א-סאעקה

אַ-סַּאעִקַה (בערבית: منظمة الصاعقة – ארגון "הרעם", "הסערה"; תעתיק מדויק: מנט'מת אלצאעקה), הנקרא גם חלוצי מלחמת השחרור העממית (طلائع حرب التحرير الشعبية), הוא ארגון פלסטיני צבאי ופוליטי הפועל בסוריה ומשמש הזרוע הפלסטינית של מפלגת הבעת' הסורית. הארגון חבר רשמית באש"ף אך אינו פעיל בו.

ערך מחפש מקורות

א-סאעקה

מדינה	הרשות הפלסטינית, סוריה ולבנון
תקופת הפעילות	ספטמבר 1966 – הווה (כ־58 שנים)
אידאולוגיות	לאומיות פלסטינית פאן-ערביות בעת'יזם
מטה	דמשק
ארגונים בינלאומיים	בעת'
צבעים רשמיים	צבעי הלאומיות הכלל-ערבית

הקמת הארגון

א-סאעקה הוקם בדמשק על ידי מפלגת הבעת' בספטמבר 1966, אך פעל לראשונה רק בדצמבר 1968, אז ניסתה סוריה להשתמש בו כחלופה למנהיגותו של יאסר ערפאת, שתפס את ראשות הפת"ח.

עלייתו של אסד והטיהור

ארגון א-סאעקה שימש את מפלגת הבעת' גם במאבקו של הנשיא סלאח ג'דיד על השלטון בסוריה, נגד שאיפותיו של שר ההגנה חאפז אל-אסד. כאשר תפס אסד את השלטון ב-1970, הוא פירק את הארגון, ותומכיו של אסד החליפו את ההנהגה בו (אף שתומכיו של ג'דיד המשיכו לפעול במסגרת א-סאעקה ממחנות הפליטים הפלסטינים בירדן עד שנעצרו ב-1971). אסד מינה את זוהייר מוחסן למזכ"ל הארגון, ואף ניסה להציג את מועמדתו לראשות אש"ף, במקומו של ערפאת, אך ללא הצלחה.

היחסים עם פת"ח בלבנון

א-סאעקה הפך לגורם כוח משמעותי במחנות הפליטים בסוריה ובלבנון, שהייתה תחת השפעה סורית. במהלך מלחמת האזרחים בלבנון חיזקה סוריה את הארגון והפכה אותו לאחד הכוחות הפלסטיניים העיקריים בלחימה, אך במקביל אילצה את פעיליה להשתתף במהלכים צבאיים סוריים כנגד אש"ף, עם הידרדרות היחסים בין אסד לערפאת. הדבר הביא לגירוש א-סאעקה משורות אש"ף ב-1976, אך בדצמבר אותה שנה, לאחר שנרגעו הרוחות, התקבל הארגון בחזרה.

חיסול המנהיג ודעיכתו של הארגון

ב-1979 חוסל זוהייר מוחסן על ידי המוסד הישראלי. חיסולו בקיץ 1979 לא היה מורכב במיוחד ולא דרש איסוף מודיעיני נרחב. מוחסן, שלא נקט אמצעי ביטחון בסיסיים, נורה ב-25 ביולי 1979 בידי שני מתנקשים מיחידת "כידון" של "קיסריה" בלובי של בית הדירות שלו בעיירה קאן שבריביירה הצרפתית. הוא נפצע באורח אנוש ומת למחרת בבית החולים על שם לואי פסטר בעיר ניס. משטרת צרפת הודיעה כי הנרצח הגיע לצרפת עם דרכון דיפלומטי סורי, שבו הוצג כיליד דמשק. תפקוד א-סאעקה נפגע באופן משמעותי בעקבות מותו^[1], ובסופו של דבר חדל הארגון לפעול^[2]. בשנת 1980, במבצע מתח גבוה, פשט כוח שייטת 13, בפיקוד עמי אילון, על בסיס הארגון בדרום לבנון, ממנו עמדו לצאת מחבלים לפיגוע מיקוח בישראל. הכוח הרג כעשרים מחבלים והשמיד את הבסיס^[3].

לתפקיד המזכ"ל נכנס אסלאם אל-קאדי. בשנים 1984–1985 לחם הארגון לצד הסורים, תנועת אמל וארגון פתח אל-אינתיפאדה של אבו מוסא כנגד אש"ף ב"מלחמת מחנות הפליטים", ועד לסיומה של המלחמה ב-1990. מדיניות זו הובילה לעריקת פעילים רבים משורות א-סאעקה לצדם של הפלסטינים ("הם היו אבו מוסא בבקאע, אבל אבו כלום בהרי השוף, ואבו עמאר (ערפאת) כשהגיעו לביירות" צוטט פעיל מתנועת אמל). במקומם של פעילים אלה מילאו הסורים את שורות הארגון באנשי צבא סוריים, כך שבתום המלחמה לא נותרה לו השפעה אלא בתחומי סוריה.

הארגון כיום

לאחר חתימת הסכם אוסלו ב-1993 לא נותרה לארגון תועלת עבור סוריה, והיא צמצמה משמעותית את התמיכה בו. כיום אין לארגון כמעט כל קיום מחוץ לסוריה, אף על פי שהוא בעל נוכחות גם בלבנון (נוכחות שמעמדה מוטל בספק מאז נסיגת הכוחות הסוריים מהמדינה ב-2005). הארגון חלש במיוחד בתחומי יהודה ושומרון ולא היה פעיל כלל במסגרת האינתיפאדה השנייה. א-סאעקה אינו מכיר בסמכותה של הרשות הפלסטינית מחד, אך אינו זוכה עוד לתמיכה סורית מאידך, מכיוון שסוריה שינתה את מדיניותה ועברה לתמוך בארגונים הפלסטיניים האסלאמיים - חמאס והג'יהאד האסלאמי.

ראו גם

קישורים חיצוניים

• א-סאעקה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

הערות שוליים

1. אהרון קליין, "חשבון פתוח - מדיניות החיסולים של ישראל", הוצאת ידיעות ספרים, 2006, עמוד 7.
2. אריאל בולשטיין, "מה מייחד את הביון שלנו? 'מודיעין יהודי'", באתר ישראל היום, 21 במאי 2020
3. מייק אלדר, "שייטת 13", ספריית מעריב, 1993, עמודים 578-572.