קריסת בנק
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
קריסת בנק מתרחשת כאשר בנק אינו מסוגל לעמוד בהתחייבויותיו כלפי מפקידיו או נושים אחרים מפני שהפך לחדל פירעון או נקלע למשבר נזילות שלא מאפשר לו לעמוד בהתחייבויותיו.[1] בנק בדרך כלל קורס כלכלית כאשר שווי השוק של נכסיו יורד לערך הנמוך משווי השוק של התחייבויותיו. הבנק חדל הפירעון לווה מבנקים אחרים בעלי יכולת פירעון או מוכר את נכסיו במחיר נמוך משווי השוק שלו כדי לייצר כסף נזיל לשלם למפקידיו לפי דרישה. חוסר יכולת של הבנקים האחרים להלוות כסף נזיל לבנק חדל הפירעון יוצר הסתערות משיכות בקרב המפקידים, כאשר יותר מפקידים מנסים להוציא מהבנק פיקדונות מזומנים. לפיכך, הבנק אינו מסוגל לעמוד בדרישותיהם של כל מפקידיו בזמן. הסוכנות הממשלתית הרגולטורית עשויה אף להשתלט על הבנק אם ההון העצמי שלו נמוך מהמינימום הרגולטורי.
קריסת בנק נחשבת בדרך כלל לבעלת חשיבות רבה יותר מאשר קריסה של חברות עסקיות מסוגים אחרים, בגלל הקישוריות והשבריריות של מוסדות בנקאיים. מחקרים הראו כי שווי השוק של לקוחות הבנקים הקורסים מושפע לרעה במועד הודעות הכישלון.[2] לעיתים קרובות חוששים שהשפעות של קריסת בנק אחד עלולה להתפשט במהירות ברחבי המשק ואולי לגרום לקריסה של בנקים אחרים, גם אם הבנקים הללו היו בעלי יכולת פירעון. לפיכך, להשפעת הגלישה של הסתערות משיכות או סיכון מערכתי יש השפעה מכפילה על כל הבנקים והמוסדות הפיננסיים, מה שמוביל להשפעה גדולה יותר של קריסות בנקים במשק. כתוצאה מכך, מוסדות בנקאיים נתונים בדרך כלל לרגולציה קפדנית, וקריסות בנקים הן עניין מרכזי במדיניות ציבורית במדינות ברחבי העולם.[3]