תהודת גאות
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
באוקיינוגרפיה פיזיקלית, תהודת גאות (באנגלית: Tidal resonance) מתרחשת כאשר מחזור הגאות והשפל העולמי מעורר את אחד מאופני התנודה הטבעיים של מקווה מים המחובר לאוקיינוס הפתוח. האפקט בולט במיוחד כאשר אורך המדף היבשתי ועומקו מכתיבים זמן מחזור תנודה טבעי של גוף המים השווה למשך הזמן שחולף בין גאות לגאות העוקבת באותו אזור. במצב כזה, גל גאות הפוגע במקווה המים דרך הקצה הפתוח (המחובר לאוקיינוס) שלו נמצא באותו מופע כמו המופע של התנודה של מקווה המים, כך שאודות לעובדה שהאנרגיה הנכנסת למקווה המים ברובה נכלאת בתוכו ולא יכולה לברוח (אודות להחזרה מן החוף וקצה המדף היבשתי[1]) נוצרת התאבכות בונה בין התנודה העצמית לגאות החיצונית, מה שמפיק מנעד גאות רחב בהרבה בחוף של מקווה המים. את מקווה המים בכללותו ניתן למדל כמהוד חצי-פתוח של גלי מים רדודים, אשר הטריגר החיצוני לפעולתו הוא הגאות והשפל העולמיים.
דוגמאות מפורסמת לאפקט הזה כוללות את מפרץ פאנדי, שם תנודות הגאות החזקות ביותר בעולם מתחוללות בעקביות, ואת תעלת בריסטול. רבים מהאזורים הרזוננטיים הללו אחראים לנתחים גדולים מכמות האנרגיה הכוללת של גאות ושפל הנשחקת ואובדת באוקיינוסים. למשל, מידע לוויני מעיד על כך שהגאות M2 שוחקת אנרגיה בהספק של 2.5 טרה-ואט, אשר מתוכה 261 ג'יגה-ואט נאבדת במפרץ הדסון, 208 ג'יגה-ואט במדפים היבשתיים האירופיים (כולל תעלת בריסטול), 158 ג'יגה-ואט במדף האוסטרלי הצפון-מערבי, 149 ג'יגה-ואט בים הצהוב ו-112 ג'יגה-ואט במדף הפטגוני.