אבו אל-חסן אל-אשערי

אַבּוּ אלְ-חַסַן עַלִי אִבְּן אִסְמַאעִיל אלְ-אַשְׁעַרִי (בערבית: أبو الحسن الأشعري; 874–936) היה מגדולי התאולוגים המוסלמים בימי הביניים, מייסד האסכולה האשערית הנקראת על שמו, אשר משמשת בסיס לעיקרי המחשבה הסונית עד היום. יש שכינו אותו "אבי התאולוגיה האורתודוקסית באסלאם".

ביוגרפיה

אל-אשערי נולד בשנת 873 לספירה (260 להיג'רה) בעיר בצרה שבעיראק. היה מצאצאיו של אבו מוסא אל-אשערי, המושל התימני בעיראק בתקופת יורשי הנביא מוחמד. בשל השתייכותו למשפחה עשירה, זכה אל-אשערי לנחלה שקיבל בירושה אשר תנובתה כלכלה אותו במשך חייו ואפשרה לו את החופש מעול הפרנסה. באותה תקופה בצרה הייתה מרכז רוחני מוסלמי גדול. את ראשית דרכו כמלומד הקדיש אל-אשערי ללימודי הלכה (שריעה), אך לאחר זמן קצר החל להתמקד בלימודי התאולוגיה האסלאמית. השתייך לזרם המועתזילה, שהתאפיין בחשיבה רציונלית ואנשיו היו שרויים במחלוקות רבות עם אהל אלחדית' (הנאמנים לחדית') – אנשי התאולוגיה המסורתית המקובלת. מורו היה התאולוג המועתזילי אבו עלי אל-ג'ובה (מת 915), אצלו שקד רבות בלימודיו והתגלה כתלמיד מצטיין. כחלק מהתפיסה המועתזילית, אל-אשערי אימץ את דרכי החשיבה והלימוד הרציונליות.

בהיותו כבן ארבעים חל מהפך חד בהשקפתו של אל-אשערי, והוא עזב לחלוטין את התפיסה הרציונליסטית של המועתזילה ועבר אל חיק התפיסה האורתודוקסית. האגדה מספרת שהסיבה למהלך הפתאומי הייתה שהנביא מוחמד התגלה לו בחלום בשלוש פעמים שונות וקרא לו לעזוב את דרכי המחשבה החדשות ולהגן על הסונה המוסלמית בכל מאודו. משלב זה ואילך החל אל-אשערי לפתח תפיסה תאולוגית חדשה המשתמשת בכלים רציונליים, אותם למד אצל המועתזילה, ומגינה באמצעותם על התפיסות המסורתיות. אם בתחילת דרכו הלמדנית היה אל-אשערי בן בית אצל המועתזילה, עתה הוא נעשה לאויבם הגדול, ואף שקד רבות כדי להפריך עד היסוד את טענותיהם התאולוגיות.

השקפה

ערך מורחב – אשעריה

אל-אשערי התעמת עם התפיסות המועתזיליות, אך במקביל המשיך לעסוק בתאולוגיה באמצעות כלים רציונליים, במטרה להגן על התפיסה האורתודוקסית. עם זאת, הוא טען שיש להגביל לעיתים את החקירה השכלית, שכן שכלו של האדם הוא מוגבל ואין ביכולתו לחקור באמת אחר האל הנשגב. לפיכך טבע אל-אשערי את המושג "בִּלַא כַּיְףַ" (بلا كيف), שפירושו: בלי (לשאול) איך. בפועל, אל-אשערי הציג גישה אמצעית ביחס בין דרכי המחשבה של המועתזילה לבין המחשבה המסורתית. השקפה זו באה לידי ביטוי בשלוש המחלוקות התאולוגיות הגדולות שהיו בין אהל אלחדית' לבין המועתיזלה:

1. תוארי האל: הדעה המסורתית טענה שיש לקבל ולהבין את תוארי האל כפי שמופיעים בקוראן כמו שהם, ללא הסבר נוסף. לעומתם טענו המועתזילים שאם מייחסים לאל תיאורים הרי זהו "שרכ" (שיתוף - פגיעה באחדות האל). אל-אשערי סבר, בדומה לעמדה המסורתית, שניתן לייחס לאל תיאורים אך הוסיף וסייג שתיאורים אלה אינם ישויות נפרדות מטבע האל.
2. בריאת הקוראן: התפיסה המסורתית טענה שהקוראן הוא נצחי כמו האל ועל כן הוא אינו נברא. המועתזילים טענו שאם כך הרי הקוראן הוא ישות אלוהית נוספת מלבד האל ולפיכך יש כאן "שרכ". אל-אשערי חיזק את האורתודוקסים בטענתו כי הקוראן במהותו הוא נצחי ובלתי נברא, אך הוסיף לטעון שהגיית הקוראן כן נבראת.
3. בחירה חופשית: התפיסה האורתודוקסית סברה שאין לאדם בחירה חופשית, שכן בחירה חופשית פירושה שהאל כפוף למעשי האדם, והרי זוהי פגיעה בשלמותו וכל יכולתו של האל. המועתזילים לעומתם טענו שיש בחירה חופשית - הם יצאו מנקודת הנחה שהאל הוא בהכרח צודק, ובמקרה שאין בחירה חופשית אין זה צודק שאדם אחד יקבל שכר ואחר עונש, שהרי זה נוגד את צדקות האל. אל-אשערי קבע שאלוהים הוא כל יכול ועל כן מעשי האדם נגזרים מראש. עם זאת הוא הוסיף כי אלוהים נותן לכל אדם את החופש לבצע את המעשים ולקחת את האחריות על אופן הביצוע שלהם.

עם זאת, על אף הרושם המתקבל כי אל-אשערי הקים תנועה המנסה לפשר בין דרכי המחשבה של המותעזילה לבין התאולוגיה האורתודוקסית, הוא העיד על עצמו שהוא תלמיד של המלומד אבן חנבל, אבי האסכולה החנבלית, שנחשב לאורתודוקסי מובהק: "סברתנו שאנו סוברים אותה והנהגתנו הדתית שאנו נוהגים גורסים אותה, היא: להחזיק בספרו של אלוהינו יתברך שמו, בסונה של נביאנו עליו השלום, ובדברים שנמסרו לנו מפי חברי הנביא והבאים אחריהם, ומפי אימאמי המסורת. בכך אנו מוצאים את מעוזנו ואנחנו סוברים את שסובר היה אבו עבדאללה אחמד אבן מוחמד אבן חנבל, ואנו מתנגדים לכל מה שמתנגד לתורתו, שכן הוא המנהיג הנעלה והאימאם המושלם. על ידו ביאר אללה את האמת וחיסל את הטעות, הורה לדעת את הדרך הישרה וביטל את בדותות המבדים..."

יצירותיו

בין החוקרים קיימת מחלוקת סביב השאלה כמה ספרים כתב אל-אשערי. על פי המסורת משויכים לו עשרות רבות של ספרים בהם סתר את תורות ה"מינים" ו"הכופרים", וכן כתב כנגד המועתזילים, השיעים, הג'המים, הח'וארג' ויתר הכיתות הסוטות (מן הסונה) והמחדשות. המחלוקת נובעת מהעובדה שחלק מספריו של אל-אשערי לא שרדו במהלך השנים.

כיום מצויים בידינו שלושה ספרים עיקריים:

• "מקאלאת אלאסלאמיין" (הדעות שבהן דוגלים המוסלמים): ספרו הידוע ביותר של אל-אשערי, בו הוא מביא באופן אובייקטיבי-מדעי את דעותיהם של כל הזרמים והכתות באסלאם על עיקרי הדת ובעיקר על הנקודות השנויות במחלוקת ביניהן.
• "כתאב אל-אבאנה" (ספר הייעוד): הספר כולל מסכת טיעונים כנגד המועתיזלה, המשקפים את השינוי התאולוגי שעבר. הספר נועד בעיקרו למשוך בחזרה את קהל מאמיניו הקודמים אל חיק האורתודוקסיה.
• "כתאב א-לומא" (ספר האשמה).

תלמידיו

בין התלמידים הישירים והחשובים של אל-אשערי נהוג למנות את עבד אל-מלכ אל-ג'ויני (מת 1085), שנודע בכינוי "אמאם אלחרמין" (האמאם של שני המקומות הקדושים, מכה ומדינה). חידושו העיקרי היה בשאלת תוארי האל: הוא טען כי יש לאמץ את הפירוש האלגורי של מושגי ההגשמה המיוחסים לאל, באותם מקרים בהם ניתן להוכיח כי הפירוש המילולי אינו מתקבל על הדעת.

תלמידו של אל-ג'ויני, ששאב את עיקרי תפיסתו מתורתו של אל-אשערי הוא אל-ע'זאלי (מת 1111). עיקר עיסוקו היה פיתוח התאולוגיה האסלאמית כך שתוכל להתמודד עם פילוסופיות חיצוניות מחד, אך תישאר נאמנה למסורת המוסלמית מאידך. שני ההוגים הללו פיתחו את תורת מורם והיו האחראים להתבססות התאולוגיה האשערית כתפיסה השלטת בעולם המחשבה הסוני, החל מהמאה האחת עשרה ועד היום.

לקריאה נוספת

• גולדציהר, יצחק יהודה. הרצאות על האסלאם. מגרמנית: י.י. רבלין. עריכה מדעית: מאיר פלסנר. ירושלים: מוסד ביאליק, 1951. עמ' 82–96.
• ג'קסון, רוי. FIFTY KEY FIGURES IN ISLAM. New York: Routledge, 2016.
• חזקיה, קרין. האסלאם מבוא להיסטוריה של הדת, חלק ב. תל אביב: האוניברסיטה הפתוחה, 1998. עמ' 131–136.
•  קיימות גרסאות נוספות לסיבת השינוי הדרמטי שחל בתפיסתו של אל-אשערי.
•   כאהן, קלוד. האסלאם – מלידתו עד תחילת האימפריה העות'מאנית. מצרפתית: עמנואל קופלביץ. עריכה מדעית: יהושע פרנקל. תל אביב: דביר, 1995. עמ' 269–272.
• למרות שמירב עיסוקו של אבן חאנבל היה בהלכה ופחות בתאולוגיה, ההזדהות של אל-אשערי איתו מלמדת על נקיטת עמדה ברורה.  
•  מתוך ספרו של אל-אשערי, "ספר ביאור יסודות הדת" עמוד 8. מצוטט על ידי יצחק יהודה גולדציהר, הרצאות על אסלאם, עמ' 91.
• לוצרוס-יפה, חוה. פרקים בתולדות הערבים והאסלאם. בית שמן: מודן, 1967. עמ' 369–372.
•  על הסוגיה בדבר אמינות הספר ושייכותו המוטלת בספק לאל-אשערי ראה:  http://www.darultahqiq.com/problems-with-al-ibana-of-imam-al-ashari-by-shaykh-wahbi-ibn-sulayman-ghawiji/

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אבו אל-חסן אל-אשערי בוויקישיתוף

• אבו אל-חסן אל-אשערי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)