קו מטרו M1 בבודפשט
קו ברכבת התחתית של בודפשט / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
קו המטרו M1 (בהונגרית: M1-es metróvonal או Millenniumi Földalatti Vasút; בלשון העם Kisföldalatti, המטרו הקטן) הוא קו המטרו הראשון של בודפשט, בירת הונגריה, שעובר בין תחנות כיכר ורשמרטי במרכז העיר (Vörösmarty tér) עד דרך מקסיקו ליד הפארק העירוני של בודפשט (Mexikói út) ועובר בעיקר מתחת לשדרת אנדראשי. עם פתיחתו בשנת 1896, זה היה קו הרכבת התת-קרקעי החשמלי הראשון ביבשת אירופה.
מידע כללי | |
---|---|
סוג | קו מטרו, אתר מורשת עולמית |
מיקום | בודפשט |
מדינה | הונגריה |
בעלים | Budapesti Közlekedési Zrt. |
מפעיל | Budapesti Közlekedési Zrt. |
הקמה ובנייה | |
תקופת הבנייה | ? – 2 במאי 1896 |
תאריך פתיחה רשמי | 2 במאי 1896 |
מידות | |
אורך | 4.4 ק"מ |
העשורים האחרונים של המאה ה-19 מייצגים תקופה מכרעת בהתפתחותה של בודפשט, גם בקנה מידה היסטורי. אחת העבודות הבולטות של הפיתוח העירוני הייתה יצירת ציר שדרת אנדראשי. בתפיסה העירונית הראשונה של המועצה לעבודות ציבוריות, שהוקמה בקיץ 1870, השדרה כבר כלולה כנתון, ובאותה שנה נקבעו יישורה המדויק וחלוקתה לשלושה חלקים. תוכנית הבינוי והתקציב הרלוונטיים הוכנו, והפרלמנט אישר את היישום בדצמבר 1870. מלכתחילה המועצה לעבודות ציבוריות התנגדה להקמת תחבורה ציבורית עיליה בשדרה. בעקבות הצעתו של מור באלאז', איש עסקים יהודי-הונגרי, מועצת העבודה הציבורית דגלה יותר ויותר ברעיון של הקמת רכבת תת-קרקעית. חברת סימנס והאלסקה ערכו תוכנית לקונספט הרכבת התת-קרקעית ב-1894, שהתקבלה על ידי המועצה לעבודות ציבוריות בתנאי שניתן יהיה להתחיל בבנייה רק אם היא תושלם עד 1896, המועד של חגיגות המילניום. (אלף שנה משנת 896 להתיישבות המדיארים במרכז אירופה).
הרעיון והיישום של בניית רכבת תחתית הוא מאותו הזמן כמו לידתה של הרכבת התחתית של לונדון. הבנייה שם החלה ב-1860 ומסילת הרכבת התת-קרקעית הראשונה הופעלה ב-1863, אך היא עדיין הונעה בקיטור. רכבת התחתית של בודפשט הוקמה בשנת 1896 כרכבת החשמלית התת-קרקעית הראשונה ביבשת אירופה. היא נחנכה לשימוש הציבור הרחב ב-2 במאי וממשיך לשרת גם היום ללא הפרעות גדולות.[1] עד 1973, אורכו של הקו היה 3,700 מטר, עם 9 תחנות תת-קרקעיות ו-2 תחנות עיליות. הרכבות נסעו במרווחים של 2 דקות, מספר הנוסעים היומי הגבוה ביותר שנמדד היה 34,526 אנשים. פיתוח נוסף לא נמשך עד סוף מלחמת העולם השנייה. על פי מינהגי התקופה פעלה הרכבת התת-קרקעית בצד שמאל.
בשנת 1973, הקו הוארך עד דרך מקסיקו (וספא סצ'ני) וכל הקטע הפך לתת קרקעי. באותה תקופה היא עברה לתנועה בצד ימין, ואבזור הבטיחות עבר מודרניזציה עם התקן עצירה אוטומטי, ובשני הטרמינלים נבנתה מערכת בקרת תנועה מרכזית.[2] הקו שופץ בשנת 1995: התחנות צוידו בחיפוי התקופתי המקורי ונבנתה מסילה חדשה על מצע בטון מזוין, במקום מצע אבן כתושה הקודמת.
יחד עם שדרות אנדראשי, רכבת התחתית של המילניום הפכה לחלק מאתרי המורשת העולמית ב-2002.