תרדמת קיץ
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
תרדמת קיץ או קִיּוּט[1][2] (בלועזית: אֶסטיבציה) היא תרדמה של בעלי חיים בסביבה מדברית, כגון סנאי קרקע Xerus inauriss[3][4] החי באפריקה וטריטון הפסים Triturus vittatus[5] החי במדבר יהודה, החלה בקיץ. תרדמת קיץ מאופיינת בחוסר פעילות ובקצב חילוף חומרים מופחת בתגובה לטמפרטורות גבוהות ולתנאים צחיחים,[6] שהם לרוב בחודשי הקיץ. תרדמת זו מסייעת לאורגניזם לשמור על ההומאוסטאזיס למרות עליית הטמפרטורה וירידת הלחות באזור מחייתו, והופכת אותו לחסכוני באנרגיה בעת התייבשות הקרקע הפורייה. ההתגוננות מחום הסביבה בעת תרדמת הקיץ נעשית הן במניעת ייצור חום גוף שקשה לפזרו והן על ידי מניעת הצורך לשוטט במקומות חמים לצורך חיפוש מזון.
תרדמת קיץ קיימת לא רק אצל בעלי חוליות. ישנם גם כמה זנים של פרוקי-הרגליים כגון הנדל (Chilopoda) אשר בבוא הקיץ מתחבא מתחת לאבנים וחלזונות אשר נכנסים בקיץ לקונכיותיהם על מנת לשמור על לחות גופם .[7] ידוע שבעלי חיים חסרי חוליות ובעלי חוליות נכנסים למצב זה כדי למנוע נזקים שעלולים להיגרם על ידי טמפרטורות גבוהות המכסנות את חייהם על ידי התייבשות. גם חיות יבשתיות ומימיות עוברות תרדמת קיץ. רישומי מאובנים מצביעים על כך שייתכן שהאיסטיבציה התפתחה לפני כמה מאות מיליוני שנים. בסיום הקיץ בעלי החיים מתעוררים ושבים לשגרת חיים נורמלית.