, Hale House |
| שם עט |
Frederic Ingham, J. Thomas Darragh |
| מקום לימודים |
אוניברסיטת הרווארד, סמינר לכמרים הרווארד, הרווארד קולג', בית הספר הלטיני של בוסטון |
| שפות היצירה |
אנגלית |
| יצירות בולטות |
Margaret Percival in America |
| בן או בת זוג |
Emily Baldwin Perkins (1852–?) |
| צאצאים |
אלן דיי הייל, Herbert Dudley Hale, פיליפ לסלי הייל, Edward Everett Hale, Jr. |
| פרסים והוקרה |
|
  | |
הייל נולד ב־3 באפריל 1822, בבוסטון, מסצ'וסטס, בנו של נתן הייל (1784–1863), בעלים ועורך של העיתון: Boston Daily Advertiser. אחיהם של לוקרטיה פיבודי הייל, סוזן הייל וצ'ארלס הייל. אדוארד הייל היה אחיינו של אדוארד אוורט, הנואם והמדינאי, ואחיינו של נייתן הייל (1755-1776), גיבור מלחמת המהפכה שהוצא להורג על ידי הבריטים באשמת ריגול. אדוארד אוורט הייל היה גם הוא צאצא של ריצ'רד אוורט וקשור להלן קלר.
הייל היה ילד פלא שהפגין כישורי ספרות יוצאי דופן. הוא סיים את בית הספר הלטיני בבוסטון בגיל 13 ונרשם למכללת הרווארד מיד לאחר מכן. שם, הוא זכה בשני פרסי בודין ונבחר למשורר הכיתה. [2] הוא סיים שני בכיתתו בשנת 1839 ואז למד בבית הספר לדתות בהרווארד.
הייל קיבל רישיון להטיף ככומר בשנת 1842 על ידי אגודת הכמרים של בוסטון. בשנת 1846 הפך לכומר של כנסיית האחדות בווסטר, מסצ'וסטס.
הייל התחתן עם אמילי בולדווין פרקינס בשנת 1852. היא הייתה אחייניתם של מושל קונטיקט והסנטור האמריקני רוג'ר שרמן בולדווין ואמילי פיטקין פרקינס מצד אביה ולימן ביצ'ר, הרייט ביצ'ר סטו והנרי וורד ביצ'ר מצד אמה. נולדו להם תשעה ילדים: אלכסנדר, שנת 1853; אלן דיי, 1854–1939; ארתור, 1859–1939; צ'ארלס אלכסנדר, 1861–1867; אדוארד אוורט, הבן, 1863–1932; פיליפ לסלי הייל, 1865–1931; הרברט דודלי, 1866–1908; הנרי קידר, 1868–1876; רוברט בוורלי, 1869-1895. [3]
הייל עזב את כנסיית האחדות בשנת 1856 כדי להיות כומר בכנסייה הקונגריציונלית הדרומית בבוסטון, שם שימש עד 1899.
הייל התפרסם לראשונה כסופר בשנת 1859, כאשר פרסם את הסיפור הקצר "הכפיל שלי ואיך הוא הסיר אותי" ל-"Atlantic Monthly". עד מהרה פרסם סיפורים אחרים באותו כתב עת. יצירתו הידועה ביותר הייתה "האיש ללא מדינה", שפורסם בשנת 1863 ונועד לחזק את התמיכה בעניין "האיחוד" בצפון.
כמו בחלק מהסיפורים האחרים הלא רומנטיים שלו, הוא השתמש בריאליזם דק שהביא את קוראיו להניח שהנרטיב הוא תיעוד של עובדות. שני הסיפורים האלה והאחרים כמו "איש ואשת הסמרטוטים" ו"השלד בארון ", העניקו לו מקום בולט בקרב סופרי הסיפורים הקצרים של אמריקה מהמאה ה-19. סיפורו הקצר "ירח הלבנים", שהתפרסם בהמשכים ב"באטלנטיק מנסלי", הוא התיאור הבדיוני הראשון הידוע של לוויין מלאכותי. ייתכן שהייתה זו השפעה על הרומן של "האוצר של בוגום" מאת ז'ול ורן. הוא נבחר עמית האקדמיה האמריקאית לאמנויות ומדעים בשנת 1865. [4]
כהוקרה על תמיכתו באיחוד במלחמת האזרחים האמריקאית, הייל נבחר כחבר המסדר הצבאי של הלגיון של ארצות הברית.
הייל סייע להקמת העיתון " Christian Examiner " בשנת 1869 והפך לעורך שלו. בסיפור שלו "עשר פעמים" (1870) הגיבור הארי וודסוורת', הוא כתב את המשפט המפורסם בשנת 1869: "הסתכל למעלה ולא למטה, הסתכל קדימה ולא אחורה, התבונן החוצה ולא פנימה ותן יד." המוטו הזה היה הבסיס להקמת מועדוני Lend-a-Hand, Legion-Look Legions ומועדוני הארי וודסוורת' לצעירים.
בשנת 1875, העיתון "קריסטיין אקזמינר" התמזג עם מגזין "סקרייבנר" . בשנת 1881 פרסם הייל את הסיפור "ידיים כבויות" ב"הרפר מנסלי". בסיפור, המספר חוזר אחורה בזמן כדי לשנות אירועים בעבר, ובכך ליצור ציר זמן חלופי. פול ג'יי נהין כתב כי סיפור זה הופך את הייל לחלוץ בתחום המדע הבדיוני, מסע בזמן והסיפורים על שינוי העבר. [5]
לאורך חייו תרם מאמרים רבים במגוון נושאים לכתבי העת הוא היה המחבר או העורך של יותר משישים ספרים - ספרות, מסעות, דרשות, ביוגרפיה והיסטוריה.
בשנת 1903 התמנה לתפקיד הכומר הראשי של הסנאט של ארצות הברית והצטרף לחברה הספרותית בוושינגטון. בשנה שלאחר מכן הוא נבחר כחבר באקדמיה לאמנויות ומדעים.
הייל חי משנת 1869 ועד מותו בבית אדוארד אוורט הייל ברוקסברי.
אדוארד הייל נפטר ברוקסברי, שהייתה אז חלק מבוסטון, בשנת 1909.
הוא נקבר בבית העלמין פורסט הילס, מחוז סופוק, מסצ'וסטס.
דמותו בגודל טבעי נחקקה בפסל ברונזה המנציח את זכרו של האיש ויצירותיו שניצב בגן ציבורי של בוסטון. [6]
בהייל היה שילוב של אישיות כוחנית, יכולת ארגון גבוהה ותאולוגיה מעשית ליברלית, הייל היה פעיל בהעלאת המורל האמריקני במשך חצי מאה. היה לו אינטרס עמוק בתנועה נגד העבדות, כמו גם בחינוך המעמדות הנמוכים.
הוא פרסם מגוון רחב של יצירות בתחום הבדיוני, ההיסטוריה והביוגרפיה. הוא השתמש בכתביו ובשני המגזינים שהקים, כדי לקדם מספר רפורמות חברתיות, כולל סובלנות דתית, ביטול העבדות וחינוך רחב יותר.[7] הסופרת-מחנכת מרי לואי דיקינסון שימשה כעורכת המשנה של הייל.
הייל תמך בהגירה האירית באמצע המאה ה-19, כיוון שהרגיש שהעובדים החדשים משחררים את האמריקנים מביצוע עבודות כפיים. בסדרת מכתבים ב- Boston Daily Advertiser, הוא ציין את "נחיתותם" של המהגרים לעומת האמריקאים עצמם. [8]
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
