תאי דייטר

תאי דייטר או התאים הגליליים (באנגלית: Deiters' cells או phalangeal cells) הם תאי תמך במערכת השמיעה, הנמצאים באיבר השבלול לצד תאי תמך נוספים הנקראים תאי הנסן, קלאודיוס ובוטשכר (Hensen, Claudius & Boettcher).

תאי דייטר

שיוך	תאי תמך, phalangeal cell of cochlea
מיקום אנטומי	איבר קורטי
תיאור ב	האנטומיה של גריי (מהדורה 41) (649)
על שם	אוטו דייטרס
מזהים
FMA	75725
מערכת השפה הרפואית המאוחדת	C0229471

מבנה

תאים אלו נמצאים על הממברנה הבזילרית וצורתם מזכירה גביע עם שלוחה. שלוחה זו נקראת זיז גלילי (phalangeal process), והיא מגיעה אל השכבה הרטיקולרית (reticular lamina) שמכסה את אבר קורטי, ונמצאת מתחת לממברנה הטקטוריאלית. על פי הגביע של תאי דייטר יושבים תאי שערה חיצוניים, ותאי דייטר הם אלו אשר מקשרים בין תאי שערה אלו לבין הממברנה הבזילרית. החיבור של תאי דייטר אל גוף הממברנה הבזילרית מתבצע באמצעות שלוחה נוספת הנקראת זרוע תחתונה (Lower limb) היוצאת מגוף התא, ומסתיימת במגע עם הקרום הבזילרי. מקום החיבור של תא דייטר עם הקרום נקרא כף הרגל (Foot) של תא דייטר^[1]. על תא הדייטר קיימים גם כפתורים טרמינלים של תאי עצב המגיעים מן ההגנגליון הספירלי.

תפקוד

תאי דייטר נחשבים כגורם אשר מעביר את השינויים באורכם ובצורתם של תאי השערה החיצוניים לממברנה הבזילרית. שינויים אלו משופעלים על ידי זרמים חשמליים הנובעים מתנועת השערות על תאי השערה החיצוניים, ומשמשים להגביר את האות השמיעתי^[2][3].

היסטוריה

התאים קרויים על שם הנוירואנטומאי הגרמני אוטו דייטרס (אנ') (1834 – 1863), את התאים פרסם במאמר שיצא בשנת 1859 על איבר קורטי. עיקר עבודתו התבססה על הסתכלות רקמות תחת מקרוסקופ ואפיון השינויים החלים ברקמה בעקבות לחצים פיזיקליים או כימיים. מחקריו התבססו על רקמות כלבים חתולים ועגלים. דייטר תיאר את השלוחה של תא דייטר כדומה לעצמות אצבע קטנטות, ומכאן שמם "התאים הגליליים" בדומה לגלילים^[4].

גלריה

• 
  איור של איבר קורטי בו תאי דייטר צבועים באדום, מתוך הספר האנטומיה של גריי מהדורה 20. מאז פרסום תרשים זה התפתחה ההבנה של המורפולוגיה של תאי דייטר והם מוצגים בצורה נכונה יותר בתמונה הנמצאת בצד שמאל של תחילת הערך.
• 
  חתך של איבר השבלול, באדום צבוע האיבר על שם קורטי בו נמצאים תאי דייטר

ראו גם

• מערכת השמיעה
• אסטרוציט
• אפיתל

לקריאה נוספת

• .E. Hawkins (2018), The human ear, Encyclopædia Britannica

הערות שוליים

1. Parsa, A., Webster, P., & Kalinec, F. (2012). Deiters cells tread a narrow path—The Deiters cells-basilar membrane junction—. Hearing research, 290(1-2), 13-20.
2. Ashmore J. 2008. Cochlear outer hair cell mobility. Physiol Rev 88: 173–210.
3. Nam JH, Fettiplace R. 2010. Force transmission in the organ of Corti micromachine. Biophys J 98: 2813–2821.
4. Deiters, V. S., & Guillery, R. W. (2013). Otto Friedrich Karl Deiters (1834–1863). Journal of Comparative Neurology, 521(9), 1929-1953.