Loading AI tools
שם כולל לפרשנות ספרות הקודש של האסלאם מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תפסיר (ערבית: تفسير משמעות: "פרשנות") היא המילה הערבית לפרשנות של ספרי הקודש של האסלאם, בדרך כלל של הקוראן. התַאְוִויל היא תת-מערכת של התפסיר, ומשמעותה שיבוץ משמעות מסוימת לפעמים על-פי חלום או השראה, לאיה[1]. מחבר תפסיר נקרא מופסיר (בערבית: مُفسر, וברבים מופסירון).
| יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. | |
ההגדרה המילולית של תפסיר: ההסבר וההבהרה.
ההגדרה השרעית של תפסיר: להבין את המשמעויות של ההוראות בקוראן, לשם מה הן מיועדות, ומה שיש בהן מבחינת כללים, הלכות וערכי יסוד בסיסיים[2].
המילה תפסיר נגזרת מהשורש בערבית פ-ס-ר (המקבילה הערבית לשורש העברי פ-ש-ר) שמשמעותו להסביר ולחשוף[3]. בהקשר אסלאמי משמעותה הבנת וחשיפת רצון אללה, המועבר באמצעות טקסט הקוראן, על ידי משמעות המילה שבו, בערבית, וכן באמצעות חשיבה וידע אישיים של הלומד[4]. הגדרה זו כוללת:
את הדוגמה הראשונה לתפסיר ניתן למצוא כבר אצל מוחמד, נביא האסלאם. על פי המסורת, במהלך הנבואה כשגילה את הקוראן, הוא דקלם למלויו פסוקים שכבר אמר בעבר, בדרך-כלל כדי להסביר את משמעם וללמד אותם[6]. יסודות מהסברי מוחמד הם:
יש מחלוקת בין המלומדים המוסלמיים באשר ללמידת הפרשנות של מוחמד על הקוראן. יש הטוענים[7], כי מוחמד פירש את כל הקוראן, ויש לעומתם הטוענים כי רק על חלקו (למשל: אל-ע'זאלי). התפסיר של מוחמד לוקט מאוחר יותר באופן עצמאי לספר, ובנוסף הם לעיתים מודפסים בספרי חדית' תחת הנושא "תפסיר" לצד סיפורים נוספים על מוחמד[8].
לאחר מותו של מוחמד, אלו שהכירו אותו באופן אישי, והיו למעשה המוסלמים הראשונים (נקראים בערבית "צחאבה"), לקחו על עצמם את משימת פרשנות הקוראן, והדבר פתח עידן חדש של התפסיר. רוב אנשי ה"צחאבה" כולל אבו בכר נמנעו מלהעיר הערות משל עצמם אלא רק סיפרו על הערות של מוחמד. אחרים, ובכללם אבו עבאס, כן השתמשו בידע האישי שלהם בשפה הערבית כדי לפרש את הקוראן. בשלב זה, הקוראן עדיין לא פורש במלואו, ולא נפוצו גם פרשנויות באופן נפרד מספרי החדית' לא מעט משום שהקוראן עצמו היה עדיין בהתגבשות ובכתיבה.[9]
בדורות שאחרי הצחאבה התאבעין (יורשי הצחאבה) החלו להשתמש בקשת רחבה של מקורות לכתיבת התפסיר. כל הקוראן פורש, וסיפורים על מוחמד הופרדו מהתפסיר לספרים נפרדים. הסברים דקדוקיים ומידע היסטורי הוכנסו לספרים, ונכתבו פרשנויות אישיות והצדקות ודחיות עליהם.
הריוואיה היא פעילות פרשנות הקוראן תוך שימוש במקורות מסורתיים. שיטה קלאסית זו מוסכמת על כל המלומדים המוסלמים. רוב התפסיר בהיסטוריה נכתב על פי שיטה זו, בחלק מהמקרים בגלל ביקורות על שיטות אחרות, הכוללות את הטיעונים הבאים:
דוגמאות לתפסירים חשובים:
המקורות לתפסיר מסוג ריוואיה הם:
זהו המקור הראשון להבנת ההלכה. הפרשן חייב להתבונן היטב ולקבץ את הפסוקים הקשורים לעניין, להשוות בין כל הפסוקים הרלוונטיים, כדי להגיע להבנה נכונה. פרשנות תפסיר של הקוראן באמצעות הקוראן עצמו מצויה מאוד, בשל יחסי הפירושים של איות הקוראן אחד עם השני. פסוקי הקוראן מסבירים אלו את אלו, ודבר זה מוביל מוסלמים רבים לחשוב כי מבנה זה מעיד על הרמה הגבוהה ביותר של אותנטיות ואמיתות הספר. הן פירוש מילים והן פסוקים בו מובהרים על ידי פסוקים בהמשך. דוגמה לתפסיר מסוג זה היא תפסיר אל-מיזאן (Tafsir al-Mizan) (ער').
שימוש בסיפורים אודות הנביא כדי לפרש את הקוראן. נקראת גם המסורה הנבואית (א-סונה א-נבאּויה), והיא נחשבת למאומתת בדרגה הגבוהה ביותר. על פי גישה זו, הסיוע החיצוני לקוראן החשוב ביותר לפרשנותו, הם המסורות שהועברו בעל-פה אודות התנהגות הנביא, ועליהם ביססו המלומדים המוסלמיים את ההיסטוריה וההלכה המוסלמיים. הקוראן מצהיר שמוחמד הוא האחראי להדרכה והוראת ההתנהגות הנכונה[13]. חלק מדברי מוחמד נחשבים כבעלי מקור התגלותי, וחלק נחשבים כמסקנות שהסיק מוחמד על דעתו. היבט חשוב של מסורות אלו הוא מקורם[14], לשימוש בסיפורי חדית' בתפסיר, ובאופן כללי, יש להשתמש רק בסיפורים בעלי סיווג אמינות הנחשב לגבוה.
הפרשנות בסונה היא הפרשנות של הקוראן ממה שהועבר מהנביא ומהצחאבה (מלווי הנביא הקרובים) והתאבעין (היורשים שלהם), והיא מבוססת על העברת המסר הישיר דרכם או דרך הבנתם בפירושים[15]. אם הפרשן לא מוצא כל התייחסות בקוראן עצמו או בחדית', הוא פונה למקורות ולהערות שכתבו הצחאבה ויורשיהם על איות בקוראן. הערותיהם נחשבות לחשובות יותר מאשר סתם היגיון פשוט, משום שהם שהו עם מוחמד זמן רב בקרבתו, ואף שאלוהו פעמים רבות אודות משמעות פסוקים ומילים בהתגלויותיו, ובנוסף היה להם ידע רחב בשפה הערבית ובמחשבה המוסלמית.
השירה הערבית הקלאסית וטקסט הקוראן, שניהם מהוים מקור טוב, בהפניות אשר נועדו לוודא משמעות של מילים וביטויים ציוריים, מהחלקים הנותרים ללא משמעות בקוראן על פי המקורות שהוזכרו. שימוש בשירה הערבית להגדרת מילים בשפה, מהווה פרקטיקה נפוצה עד כי ניתן לומר שאין מלומדים שאינם משתמשים בכך[16]
האסראיליאת הם אוסף המסורות היהודיות והנוצריות. אין מדובר בטקסטים תנ"כיים אלא במדרשים המסבירים (לעיתים קרובות באמצעות סיפורים) את התנ"ך. מדרשים אלו מוסיפים מידע נוסף אודות סיפורים ואישים המופיעים בתנ"ך. מלומדים החל מה"אלצאחבה" והלאה למדו מקורות וסיפורים אברהמיים נוספים, כדי לפרש ולהסביר פסוקים בקוראן, ובפרט משלים בו. על פי האסלאם חלק ממדרשים אלו יכולים להיות מדויקים, אך בגלל שאינם עומדים בקריטריוני האמיתות של החדית' הם אינם משתווים להם ונחשבים למקור ברמה פחותה יותר, ובאופן כללי לא מחבבים להשתמש בהם.
הדיראיה היא השימוש בחשיבה ובסיבתיות, כדי להגיע למסקנות.[17] אין המדובר בחשיבה בלבד משום שזו אסורה על פי האסלאם, אלא בדעה המבוססת על מקור קוראני. הפרט החשוב ביותר בדרך זו, היא החשיבה האובייקטיבית של כותב התפסיר המשתמש בדיראיה.
תפסירים חשובים שנכתבו בדרך הדיראיה הם:
זוהי פרשנות של הקוראן דרך הדעה של המפרש, בהתבססו באופן ישיר על תנאים ברורים, אך לפי הדעה שלו. יש מוסלמים המאמינים כי אסור ליצור פרשנות לקוראן תוך שימוש בדעה אישית בלבד, והם מתבססים על חדית' מאומתת[18] המצהירה בשם מוחמד: ”אותו אחד שיגיד (משהו) בהקשר לקוראן בלא ידיעה, הוא מצית את כסאו באש”[19]. למרות זאת, יש המפרשים את חדית' זו באופן אחר, ואומרים שמשמעות הכתוב היא שאין לפרש את הקוראן ללמדו לאחרים, ולשאת דרשות בו, ללא למידה ועיון מעמיקים קודמים.
בין התנאים לפרשנות זו:
בין הספרים הבולטים של פרשנות זו נמנים:
בפועל קיימים מרכזי לימוד רבים לתפסיר, וכל אחד מייצג את נקודת ראותו הן ברמת היחיד והן ברמת השייכות השבטית קבוצתית. התפסירים הידועים יותר לפי קבוצתם הם:
התפסיר הישן והרחב ביותר. מאופיין על פי רוב בשיטת הריוואיה.
תפסיר המאופיין בחשיבה רציונלית בולטת, ומהווה חלק חשוב בפרשנות הדייארה.
תפסיר הנכתב ולעיתים מדגיש את תפיסת העולם השיעית.
תנועת האחמדיה עוסקת בהוצאה לאור של תפסירים, הכתובים בשפות אנגלית ואורדו.
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
