תור הזהב של פולין
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
תור הזהב של פולין היה תקופת הרנסאנס בפולין ובדוכסות הגדולה של ליטא, שהתפרשה בערך על תקופת שלטונם של המלך ולדיסלב השני יגיילו (1386–1434) והמלך האחרון מהשושלת היגלונית זיגמונט השני אוגוסט עד מותו בשנת 1572. חלק מההיסטוריונים טוענים שעידן הזהב הפולני נמשך עד לאמצע המאה ה-17, כאשר האיחוד הפולני-ליטאי נהרס על ידי מרד חמלניצקי ועל ידי הפלישה השוודית והרוסית. במהלך עידן הזהב, הפך חבר העמים הפולני-ליטאי לאחת הממלכות הגדולות באירופה, ובשיאה השתרעה משטחי אסטוניה של היום בצפון ועד מולדובה בדרום, וממוסקבה במזרח ועד ברנדנבורג במערב.
במאה ה-16 גדלה חבר העמים לשטח של מיליון קמ"ר, עם אוכלוסייה של 11 מיליון נפשות. היא שגשגה בזכות מסחר של תבואה, עץ, מלח ובד עם מערב אירופה דרך נמלי הים הבלטי של גדנסק, אלבלונג, ריגה, קלייפדה וקניגסברג. הערים הגדולות של חבר העמים כללו גם את פוזנן, קרקוב, ורשה, לבוב, וילנה, טורון, ובתקופות מסוימות גם קייב וסמולנסק. הצבא של חבר העמים הצליח להגן על הממלכה מפני פלישות זרות וגם השתתף בקמפיינים התקפיים נגד שכנותיה של פולין.[1] עם האיחוד התרחש תהליך פולוניזציה מרצון בשטחים המאוחדים, והשפה הפולנית הפכה ללינגואה פרנקה של מרכז ומזרח אירופה.[2][3][4]
במהלך עידן הזהב, נחשבה חבר העמים הפולני-ליטאי לאחת המדינות החזקות ביותר באירופה.[5] היה לה מערכת ממשל ייחודית, שנקראה הדמוקרטיית האצילים שבה כל האצילים (שלאכטה), ללא קשר למעמד הכלכלי, נחשבו שווים ונהנו מזכויות וחירויות משפטיות נרחבות. אחד המאפיינים של המערכת היה זכות הווטו החופשי (ליברום וטו), שהשתמשו בו לראשונה בשנת 1669.[6] האצולה, שכללה את השלאכטה והמגנאטים, היוו 6-8% מאוכלוסיית חבר העמים.[7]