קלאמת (נהר)
נהר בדרום אורגון וצפון קליפורניה / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
קלאמת (באנגלית: Klamath, בשפת שבט הקארוק: Ishkêesh, בשפת קלאמת: Koke, בשפת יורוק: Hehlkeek 'We-Roy[4]) הוא נהר הזורם לאורך 423 קילומטרים לדרום-מערב כשהוא חוצב נתיב דרך רכס קסקייד והרי קלאמת במדינת אורגון וצפון מדינת קליפורניה בארצות הברית, ונשפך לאוקיינוס השקט. הספיקה הממוצעת של הקלאמת היא השנייה בגודלה בקליפורניה (אחרי נהר הסקרמנטו). הנהר מנקז את אגן קלאמת, אגן ניקוז המשתרע על שטח של כמעט 41,000 קילומטרים רבועים, מאזור המדבר הגבוה של האגן הגדול ועד יער הגשם הממוזג של החוף המערבי של ארצות הברית. האגן העליון כלל בעבר ביצות נרחבות של מים מתוקים ששימשו בית גידול לשפע חיות הבר, כולל מיליוני עופות נודדים. כיום שטח זה חקלאי ברובו, בעוד שהאגן התחתון ההררי נשאר פראי, ורובו מוגדר אזור טבע בראשיתי. אגן הניקוז נודע בשל הגאוגרפיה יוצאת הדופן שלו, והנהר כונה "הנהר הזורם הפוך" ("a river upside down") בכתבה בנשיונל ג'יאוגרפיק.[5]
נהר הקלאמת במדבר הגבוה של צפון קליפורניה | |
מידע כללי | |
---|---|
אורך | 423[1][2] ק"מ |
ספיקה ממוצעת | 484[3] מ"ק לשנייה |
אגן ניקוז | 40,632 קמ"ר |
מוצא | אגם קלאמת העליון |
גובה מוצא הנהר | 1,247 מטרים |
קואורדינטות מוצא | 42°14′21″N 121°48′22″W |
יובלים | טריניטי (נהר, קליפורניה), Copper Creek, הנהר סלמון, Boise Creek, הנהר סקוט, הנהר שסטה, Blue Creek |
שפך | האוקיינוס השקט |
מדינות באגן הניקוז | ארצות הברית ארצות הברית |
הקלאמת הוא הנהר החשוב ביותר הנשפך לאוקיינוס השקט דרומית לנהר הקולומביה עבור דגים הנודדים מהים לנהר לשם רבייה. דגי האלתית וטרוטת עין-הקשת הנכנסים אליו עברו התאמה לחומציות ולטמפרטורת המים הגבוהים באופן יוצא דופן יחסית לנהרות אחרים באזור הפסיפיק נורת' ווסט. הדגים המרובים היו מקור מזון עיקרי לתושבים האינדיאנים הילידים, ששכנו באגן במשך לפחות 7,000 שנים. האירופאים הראשונים שנכנסו לאגן הנהר קלאמת היו ציידי פרוות עבור חברת מפרץ הדסון בשנות ה-20 של המאה ה-19. הם הקימו את שביל סיסקיו לאורך הקלאמת והנהר טריניטי לתוך עמק סקרמנטו. בתוך כמה עשורי שנים של התיישבות של האדם הלבן, נדחקו התושבים הילידים לתוך שמורות. במהלך הימים האחרונים של הבהלה לזהב בקליפורניה פעל מספר הולך וגדל של כורים לאורך הקלאמת ויובליו, וגרמו נזק ניכר לסביבה.
ספינות קיטור פעלו למשך זמן קצר על האגמים הגדולים באגן העליון, ותרמו להתרחבות עיירות כדוגמת קלאמת פולס, לפני שהוחלפו על ידי מסילות ברזל בשלהי המאה ה-19. במאה ה-19 ובמאה ה-20 הפך האגן העליון לאזור חקלאי עשיר, וסכרים רבים נבנו במטרה לאגור מים להשקיה ולייצר אנרגיה הידרואלקטרית. בשנות ה-60 של המאה ה-20, הייתה כוונה להשתמש במי הנהר על מנת לענות על הביקוש למים במרכז ובדרום קליפורניה, אבל הרעיון לא הבשיל לכדי ביצוע.
מכיוון שהקלאמת מכיל רבים מהקטעים הארוכים ביותר של מי נהר הזורמים בחופשיות בקליפורניה, יחד עם מסלולי מים לבנים מעולים, הוא הפך לנהר פופולרי לנופש. עם זאת, סכרים ומפעלי הטיה באגן העליון גרמו לפגיעה באיכות המים באגן התחתון של הקלאמת. קבוצות להגנת איכות הסביבה ושבטי הילידים הציעו שינויים נרחבים לשימוש במים באגן הקלאמת, בעיקר פירוק של כמה סכרים על הנהר על מנת להרחיב את בית הגידול של הדגים. הם הציגו את חששותיהם במה שהוא כיום "הסכם השיקום של אגן קלאמת" (Klamath Basin Restoration Agreement), תוכנית לניהול המים שנחתמה על ידי הקהיליות המקומיות, הממשלות, קבוצות שבטיות, אנשי איכות הסביבה ודייגים. ההצעה קיבלה את תמיכת מחלקת הפנים של ארצות הברית, אבל טרם אושרה על ידי הקונגרס של ארצות הברית.