שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל הוא פיוט הנאמר בתפילת הסליחות, לפני אמירת הקדיש. לפי מנהג אשכנז כיום, הקטע משמש גם כסיום לסדר ה"תחנון", הנאמר ברוב ימות החול של השנה בשחרית ובמנחה.[14] הפיוט חובר על ידי מחבר לא ידוע.
המשורר מבקש מה' לממש את הבטחתו הקדומה לשמור את ישראל, והוא מזכיר את מלות הייחוד והשבח שאומרים ישראל בכל יום בקריאת שמע, בקדושה, ולפי נוסח הספרדים גם בקדיש.
נוסח הספרדים
בפיוט לפי נוסח הספרדים יש ארבעה בתים בני חמישה פסוקים. הבתים בנויים במתכונת אחת, וחמש שורותיהם מקבילות[15]:
פנייה אל ה' (תוארו של ה' הוא צירוף סמיכות שבו הנסמך קבוע – 'שומר' והסומך משתנה – 'ישראל', 'גוי אחד', 'גוי קדוש' ו'גוי רבא');
בקשה על שמירת העם: 'שמור', והמושא הוא צירוף סמיכות שבו הנסמך קבוע – 'שארית', והסומך משתנה וזהה לנסמך בתוארו של ה' בשורה הקודמת – 'ישראל', 'גוי אחד', 'גוי קדוש' ו'גוי רבא';
תחינה לבל יאבד העם: אף בו מוגדר העם באותם תארים;
ייחודו של העם האומרים בכל יום שבחו של מקום;
שבחו של מקום הוא באותם מבעים שבהם הוגדרו בשורות 1–3 שבחי ישראל.
השורה הרביעית זהה בכל הבתים ויש בה חצי משפט ובו נושא – 'האומרים', ותיאור זמן – 'בכל יום'. המשכו של המשפט הוא השורה האחרונה שהיא מושא המשפט ותחילתו בשורה הקודמת; מושא המציג את תוכן אמירתם של ישראל.
נוסח אשכנז
בפיוט לפי נוסח אשכנז הושמט 'גוי רבא' ו'גוי מבורך'. נוסף על כך, במקום "שארית גוי אחד" אומרים "שארית עם אחד", במקום "שארית גוי קדוש" אומרים "שארית עם קדוש", במקום "האומרים בכל יום 'שמע ישראל ה' אלוהינו ה' אחד'" אומרים "המייחדים שמך 'ה' אלוהינו ה' אחד'" ובמקום "האומרים בכל יום 'קדוש קדוש קדוש'" אומרים "המשלשים בשלוש קדושות לקדוש".
במוזיקה
מספר זמרים שרו את הפיוט:
הזמר איתן מסורי ביצע ב-1981 את השיר בפסטיבל הזמר החסידי, וזכה איתו במקום השלישי. כלל את השיר גם באלבומו "לפני שנה", בשנת 1983.
”מאבי למדתי את האומנות העצומה של תפילה בדמעות. במהלך רדיפות הנאצים ועוד שנים ארוכות לאחר מכן, אני מוצא עצמי גר בחדר קטן, במרכז רומא. שם, בחושך, רעב וקר, אני מתפלל ובוכה: 'הו, שומר ישראל, שמור שארית ישראל, ואל יאבד עם ישראל...!'”[16]
עם ישראל, המכונים כך בדברי ה' (שמות, י"ט, ו'), הבאים לפני מעמד הר סיני: וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תְּדַבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.
בנוסח אשכנז, אומרים "המשלשים בשלש קדשות לקדוש", או לפי מנהג פפד"מ, "המשלשים בשלש קדשות קדוש קדוש קדוש" במקום "הָאוֹמְרִים בְּכָל יוֹם קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ".
בסידורי אשכנז הישנים, פיוט זה נאמר רק בתענית ציבור. עיין סידור אזור אליהו, מהדורה ששית, ירושלים תשס"ח, עמ' סז. על כל פנים, כיום הוא נתקבל ברובן ככולן של הקהילות בכל יום שאומרים תחנון.