תוכנית הפלישה היפנית לאוסטרליה במלחמת העולם השנייה
הצעות לפלישה יפנית לאוסטרליה במהלך מלחמת העולם השנייה / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
בתחילת 1942, הציעו גורמים בצי הקיסרי היפני לפלוש ליבשת אוסטרליה. להצעות התנגדו גורמים בצבא וצידד בהם ראש הממשלה הידקי טוג'ו, שסבר שההצעה לא ריאלית, בהינתן הגאוגרפיה של אוסטרליה והעובדה שקיימות בה הגנות חזקות. במקום זאת, אימצו היפנים מדיניות של בידוד אוסטרליה על ידי כיבוש שטחים בדרום האוקיינוס השקט. המשך ההתקדמות נבלמה בקרב ים האלמוגים ובקרב מידוויי שנערכו במאי וביוני 1942, ומכאן ואילך משאבי היפנים הופנו לבלימת התקדמות בעלות הברית.
כל זאת קרה למרות קרב מפרץ מילן, שהיה הראשון בו היפנים ספגו תבוסה מבריגדה אוסטרלית ובמערכה על שביל קוקודה בסוף 1942, אז הצליחו האוסטרלים למנוע מהיפנים להגיע לפורט מורסבי, בירת פפואה. העובדה שהערים דרווין וברום ספגו הפצצות אוויריות מספר פעמים, ופעילות צוללות יפניות בנמל סידני גרמו לאמריקאים ולאוסטרלים לחשוב שהיפנים שוקלים לפלוש ליבשת עצמה. סברה זו תמכה בתכנון קו בריסביין, קו ביצורים שתוכנן לעמוד בפני פלישה יפנית מצפון.
ההיסטוריון ד"ר פיטר סטנלי, ששימש כהיסטוריון של אנדרטת המלחמה באוסטרליה קבע שהצבא היפני פטר את הרעיון כ"קשקוש", מתוך הבנה שכל כוח שיישלח דרומה יחליש את ההגנות מפני ברית המועצות. מעבר לכך, גם המטה הראשי של הצי פסל את התוכנית שכן לא היה ביכולתו להעמיד את המשאבים שנדרשו לפלישה[1].
לאחר נפילת סינגפור בפברואר 1942 נוצרה בהלה באוסטרליה מפני האפשרות של פלישה יפנית, מה שגרם להגדלת ההשקעות בצבא ולחיזוק הקשר עם ארצות הברית[2].