רווחת בעלי חיים בגרמניה הנאצית
יחס המשטר הנאצי לטבע / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
סוגיית מעמד הטבע והחי במשטר הנאצי היא תחום מחקר שהתפתח בשנות ה-90 של המאה ה-20. לטבע ולחי היו תפקידים סמליים חשובים במימוש האינטרסים של המשטר הנאצי. רעיונות לגבי הגנת הטבע והחי היו פופולריים מאוד בקרב הציבור הגרמני טרם עליית המפלגה הנאצית לשלטון[1], ועם עלייתה לשלטון, נחקקו חוקים מקיפים לגבי הגנת הטבע והחי[2]. הרעיונות לגבי הגנת הטבע והחי היו עבור הנאצים פלטפורמה בטוחה להשגת אהדת הציבור[1] וכן שימשו כאמצעי תעמולה לשם רדיפת מיעוטים[3][4] ולחיזוק החזון הגזעני[5].
אף על פי שהמשטר הנאצי העביר חקיקה בענייני הגנת הטבע והחי, רעיון ההגנה על הטבע והחי התגלה עד מהרה כהתחזות. הצלחת התנועה להגנת הטבע והחי להעביר חקיקה בנושא, תחת חסות המשטר הנאצי, לא הייתה אלא ניצחון פירוס. יותר משהגנה על הטבע והחי, החקיקה הציבה מגבלות וסייגים על הגנת הטבע והחי, וקבעה כי אינטרסים מדיניים, כלכליים וצבאיים גוברים בכל עת על הגנה זו[6]. בפועל, המשטר הנאצי חיבל בטבע וטבח בחי, ניצל את הטבע והחי למטרותיו הרבות (שכללו מאמץ מלחמתי (אנ'), בידור, ניסויים, חזון אוטרקי), ואף גרם לאסונות סביבתיים באמצעות מדיניות שיטתית של אדמה חרוכה.