קרב יער טויטובורג

קרב יער טויטובורג (בלטינית: clades Variana, "מפלת וָארוּס" ‏; בגרמנית: Varusschlacht "קרב וָארוּס", או Hermannsschlacht, "קרב ארמיניוס") היה קרב שבו הובס הצבא הרומי על לגיונותיו השבעה עשר, השמונה עשר והתשעה עשר על ידי שבטים גרמאניים. בספטמבר של שנת 9 לספירה הוביל ארמיניוס, מנהיג שבט הכרוסקים, צבא גרמאני, והציב מארב מתוחכם נגד חיל הרומים של פובליוס קווינקטיליוס וארוס. עקב תבוסה זו, בה נהרגו כ-20,000 לוחמים או כעשירית מן הצבא הרומי, נטש הקיסר אוגוסטוס את תוכניותיו להרחיב את גבולות רומי אל מעבר לנהר הריין.

המונח "קרב וארוס" מפנה לכאן. לערך העוסק במרידות שפרצו ביהודה עם מותו של המלך הורדוס, ראו פולמוס וארוס.

למרות שמו המאזכר את יער טויטובורג, מקום הקרב אינו ידוע בוודאות, וישנם כמה ערים ואזורים במערב גרמניה בהם הקרב יכול היה להתרחש. לפי חפירות וממצאים אחרונים, יש הסבורים שהקרב התרחש באזור העיר אוסנבריק שבסקסוניה התחתונה.

קרב טויטובורג נמנה עם האירועים ההיסטוריים המועלים שוב ושוב להשגת מטרות בקונטקסט המודרני. התעמולה הגרמנית-לאומית הפליגה בשימוש בניצחון על הרומים כדי להראות את עליונותם של השבטים הגרמאניים. היום נושא קרב זה עודנו טעון ומעלה איתו רגשות מעורבים. שאלת המיקום מעורבת באינטרסים מקומיים של ערים ואזורים מטעמים של רווח כלכלי.

צבאו של וארוס היה חלק מהמבצע הרומי להרחבת הגבולות מזרחית לנהר הריין וצפונית להרי האלפים או לנהר הדנובה. בשנת 15 לפנה"ס עמדו דרוסוס וטיבריוס, בניו החורגים של הקיסר אוגוסטוס, בראש הפיקוד על צבא לגיונות רומים שנשלחו להילחם בשבטי הרי האלפים. לאחר מכן קיבל דרוסוס את הפיקוד על מסעות גילוי באזור הריין והאלבה, אותם הוביל משנת 12 לפנה"ס ועד למותו בשנת 9 לפנה"ס. מאגם אייסל (Ijsselmeer) יכול היה הצי הרומי לבוא לעזרת הכוחות הקרקעיים. מטרת רומי הייתה להעביר אליה את השליטה המלאה באזורים הגרמאניים. לשם כך בנו הלגיונרים מבצרים וחיפשו גרמאנים שהיו מוכנים לשתף עמם פעולה.

השבט הגרמאני של המרקומנים עם מנהיגם, מארובוס, החל להוות איום על רומי. גאיוס סטורנינוס (Gaius Sentius Saturninus) פיקד על צבא של 12 לגיונות שהיו אמורים להילחם במרקומנים. מהלך זה נדחה בשל מרד שבטי בפאנוניה (כיום הונגריה) נגד הרומאים. פובליוס קווינקטיליוס וארוס נבחר להיות מפקד הכוחות באזור נהר הריין.

וארוס שליט הפרובינקיה, היה אמור להשליט את החוק הרומי באזור הגרמאני ולגבות מיסים לפי חוק זה. היסטוריונים רומים תלו את האשמה בחוסר הרגישות של וארוס כלפי המנהגים של המקומיים, כמו גם בחוסר מקצועיות כמצביא, אך אין לראות ברישומים אילו עובדות גמורות, מכיוון שוארוס הפך לשעיר לעזאזל של התבוסה הרומית.

ארמיניוס, בן לאצילי השבט הגרמאני כרוסקים, נלקח בילדותו וגדל ברומי, שם עלה בסולם דרגות הקצונה וזכה לאמונם של הרומאים. אי שביעות הרצון הגוברת מהתנהגותו של וארוס בקרב השבטים הגרמאניים אפשרה לארמיניוס לבנות ברית בין הכרוסקים, הברוקטרים, החאטים והמארסר. הידע והניסיון שלו כקצין בצבא הרומי סייעו לגרמאנים לנצל את נקודות החולשה של צבא רומי ולהכות בו קשות.

בין וארוס לארמיניוס שררו יחסים טובים ביותר לכאורה. ארמיניוס היה אורח קבע אצל שולחנו של המצביא הרומי. לפי ההיסטוריון הרומי, טקיטוס, סגסטס (Segestes) הגרמאני הזהיר את וארוס מתעלולי ארמיניוס, אך זה שכנע את שליט הפרובינקיה שסגסטס שומר לו טינה, כי ארמיניוס התחתן עם בתו, תוזנלדה (Thusnelda), למרות התנגדותו.

כמו קודמיו בתפקיד, העביר וארוס השאנן את תקופת הקיץ עמוק בתוך שטח שבט הכרוסקים שנכבש לא מזמן. המבצר בו שכן וארוס עם שלושה מלגיונותיו היה על גדות נהר הוֶזר (Weser). שני הלגיונות האחרים נותרו על גדות הריין.

בזמן חזרת הכוחות למבצרם החורפי ארבו הגרמאנים לשיירה. וארוס תכנן לחזור לבסיסו קאסטרא וטרה (Castra Vetera) שנמצא ליד העיר קסאנטן (Xanten). וארוס התכוון לנוע בדרכים הצבאיות כפי שהיה מקובל במסעות מסוג זה, אך בשל חדשות על מרד מקומי ושולי נאלץ לפנות עם צבאו לדרך לא מוכרת. ארמיניוס ומושבעיו הקדימו את הכח כדי לגייס לכאורה את עזרתם של משתפי הפעולה הגרמאנים. וארוס המשיך לצעוד עם כוחותיו ונפל במלכודת של ארמיניוס.

ארמיניוס נמנע מלהילחם חזיתית ברומאים והמתין לרגע המתאים, בו הרומאים יפסידו את עליונותם הטקטית. הלגיונרים שצעדו באזור זר ולא מוכר של ביצות ויערות סבוכים, היו מטרה קלה לאורבים להם. הגרמאנים שביניהם היו גם לוחמים מיומנים שאומנו ברומי, ולא רק לוחמים גרמאנים פרימיטיביים, פעלו במטרה להפריד את פלוגות הלגיונרים על מנת להילחם בהן בנפרד. הם תקפו את האגפים בקבוצות צפופות ביותר, וגרמו ללגיונרים לצאת מן המערך הצבאי המתורגל. הם בודדו את הפרשים ולחמו בהם אחד אחד. הקרב ארך ארבעה ימים ושלושה לילות בהם וארוס נכשל בניסיונו להגיע לנהר הריין. בשני הלילות הראשונים הצליחו הלגיונות לבנות מחנה שטח מבוצר, אך ביום הרביעי לקרב הם הובסו. וארוס ובכירי קציניו שלחו יד בנפשם. על פי המסורת הדתית של השבטים הגרמאנים, שטח הקרב הפך להיות מקודש. הגרמאנים הותירו את הגופות של הרומאים בשדה, מיסמרו את גולגולות החיילים הרומים לעצים, והקריבו את גופות הקצינים הרומיים במזבחות שבנו במקום.

הרומאים הוכו בהלם וזעזוע עמוק. לפתע פתאום כל כוחם בגרמניה הושמד. הקיסר שתכנן לעשות מסיבה גדולה ברומא לרגל ניצחונו בפאנוניה, ביטל את המסיבה. יש המספרים כי צעק בארמונו: "וארוס, השב לי את שלושת הלגיונות". לתבוסה בקרב התלוותה תחושה של ביזיון וחרפה, עקב לקיחתם של סמלי העיטים של הלגיונות בידי הגרמאנים. בשל החשש הרב שמא השבטים המנצחים יתקיפו את האימפריה, נשלחו לגיונות לאבטח את הגבולות. חיילים הועמדו הכן ברחובות רומא, והיחס לזרים הוחמר. אנשים שהיו ממוצא גרמאני סולקו מתחומי המדינה. הקצינים הרומיים החלו לתכנן את הנקמה שלהם בשבטים הגרמאניים, ופתחו בתהליך של גיוס חיילים חדשים למלא את החסר של שלושת הלגיונות שהושמדו. הרומאים בהנהגת גרמאניקוס יוליוס קלאודיאנוס קיסר ניצחו את הגרמאנים בהנהגת ארמיניוס בקרב נהר הווזר בשנת 16 לספירה והוחזרו שניים מנסי הלגיונות שנפלו בקרב. מאוחר יותר, בתקופתו של קלאודיוס, הוחזר הנס הנותר.

במאה ה-19 כתב המחזאי הגרמני היינריך פון קלייסט מחזה בשם "קרב הרמן". המחזה משחזר את אירועי הקרב, לפי כתבי טקיטוס, אך מנקודת מבט של השבטים הגרמנים. סדרת הטלוויזיה של נטפליקס, "ברברים", מכסה את האירועים ההיסטוריים הסובבים את הקרב בין הצבא הרומי בהובלת פובליוס קווינקטיליוס וארוס לשבטים גרמאניים בהובלתו של ארמיניוס.^[1]^[2]