קלוני (מנזר)

קלוני
Cluny
מידע כללי
סוג	מנזר, קהילה דתית, מנזר בנדיקטיני, hospital
כתובת	rue du 11-Août
מיקום	קלוני
מדינה	צרפת
הקמה ובנייה
תקופת הבנייה	? – 2 בספטמבר 909
תאריך פתיחה רשמי	2 בספטמבר 909
סגנון אדריכלי	אדריכלות רומנסקית
קואורדינטות	46°26′05″N 4°39′34″E
	www.cluny-abbaye.fr/en/
	(למפת צרפת רגילה) פריז מרסיי ליון טולוז ניס נאנט שטרסבורג מונפלייה בורדו ליל רן ריימס לה האבר סנט אטיין אנז'ה גרנובל דיז'ון קורסיקה ספרד שווייץ גרמניה בלגיה לו. איטליה הממלכה המאוחדת תעלת למאנש הים התיכון האוקיינוס; האטלנטי; קלוני

מנזר קלוני הוא מנזר עתיק במחוז סון ולואר (אנ') בחבל בורגון שבמזרח צרפת, כ-20 ק"מ מצפון-מערב למקון. המנזר היה אחד המנזרים החשובים ביותר באירופה של ימי הביניים, ובו התפתחה רפורמת קלוני. סביב המנזר התפתח יישוב עירוני, הקרוי גם הוא קלוני.

עובדות מהירות מידע כללי, סוג ...

סגירה

המנזר הוקם בשנת 910 כמנזר בנדיקטיני, חולל רפורמה דתית במערב אירופה (רפורמת קלוני) והיווה בסיס לרשת מנזרים גדולה שדעכה עם השנים וכמעט נעלמה.

בשנת 910, גיום הראשון, דוכס אקיטן (מוכר גם כגיום החסיד), החליט להעניק אחת מאחוזותיו, ולא מהחשובות שבהן, לשם הקמת מנזר (על נסיבות וסיבות הענקת המנזר ראו בערך על גיום). גיום היה "קומס" עשיר בעל בנום (bannum) (אנ') ורגולה (Regula), כלומר היה שליט מקומי בעל סמכויות ענישה וכפיית ציות. סמכותו באקיטן הייתה משולה לסמכות שליט עליון. מטרתו של גיום בהענקת האדמות הייתה לדאוג לנשמתו לכשיגיע זמנו להישפט האם לגן עדן או לגיהנום. בתמורה למתנה דרש גיום שהנזירים יתפללו לעילוי נשמתו ונשמת אשתו, וכן לעילוי נשמת קרוביו (אחותו, שממנה ירש את האחוזה, אחיו, אחיותיו וכל אחייניו ואחיניותיו). גיום הבטיח למנזר אימוניטס מפני התערבות מצד הכנסייה או שליט חילוני. הדרישה לתפילות כה רבות ערערה את האיזון שהיה נהוג במנזרים בין תפילות ועבודה לשם קיום. התפילות מילאו חלק ניכר מהיממה והנזירים לא היו יכולים יותר לפרנס את עצמם מיגיע כפיהם. גיום שחשב על כך, העניק למנזר אדמות שיבטיחו הכנסה מאריסות.

המקום שנבחר היה אחוזת ציד במחוז סון ולואר בחבל בורגון שבמזרח צרפת, כ-20 ק"מ מצפון-מערב למקון. חלק מתנאי ההקצאה של הנחלה היו הכפפת המנזר למרות האפיפיור (באותה עת כיהן האפיפיור סרגיוס השלישי). המנזר שאימץ את רוב עקרונות תקנון בנדיקטוס של בנדיקטוס מנורסיה כולל התאמות שנעשו על ידי בנדיקטוס מאניאן הפך במהרה לאבן שואבת לפרחי נזורה ששאפו לחיי מנזר טהורים.

מטרת ראשי המנזר הייתה להחזיר את הנזירים אל אלוהים בדרך שאותה הבינו ויכלו לקבל. כחלק מהרצון לרפורמה דתית התנגדו לשתי תופעות שהיו מקובלות בכנסייה של ימיהם: ניקולאיזם ושמעונות.

המנזר של קלוני בחר לעצמו כפטרון את פטרוס. כאשר התרחבה התנועה הפך פטרוס לפטרונם של כל המנזרים בתנועת קלוני.

ערך מורחב – רפורמות קלוני

המסדר נטל את תקנון הנזורה של בנדיקטוס מנורסיה ובמשך הזמן הוסיף לתקנון "מנהגים" consuetudines. שינויים אלו, ברוח השינויים של בנדיקטוס מאניין נועדו להפוך את המנזר ממקום בו יש שילוב של תפילה ועבודה למקום בו מתקיים פולחן תמידי.

עקרונות התקנון

המנזר צריך להיות מבודד ככל האפשר מהעולם החיצון, על הנזירים להסתגר ככל האפשר במנזר, קהילת הנזירים מהווה תחליף משפחה עבור הנזיר הבודד. כל נזיר שייך למנזר שלו ועליו לשהות בו (כלומר שלילת עקרון המיסיונריות). הסגפנות (אסקזה) לה נדרשו נזירי קלוני לא הייתה חמורה במיוחד כי מטרתם לא הייתה סגפנות אלא עבודת תמיד בשירות האל.

התפילות המרובות שנמשכו למעלה מ-8 שעות על פני היממה ביטלו עיקרון שהיה נהוג במנזרים עד אותה עת והוא עיקרון ההתבודדות.

מנזר קלוני נבנה מספר פעמים באותו מקום, בפעם השנייה שבנוהו התוכנית הייתה דומה מאוד לתוכנית מנזר סנט גאלן. את הכנסייה הציבו קרוב למרכז ולידה מגורי הנזירים והסקריפטיום. מצידו של הסקריפטיום היה הקלויסטר ולצידו המחסנים, בהמשך היו חדר האוכל והמטבח. לא היו סדנאות או אסמים כי על פי גישת מייסדי קלוני הנזירים היו אמורים לעסוק בעבודת כפיים סמלית בלבד ואת זמנם היו צריכים להקדיש לתפילה.

הכנסייה הייתה במרכז, לא רק מבחינה ארכיטקטונית אלא גם מבחינה מהותית. בגלל ריבוי התפילות חלק ניכר מזמנם של הנזירים התנהל בה.

הכנסייה השנייה שנבנתה במנזר הייתה מפוארת יחסית לכנסיות מנזרים אחרים. מנזרי קלוני אחרים העתיקו את הפאר של הכנסייה וכנסיות אלו נחשבו מהמפוארות בעולם של אותה תקופה.

בכנסייה שנבנתה במאה ה-11 בסגנון האדריכלות הרומנסקית היו קישוטי מתכות אצילות ואבנים טובות על הצלבים ותיבות שרידי הקדושים, וכן קישוטי טיח רבים. באותה תקופה חיו במנזר כ-300 נזירים.

כאב המנזר הראשון מונה הנזיר הוותיק ברנו מקלוני (אנ'), הוא כיהן בתפקידו כ-15 שנה (910–925). ברנו, בן למשפחת אריסטוקרטיה, נולד ב-860. נכנס למנזר באוטן וממנו נשלח ב-886 למנזר בום על מנת לנהלו ולתקן את הקילקולים שפשו בו. ב-890 ייסד מנזר על אדמות נחלתו בגיגני ועמד בראשו. במהרה ייסד שני מנזרים נוספים. כאשר גיום החליט להקים את מנזר קלוני הוא הציע לברנו לעמוד בראשו וברנו הסכים.

ברנו היה זה שהכתיב לנזירים לנהוג לפי תקנון בנדיקטוס, כפי שתוקן על ידי בנדיקטוס מאניאן.

ברנו בחר באודו כיורשו. עצם העצמאות של המנזר איפשרה לאבות המנזר לבחור יורשים ראויים, ואלו היו מנהלים טובים שידעו לנהל את תנועת קלוני והצלחתם יחד עם כתב ההענקה של מנזר קלוני והקשר המיוחד עם האפיפיורות מנעו התערבות מבחוץ.

רשימת אבות המנזר^[1]

משנה	עד שנה	אב המנזר
919	927	ברנו (אנ')
927	942	אודו (אנ')
942	964	(948) אימר (אנ')
964	994	מאיולוס (אנ')
994	1049	אודילו (אנ')
1049	1109	הוגו (הראשון) (אנ')
1109	1122	פונטיוס
1122	1122	הוגו (השני)
1122	1156	פטרוס ונרביליס
1157	1157	רובר
1158	1163	הוגו (השלישי)
1163	1173	סטפן (הראשון) (אטיאן)
1173	1176	רודולף
1176	1177	גוטייר
1177	1179	גיום (הראשון)
1179	1183	סיבאוד
1183	1199	הוגו דה קלרמונט
1199	1207	הוגו (הרביעי)
1207	1215	גיום (השני)
1215	1220	גיראוד
1220	1228	רולנד
1228	1230	ברתולומיאו
1230	1236	אטיאן (השני)
1230	1235	אטיאן (השלישי)
1235	1244	הוגו (החמישי)
1244	1257	גיום (השלישי)
1257	1270	איב (הראשון)
1270	1295	איב (השני)
1295		גיום (הרביעי)
1295	1308	ברטרנד (הראשון)
1308	1319	אנרי (הראשון)
1319	1322	ריימונד (הראשון)
1322	1344	פייר (השני)
1344	1347	לטר
1347	1351	הוגו (השביעי)
1351	1361	אודריויום
1361	1369	סימון
1369	1374	ג'אן (הראשון)
1374	1383	ז'אק (הראשון)
1383	1400	ג'אן (השני)
1400	1416	ריימונד (השני)
1416	1423	רוברט (השני)
1423	1456	אודון
1456	1480	ג'אן דה בורבון
1481	1510	ז'אק דה אמבויז
1510	1518	גיפרוי דה אמבויז
1518	1518	ז'אן (הרביעי)
1518	1528	אימרד (השני)
1528	1528	ז'אק (השלישי)
1528	1550	ז'אן הרביעי מלוריין
1550	1574	שארל, קרדינל לורן
1575	1612	קלאוד
1612	1621	לואי
1621	1629	ז'אק ד'וון ד'ארבוז
1635	1642	הקרדינל רישלייה
1642	1654	ארמן דה בורבון
1654	1661	הקרדינל מאזארן
1661	1672	רינלדו
1672	1683	אנרי (השני)
1683	1715	עמנואל
1715	1747	אנרי-אוסוואלד
1747	1757	פרדריק-ג'רום
1757	1790	דומיניק

במאה ה-12 מנתה קהילת קלוני למעלה מ-1,000 מנזרים, אולם חשיבותו פחתה בהדרגה בגלל שילוב של גורמים. הרשת שיצר, והאידאולוגיה שהייתה לה השפעה על אירופה כולה, איבדו את השפעתן לטובת מסדרים חדשים שהדגישו את הסיגוף והעוני, כמו הציסטרסיאנים והקרטוזיאנים. המנזר כרע תחת נטל חובות גדולים בגין התחלת בניית המנזר השלישי. פתיחת האוניברסיטאות הראשונות מנעה ממנו מצטרפים שיכלו כעת לקנות דעת במוסדות לא דתיים. מלחמות הדת בצרפת במאה ה-16 החלישו אותו גם הן. התערבות יתר של האפיפיורים נטלה מהמנזר את היכולת למנות את המוכשרים ביותר, ולא אחת מונו אבות מנזר שהיו אנשי שלומה של רומא.

המנזר היה קיים עד המהפכה הצרפתית, ואז נהרס. מהמבנה המקורי נשאר כיום רק חלק קטן של אחד משמונת המגדלים המקוריים.