קמרון צלעות
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
קמרון צלעות הוא שכלול מהתקופה הגותית של קמרון צולב קלאסי. הגאומטריה המרחבית הבסיסית דומה מאוד לזו של הקמרון הצולב, צורת החיתוך המתקבלת משני קמרונות חבית החותכים אחד את השני בניצב. להבדיל מקמרון צולב קלאסי בו נבנית הצורה מלבנים, בקמרון צלעות נבנות קודם כל הקשתות הצידיות והאלכסוניות היוצרות את "קווי הרכס" הנראים בתקרה. בדומה לקמרון צולב, קמרון צלעות נבנה בדרך כלל מעל ארבעה עמודים מסביב לריבוע או מלבן ומאפשר מעבר בארבעה כיוונים. בנקודת המפגש בין שתי הצלעות הצולבות ממוקמת אבן ראשה שהיא הנקודה החשובה ביותר בקמרון מבחינה מבנית ולרוב גם מבחינה אסתטית. אבנים ראשות בקמרונות רבים זוכות לעיטורים המדגישים אותן והופכים אותן לקישוט בולט בתקרה.
בקמרונות הצולבים הרגילים שני קמרונות החבית אשר חתכו זה את זה היו בצורה של חצי מעגל ולכן צורת הקשת שהתקבלה בעקיפין באלכסון הקמרון הייתה בצורת אליפסה. בקמרונות הצלעות, מכיוון שנבנות קודם כל שתי הקשתות האלכסונית בצורה של חצי מעגל, ארבע הקשתות ההיקפיות הן בצורה של קשת מחודדת הבנויה משני חצאי קשתות בעלות רדיוס זהה אך מרכז אחר. במקרים רבים מרכז כל קשת היה בבסיס הקשת השנייה.
קמרון הצלעות החל להופיע בקתדרלות הגותיות בתקופת הגותיקה המוקדמת. עד אז נבנו קמרונות צולבים או קמרונות חבית פשוטים. מאוחר יותר התפתחו בעיקר באנגליה סוגי קמרונות נוספים שהם שכלולים עיטוריים של קמרונות הצלעות. הידוע ביניהם הוא קמרון מניפה שהוא יישום הרעיון של בניית הקשתות המדגישות את צורת התקרה אלא בכיוונים רבים היוצרים צורה המזכירה מניפה או עצי דקל.