Loading AI tools
ענף כלכלי מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תיירות היא ענף כלכלי, שבדרך כלל מיוחס לטיול, נסיעה, שהייה וביקור של אנשים ומחוץ לסביבתם הרגילה, לתקופה קצרה (בדרך כלל עד שנה). מטרת התיירות יכולה להיות חופשה, נופש, בידור, עסקים, או אף למטרות ספציפיות יותר, כגון תיירות למקומות מרפא, או למקומות קדושים (צליינות). ענף התיירות מהווה מקור תעסוקה לאנשים רבים, ובמקומות שונים מהווה את מקור התעסוקה העיקרי לתושבי האזור.
ארגון התיירות העולמי (UNWTO) הגדיר בשנת 2016 את התיירות כך: "תיירות היא תופעה חברתית, תרבותית וכלכלית הכרוכה בתנועה של אנשים למדינות או למקומות מחוץ לסביבתם הרגילה למטרות אישיות או מטרות עסקיות/ מקצועיות. אנשים אלה נקראים מבקרים (שעשויים להיות תיירים או טיילים; תושבים או לא תושבים) והתיירות קשורה לפעילויות שלהם, שחלקן כרוכות בהוצאות תיירותיות." [1]
תיירות פנים היא תיירות של תושבי מדינה מסוימת, בתוך גבולות המדינה. לפיתוח תיירות פנים יתרונות רבים:
לרוב במלונות ובבתי עסק המתמקדים בלקוחות מקומיים המחירים זולים יותר ביחס לאלו המתמקדים בתיירות חוץ, שכן מובטח להם לקוחות לאורך כל השנה. האחרונים גם מארגנים אירועים וכנסים במתחמם, כמו מפעילים סאונות, חדרי כושר, בריכות, בתי עיסוי וכו' – דבר המבטיח הכנסה קבועה לאורך כל השנה מצד מקומיים מזדמנים או מנויים.
ערך מורחב – תיירות בישראל
במהלך השנים האחרונות הצטיינה תיירות הפנים בגידול משמעותי במספר הלינות והביקורים באתרים. החופשה הפכה ממוצר של מותרות, לאחד המוצרים ההכרחיים. בשנים האחרונות, כמעט 70% מהאוכלוסייה בישראל יוצאת לחופשה אחת בשנה, בישראל ומחוצה לה, ויש כאלה היוצאים אף ליותר מחופשה אחת בשנה, ונוהגים לנפוש גם בישראל וגם מחוצה לה. ממוצע החופשות עומד על 2.2 חופשות לאדם.
בשנת 2005–2006 התפתחה תיירות הפנים בקצב מהיר עקב בניית וסלילת מקומות תיירות ובילוי בישראל. התיירות החלה לרדת ב-2008 אך שוב חלה בה עלייה בשנת 2009.
הלינות של הישראלים באמצעי האכסון השונים, עלו מ-10 מיליון בשנת 1997 לכ-15 מיליון בשנת 2006.
מרבית הלינות, 85%, היו בבתי המלון השונים (12.5 מיליון לינות) ו-8% מן הלינות היו באירוח הכפרי (מעל מיליון לינות). עוד מיליון לינות היו באכסניות הנוער ובבתי ספר שדה.
בחודש נובמבר 2006 היו 928,000 לינות של ישראלים בבתי מלון. בחודשים ינואר–נובמבר 2006 היו 11.5 מיליון לינות של ישראלים במלונות תיירות המהוים עליה של 1% לעומת התקופה המקבילה אשתקד.
מנתוני הלמ"ס עולה כי בחודשים ספטמבר–נובמבר 2006 נרשמה עלייה של 12% בחישוב שנתי במספר הלינות של ישראלים. בחודשים יוני–אוגוסט נרשמה עלייה של 3% בחישוב שנתי. תפוסת החדרים בחודשים ינואר–נובמבר 2006 לעומת התקופה המקבילה אשתקד היו בדרום (68%) – בת"א (66%).
נרשמה עלייה בתפוסות החדרים בכל המחוזות, פרט למחוזות חיפה והצפון בהם הייתה ירידה של 5%–7% לעומת התקופה המקבילה אשתקד.
מחקרים רבים מראים כי התיירות היא דבר מועיל ביותר לשגשוגה הכלכלי של עיר. התיירות מספקת מקורות תעסוקה בעיר (מלונות, מסעדות, מקומות בילוי). כמו כן היא תורמת להכנסת בתי העסק הקיימים בה. ערים תיירותיות ברחבי העולם כגון: ברצלונה, ניו יורק, פריז וכו' ידועות כערים שהתעשרו בשל התיירות הפורייה בהן.
טיפולה של סוכנות נסיעות בתיירות חוץ נבדל מהותית מטיפולה בתיירות פנים. טיפול בתיירות חוץ מחייב קשר עם ספקים ברחבי העולם במגוון תחומים: תעופה, השכרת רכב, מלונאות, מזון, הדרכה והסעה. קשר זה מתבצע באמצעות סוכנויות נסיעות מקומיות בארצות היעד, המבצעות עסקאות קמעונאיות. תיקי הלקוחות מועברים לסיטונאים בארץ המוצא. סיטונאים שונים מתמחים במכירת יעדים שונים בעולם וברשותם מחירי חוזה שנתי המאפשרים תמחור חבילת התיירות הנמכרת בפרק זמן קצר. מחירה של חבילת סיור מתוך חוברת יעדים כוללת כבר את תמחור הקמעונאי. בנוסף סוכני הנסיעות גובים אחוז מסוים מכל רכישה שהם מבצעים. בשיטת המס הישראלית, כרטיסי טיסה חבים מע"מ בשיעור אפס,[2] אבל בגין רווח שמפיק קמעונאי נסיעות משירותי קרקע שניתנים על ידי ספק שירות מקומי, קמעונאי הנסיעות חב מע"מ בשיעור מלא.[3]
אחת הסוכנויות הראשונות בעולם Thomas Cook & Son הוקמה במחצית המאה ה-19 באנגליה. עם פיתוח אינטרנט ומסחר אלקטרוני התפתחו אתרים שמתמחים במכירת חדרי מלון, השכרת רכב, כרטיסי טיסה, תכנון ושיתוף מסלולי טיול ומוצרים אחרים הקשורים עם תיירות. אחת החברות המובילות בתחום היא חברת priceline שבבעלותה אתרים כמו booking.com, kayak.com ו-agoda העוסקות בתחום הזמנת טיסות ומלונות. אתרים בולטים נוספים המאפשרים לחפש יעדי טיול לפי דירוג משתמשים, לתכנן מסלולים ולערוך הזמנות הם TripAdvisor ו-Turipo.com.
השימוש ההולך וגובר באתרי האינטרנט שמתמחים בנישות שונות של התיירות מהווה כיום אתגר משמעותי עבור סוכני הנסיעות אשר במטרה להישאר רלוונטיים עבור ציבור המטיילים צריכים להתאים את עצמם לתנאים המשתנים ולהגדיר מחדש את תפקידם.
בעשרות השנים האחרונות החל להיעשות שימוש במונח "תיירות בת קיימא", ובשנים האחרונות הנושא הפך לבעל חשיבות והתייחסות על ידי ממשלות וחברות בינלאומיות, כולל סקרים שמראים כי הנושא חשוב מאוד לכלל התיירים.[4][5]
תיירות בת קיימא (תיירות מקיימת) מתייחסת לפרקטיקות של קיימות בענף התיירות, וזו שאיפה שכל צורות התיירות יהיו בנות-קיימא. לפי הגדרת ארגון התיירות העולמי (UNWTO) תיירות בת-קיימא היא "תיירות המתחשבת באופן מלא בהשפעותיה הכלכליות, החברתיות והסביבתיות בהווה ובעתיד, ומתייחסת לצורכי המבקרים, התעשייה, הסביבה והקהילות המארחות. עקרונות הקיימות מתייחסים להיבטים הסביבתיים, הכלכליים והחברתיים-תרבותיים של פיתוח התיירות, ויש ליצור איזון מתאים בין שלושת הממדים הללו כדי להבטיח את קיימותה של התיירות לטווח הארוך."[6]
כיום, קריטריוני ה-GSTC של המועצה העולמית לתיירות מקיימת משמשים כסטנדרטים העולמיים לקיימות בענף התיירות. הקריטריונים משמשים לחינוך והעלאת מודעות, קביעת מדיניות עבור עסקים וסוכנויות ממשלתיות, ובעיקר כבסיס להתעדה והסמכה. קריטריוני ה-GSTC הם תוצאה של מאמץ עולמי לפתח שפה משותפת בנושא קיימות בתיירות. הקריטריונים מחולקים לארבעה חלקים: (1) ניהול בר קיימא; (2) השפעות סוציו-אקונומיות; (3) השפעות תרבותיות; (4) השפעות סביבתיות (כולל צריכת משאבים, הפחתת זיהום ושימור המגוון הביולוגי והנופים).[7]
תיירות, דף שער בספרייה הלאומיתSeamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
