תורת המיתרים
תיאוריה פיזיקלית / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
תורת המיתרים או תאוריית המיתרים (באנגלית: String theory) היא תאוריה פיזיקלית הגורסת כי הצורה הגאומטרית של כל חלקיק אינה נקודה (בעלת אפס ממדים), אלא צורה חד-ממדית הקרויה "מיתר" (כמו-כן תיאוריה זו משערת שקיימות ממברנות בעלות מספר רב יותר של ממדים - דו-ממדית, תלת-ממדית עד אחד-עשר ממדים). מיתר יכול להיות סגור (בצורת לולאה) או פתוח (כלומר בעל קצוות חופשיים, בצורת קו), ויכול להתנודד באופני תנודה שונים (כפי שמיתר של גיטרה יכול להשמיע צלילים שונים). ההבדלים בין חלקיקים שונים נובעים מהיותם מיתרים פתוחים או סגורים ומאופני התנודה שלהם.
בשל גודלם הזעיר של המיתרים (שעשוי להיות קטן כאורך פלאנק), ובגלל המספר הגדול של הפתרונות השונים של משוואות התאוריה, וכן עקב קשיים מתמטיים, לא ניתן כיום לבחון תאוריה זו בניסויי מעבדה, ולכן יש פיזיקאים המתייחסים אליה כאל פרשנות פילוסופית או מודל מתמטי בלבד, ואף כפסאודו מדע. אחד ממתנגדיה הבולטים הוא הפיזיקאי האמריקאי שלדון גלאשו, זוכה פרס נובל לפיזיקה.
תורת היחסות הכללית, שעוסקת בקני מידה גדולים (כוכבים, גלקסיות ומבנה היקום), אינה מתואמת עם תורת השדות הקוונטית, שעוסקת בקני מידה קטנים (עד החלקיקים הקטנים ביותר הידועים). תורת המיתרים מאחדת בין שתי תורות אלו. איחוד כזה (תורת כבידה קוונטית) נדרש בין השאר כדי להבין טוב יותר את ההתנהגות של גרמי שמיים כמו חורים שחורים, את ראשית היקום, מבנהו הכולל והתנהגותו במרחקים שקרובים לסדרי גודל של אורך פלנק.
תפקיד נוסף של תורת המיתרים הוא בתיאור תורות כיול הדומות לכרומודינמיקה קוונטית (QCD), שהיא התורה המתארת את התנהגותם של הקווארקים (המרכיבים הקטנים ביותר של גרעין האטום).
לאורך השנים תורת המיתרים התפתחה בצורה ניכרת ושולבה בה סימטריית-העל (סופרסימטריה), ולכן כיום היא נקראת: "תורת העל-מיתר".