שיטיון
דמנציה, אי ספיקה כרונית של המוח / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
שִׁטָּיוֹן (בלועזית, דֵמֶנְצְיָה, Dementia; לפי החלטת האקדמיה: קִהָיוֹן[1]) הוא ירידה משמעותית בתפקוד הקוגניטיבי של האדם, המאפיינת קבוצת מחלות המתרחשות לרוב במהלך תקופת הזקנה. מחלות אלו מתאפיינות בירידה בתפקוד של קליפת המוח ובהידרדרות מנטלית וקוגניטיבית, הגורמת לסובל ממנה לליקויים משמעותיים בתחום החברתי והתעסוקתי. השכיחה בהן היא מחלת אלצהיימר.
תחום | פסיכיאטריה |
---|---|
גורמי סיכון | יתר לחץ דם, סוכרת, בידוד חברתי, פגיעת ראש, שימוש מזיק באלכוהול, היעדר פעילות ספורטיבית, השמנת יתר, דכדוך, חירשות, עישון, זיהום אוויר |
טיפול |
|
קישורים ומאגרי מידע | |
DiseasesDB | 29283 |
MeSH | D003704 |
MedlinePlus | 000739 |
סיווגים | |
DSM-5 | 294.8 |
ICD-10 | F00-F07 |
ICD-11 | 6D81 |
שיטיון מוגדר כירידה של תפקודים קוגניטיביים, ללא שינוי במצב ההכרה. שיטיון כולל מגוון של תסמינים כרוניים המעידים על אובדן של פונקציות בחיי היום-יום. יש קושי בתהליכי זיכרון, קשב, חשיבה והבנה. תפקודים מנטליים אחרים עלולים להיפגע, ביניהם מצב רוח, תכונות אישיות, שיפוט והתנהגות חברתית. באופן כללי, כל הסוגים השונים של שיטיון, גם אלו הנובעים כתוצאה ממחלת אלצהיימר וגם אלו הנובעים מדמנציה ווסקולרית או דמנציות מסוגים אחרים, מאופיינים במספר אלמנטים המביאים להתדרדרות הדרגתית בתפקוד החברתי והתעסוקתי וברמת התפקוד הכוללת. קיימת חשיבות לאבחון המחלה ואבחון הגורם למחלה. המחלה יכולה להיות פרוגרסיבית ולהתקדם או להישאר סטטית, ובכ-15% מן המקרים נמצא כי שיטיון יכול להיות הפיך אם הטיפול החל לפני שאירע נזק בלתי הפיך.