אדינבורו

**אדינבורו**
Edinburgh
Dùn Èideann
סמל אדינבורו סמל אדינבורו	דגל אדינבורו דגל אדינבורו
	מראות העיר
	מראות העיר
מדינה	הממלכה המאוחדת
אומת הבית	סקוטלנד
מחוז	אדינבורו סיטי
ראש העיר	פרנק רוס
תאריך ייסוד	1329 (כעיר)
שטח	262 קמ"ר
גובה	41 מטרים
אוכלוסייה	‏
‑ בעיר	488,050 (2016)
‑ צפיפות	1,730 נפש לקמ"ר (2013)
קואורדינטות	55°56′58″N 3°09′37″W
אזור זמן	UTC
	www.edinburgh.gov.uk
	מפת מיקום; מפה מפורטת; (למפת הממלכה המאוחדת רגילה) לונדון בלפסט ליברפול ברמינגהאם ניוקאסל מנצ'סטר לידס פורטסמות' קארדיף גלאזגו פלימות' האוקיינוס; האטלנטי; הים; הצפוני; תעלת; למאנש; האוקיינוס; האטלנטי; צרפת אירלנד איי; שטלנד; אורקני האיים; ההברידיים; אדינבורו (למפת אדינבורו רגילה) אדינבורו

אדינבורו (באנגלית: Edinburgh, ‏האזנה^ⓘ‏^Ⓘ‏; בגאלית סקוטית: Dùn Èideann – דון אידייאן) היא עיר מרכזית והיסטורית בחוף המזרחי של סקוטלנד, על הגדה הדרומית של לשון הים של פורת'. היא הייתה בירת סקוטלנד מאז 1492, ומשנת 1999 חזרה להיות בירת האוטונומיה הסקוטית של בריטניה ומקום מושבו של הפרלמנט הסקוטי, שנוסד מחדש.

המונח "Edinburgh" מפנה לכאן. לערך העוסק ברומן להט"בי, ראו Edinburgh (רומן).

עובדות מהירות מדינה, אומת הבית ...

סגירה

אדינבורו הייתה אחד המרכזים של "תקופת ההשכלה", או עידן הנאורות, בהנהגת אוניברסיטת אדינבורו. העיר העתיקה והעיר החדשה של אדינבורו הוכרזו כאתרי מורשת עולמית של אונסק"ו בשנת 1995. במפקד האוכלוסין של 2001 היו באדינבורו 448,624 תושבים. ב-2021 הגיע מספר התושבים ל-526,470, על-פי האתר הסטטיסטי של ממשלת סקוטלנד ^[1]

אדינבורו ידועה בפסטיבלים הרבים שמתקיימים בה מדי שנה - ביניהם פסטיבל ג'אז ובלוז, פסטיבל אמנות, פסטיבל מדע, מסיבת רחוב שנערכת בערב ראש השנה הלועזי (Hogmanay), והחשוב מכולם - פסטיבל אדינבורו הבינלאומי, שהוא הפסטיבל הגדול ביותר בעולם לאמנויות הבמה, המתקיים במהלך כל חודש אוגוסט.^[2]

מקור השם אדינבורו

מקור השם כנראה במילה הבריטונית "דין איידן" (מבצרו של איידן) מהתקופה שבה הייתה העיר מבצר הררי, אולי מאז שהוא היה ביתו של המלך קלינוג אייתין במאה השישית, שכינויו ("אייתין") דומה לשם המקום.

לאחר שהאנגלים הברניסיים כבשו את המקום, שונה השם ל"אדין-בור", שיש הסבורים כי מקורו במילה האנגלו-סקסית ל"מבצרו של אדווין", שם שייתכן שהגיע מהמלך הנורת'מברי מהמאה השביעית, אדווין. אך מכיוון שהשם היה קיים עוד לפני אדווין, הסבר זה אינו סביר.

שמות אחרים

העיר נקראת בחיבה "אולד ריקי" (Auld Reekie, סקוטית ל"עָשֵנה ישנה").

יש שקראו לאדינבורו "אתונה של הצפון", מסיבות שונות. ההשוואה המוקדמת ביותר בין הערים הראתה עד כמה הן דומות בטופוגרפיה שלהן, כאשר העיר הישנה של אדינבורו ממלאת את תפקיד האקרופוליס באתונה. לשתיהן הייתה אז אדמה חקלאית טובה שיורדת מההר אל נמל המרוחק כמה קילומטרים. אף שסדר זה הוא רגיל באירופה הדרומית, הוא יוצא דופן באירופה הצפונית. לתנועה האינטלקטואלית של המאה ה-18, שלפעמים קוראים לה "ההשכלה הסקוטית", הייתה השפעה משמעותית על קבלת השם. מאורות כמו דייוויד יום ואדם סמית' זהרו בתקופה זו. מאחר שאדינבורו איבדה את כל ההשפעה הפוליטית שלה, היו שקיוו כי תהיה לה השפעה תרבותית על לונדון כמו שלאתונה הייתה על רומא. גורם נוסף לשם הייתה האדריכלות הנאו-קלאסית, ובמיוחד זו של ויליאם הנרי פלייפר, והמונומנט הלאומי (ראו מטה). סופר אחד כתב כי "רייקיאוויק של הדרום יהיה שם יותר מתאים!"^[^{דרוש מקור]} אדינבורו גם ידועה כדנידין (Dunedin), שם המגיע מהשם הסקוט-גאלי. העיר דנידין בניו זילנד נקראה במקור "ניו אדינבורו", ועדיין מכונה "אדינבורו של הדרום". המשורר הסקוטי רוברט פרגוסון לפעמים התייחס לעיר בשם "אדינה", ויש סקוטים המכנים אותה "אמברה".

במאה הראשונה, הרומאים הזכירו את הווטדיני כשבט בריטוני החי באזור, ובערך בשנת 600 השתמשו בגרסה הבריטונית של שם המקום בשיר "אה גודודין" (Y Gododdin), בתיאור הלוחמים הסועדים ב"ארמון הגדול של איידין".

המרכז

המרכז ההיסטורי של אדינבורו מחולק לשניים על ידי הרצועה הרחבה של גני רחוב הנסיכים (Princes Street Gardens). לדרום שולטת על הנוף טירת אדינבורו, המצויה על גבי הר געש כבוי, והעיר הישנה שמתמשכת אחריה במורד ההר. בצפון נמצאים רחוב הנסיכים (Princes Street) והעיר החדשה (New Town). הגנים נשתלו ב-1816 על אדמת ביצה שהייתה פעם אגם (הנקרא בסקוטלנד לוך) בשם "נור". לפני כ-70 מיליון שנה התקררו והתקשו כמה ארובות געשיות באזור, וכך יצרו פקקי בזלת קשיחים. מאוחר יותר עבר קרחון על האזור ממערב למזרח, חשף את הצוקים הסלעיים ממערב והשאיר אחריו שביל של שברי סלעים השוטף למזרח (מורנה). השביל הסלעי הזה גרם לצוק צר, הנעשה נמוך יותר במשך כקילומטר וחצי עד שהוא מגיע לגובה הקרקע בהולירוד. באותו זמן, הקרחון גם חפר את האדמה מכל צד, וכך יצר את העמק של ה"גראסמרקט" ושל "קווגייט" בדרום, ואת הבקעה הביצתית של נור לוך בצפון. תהליך זה יצר מבצר טבעי, וחפירות בארמון מצאו שם שרידים מתקופת הברונזה המאוחרת, מ-850 לפנה"ס.

העיר העתיקה

ערך מורחב – העיר העתיקה באדינבורו

העיר העתיקה שימרה את תוכניתה עוד מימי הביניים והרבה מהמבנים מתקופת הרפורמציה. צד אחד של העיר נחתם על ידי הטירה והרחוב המרכזי (המייל המלכותי - The Royal Mile) מוביל ממנו; רחובות קטנים יותר (הנקראים "קלוזז" - closes או "ויינדס" - wynds) מתמשכים מהרחוב הראשי. רחבות גדולות מציינות את מקום השווקים, או מקיפות בנייני ציבור חשובים כמו הקתדרלה של סנט גיילס (St. Gyles Cathedral)(אנ'), הבנויה בסגנון גותי ובעלת צריח כתר ייחודי במגדל המצלב. התוכנית הזו, הדומה להרבה מהרבעים הישנים באירופה הצפונית, היא מיוחדת מאוד באדינבורו, שם הטירה יושבת על ההר הקטן והרחוב הראשי יורד ממנו.

העיר הישנה היא גם מקום מושבם של כמה מרבי הקומות הראשונים. במאה השמונה-עשרה גרו בעיר הישנה כ-80,000 תושבים, אך בתקופה המודרנית ירדה האוכלוסייה בחלק זה של העיר ל-4,000 בלבד. התושבים לא רצו לבנות מחוץ לחומות, ולכן ככל שהצורך במבנים גדל, הבניינים נבנו גבוה יותר ויותר. אולם רבים ממבנים אלה נהרסו בשרפה הגדולה של 1824, אז בנו אותם מחדש על היסודות הישנים. בנייה זו הביאה לשינוי בגובה הקרקע, ויצרה הרבה מעברים ומרתפים מתחת לעיר הישנה. ב-7 בדצמבר 2002 הייתה שרפה גדולה נוספת בעיר העתיקה של אדינבורו, ששרפה חלק מקווגייט (Cowgate). היא הרסה את מועדון הקומדיה המפורסם, "ת'ה גילדד בלון" (Gilded Balloon), והרבה מהמחלקה למידע של אוניברסיטת אדינבורו, כולל את הספרייה לאינטליגנציה מלאכותית.

העיר החדשה

ערך מורחב – העיר החדשה באדינבורו

העיר החדשה הייתה פתרון של המאה ה-18 לבעיית הצפיפות של העיר הישנה. ב-1766 התקיימה תחרות לתכנן את העיר החדשה שבה זכה ג'יימס קרייג, אדריכל בן 22. התוכנית שלו הייתה בנויה מרשת מסודרת, שהתאימה לרעיונות הרציונליים של עידן הנאורות. הרחוב הראשי היה אמור להיות רחוב ג'ורג', שממשיך את הרכס הטבעי מצפון לעיר הישנה. משני צדיו היו הרחובות המרכזיים האחרים, רחוב הנסיכים (Princes street) ורחוב המלכה. רחוב הנסיכים נעשה מאז לרחוב המסחר העיקרי של אדינבורו, וכמה מבנים מהתקופה הג'ורג'יאנית עדיין קיימים שם. רחובות אנכיים מחברים בין רחובות ראשיים אלו. בקצוות המזרחיים והמערביים היו רחבת סנט אנדרוס ושרלוט. האחרון תוכנן על ידי רוברט אדם, ונחשב לאחת הרחבות הג'ורג'יאניות היפות בבריטניה. בית בוט, המעון הרשמי של השר הראשון של סקוטלנד, נמצא בצד הצפוני של הרחבה.

בבקעה שבין העיר הישנה לחדשה היה הנור לוך, ששימש גם כמקור המים של העיר וגם כמקום להזרמת הביוב. עד ל-1820 האגם נוקז. כמה מהתוכניות מראות כי תעלה הייתה מתוכננת שם, אך לבסוף הגנים הם שנוצרו שם. אדמה מיותרת מבניית המבנים נזרקה בבקעה, וכך נוצר מה שהיום הוא ה"מאונד" (mound - ערימה). באמצע המאה ה-19 הגלריה הלאומית של סקוטלנד והאקדמיה המלכותית הסקוטית נבנו על המאונד, ומנהרות לתחנת וייברלי נחפרו דרכה.

העיר החדשה הצליחה מאוד, והורחבה ביותר. תוכנית הרשת לא נשמרה, ובמקומה נוצרה תבנית מעניינת יותר.

לית'

ליית' (Leith) היא הנמל של אדינבורו. עדיין יש לה זהות שונה משל אדינבורו, והאיחוד בשנות ה-20 של המאה ה-20 היה מקור לתרעומת רבה. אפילו כיום, המושב בפרלמנט הוא של "צפון אדינבורו ולית'". עם הפיתוח של לית' זכתה אדינבורו בעסקים של כמה חברות שיט, המספקות קווי שיט לנורווגיה, לשוודיה, לדנמרק, לגרמניה ולהולנד. בלית' גם עוגנת היאכטה המלכותית בריטניה, מאחורי מרכז הקניות "אושן טרמינל" (Ocean Terminal).

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

טירת אדינבורו
המייל המלכותי
ארמון הולירוד
מונומנט סקוט (אנדרטת סקוט)
אנדרטת ברנז
ה"האב" (אדינבורו) - לשעבר כנסיית טולבות' (אנ')

מוזיאונים

המוזיאון הלאומי של סקוטלנד
- המוזיאון המלכותי של סקוטלנד
הגלריה הלאומית של סקוטלנד
מוזיאון הילדות (אדינבורו)
מוזיאון הצילום קמרה אובסקורה
מוזיאון הקסם והמכשפות
מוזיאון חוויית הוויסקי

כנסיות

הכנסייה הידועה ביותר בעיר היא כנסיית סנט גילס (אנ') שבעבר הייתה קתדרלה, אך כיום היא כנסייה רגילה. היא בנויה בסגנון גותי ובעלת צריח כתר על מגדל המצלב.

קתדרלת סנט מרי האפיסקופלית (אדינבורו) (אנ'), בנויה בסגנון התחייה הגותית, ולה מגדל עם צריח מחודד בגובה 90 מטרים (300 רגל) ושני צריחים בחזית המערבית.

באדינבורו קיימת גם קתדרלה קתולית בשם סנט מרי.

במייל המלכותי, ממש לפני טירת אדינבורו, נמצא מבנה נאו-גותי שנקרא "The Hub" (אנ') שהיה בעברו כנסייה בשם Tolbooth Kirk וכיום משמש כמרכז אמנות ואולם מופעים. המבנה מפורסם בצריח המחודד שלו, שבנוי בסגנון נאו-גותי ומתנשא לגובה של 71.7 מטרים (235 רגל).

כנסיית סנט גילס, החזית המערבית וצריח הכתר
החזית המערבית של קתדרלת סנט מרי האפיסקופלית
קתדרלת סנט מרי האפיסקופלית
ה"האב" (כנסיית טולבות')

תצפיות

הטופוגרפיה המגוונת של העיר כוללת מספר פסגות המאפשרות צפייה על אדינבורו. מדרום מזרח למרכז אדינבורו ניצבת הגבעה "ארת'ור'ס סיט" (Arthur's Seat "מושבו של ארתור"), הצופה על הולירוד האוס (Palace of Holyrood House) ועל העיר הישנה שלצידו. הגבעה היא הר געש כבוי, ועל מורדותיו בנויה העיר. הנקודות הגבוהות בהר הגעש הן מחדרים פלוטוניים דוגמת הסיל הנחשף בצוקי סולסברי והפקק הגעשי הקרוי "צוק הטירה" עליו בנויה טירת אדינבורו. ארת'ור'ס סיט הוא היום חלק מהולירוד פארק, במקור בבעלות המלך וחלק מאדמותיו של הארמון של הולירוד האוס. קיים בו הריכוז הגבוה ביותר בבריטניה של אתרים בעלי עניין גאולוגי, והוא מספק לאנשי אדינבורו נופים מרשימים ומקום להירגע בו לאחר יום עבודה בעיר.

לצפון מזרח, צופה על העיר החדשה, ניצבת גבעת קלטון (Calton Hill). עליה יש כמה מבנים ומונומנטים: שני מצפי כוכבים, נלסונס מוניומנט (Nelson's Monument), התיכון המלכותי הישן, והמונומנט הלאומי הלא גמור, שתוכנן בצורתו של הפרתנון ומכונה "הבושה של אדינבורו".

לאדינבורו יש שתי קבוצות כדורגל מקצועיות; היברניאן והארטס. משחקים בינלאומיים ברוגבי וכן משחקי פוטבול מתקיימים באצטדיון מאריפילד. אדינבורו אירחה את משחקי חבר העמים הבריטי ב-1970 וב-1986.

גרמניה מינכן, גרמניה (מ־1954)
צרפת ניס, צרפת (מ־1958)
איטליה פירנצה, איטליה (מ־1964)
ניו זילנד דנידין, ניו זילנד (מ־1974)
קנדה ונקובר, קולומביה הבריטית, קנדה (מ־1977)
ארצות הברית סן דייגו, קליפורניה, ארצות הברית (מ־1977)
שיאן, הרפובליקה העממית של סין (מ־1985)
ספרד סגוביה, ספרד (מ־1985)
אוקראינה קייב, אוקראינה (מ־1989)
דנמרק אולבורג, דנמרק (מ־1991)
יפן מחוז קיוטו, יפן (מ־1994)
נפאל קטמנדו, נפאל (מ־1994)
פולין קרקוב, פולין (מ־1995)
רוסיה סנט פטרסבורג, רוסיה (מ־1995)

כלכלתה של אדינבורו מיוסדת בעיקר על מגזר השירותים; חשובים במיוחד הם בנקאות ותיירות. ה"בנק אוף סקוטלנד" נוסד ב-1695, בחוק של הפרלמנט הסקוטי, והוא עכשיו חלק מקבוצת HBOS, שיושבת באדינבורו. הבנק המלכותי של סקוטלנד נוסד ב-1747 על פי צ'רטר מלכותי, והוא כיום הבנק החמישי בגודלו בעולם. ב-2005 עבר הבנק לבניינים חדשים בגוגרברן (Gogarburn).

העיר החדשה תמיד הייתה הבית של חברות רבות, אך הצרכים המודרניים גרמו לרבים מהן לעבור. ממערב למרכז העיר ממוקם אזור הסחר "אקסצ'יינג'", שתוכנן על ידי טרי פרל, שם יושבות מספר חברות חשובות. אדינבורו פארק הוא פארק עסקי, המעסיק כ-20,000 איש, והוא נמצא ממערב לעיר, על יד נמל התעופה אדינבורו.