קופצ'ווה
מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קוֹפְּצֶ'וֶוה (בליטאית: Kapčiamiestis, קפצ'מייסטיס; בפולנית: Kopciowo, קופצ'ובו; ביידיש: קאָפּטשעווע) היא עיירה בדרום ליטא, כ-40 ק"מ דרומית מזרחית לעיר לזדיי וכחמישה ק"מ מפולין ומבלארוס.
העיירה נוסדה בתחילת המאה ה-17. קופצ'ווה נוסדה בלב יערות ובין שני נהרות, יובליו של הניימן - האנצ'ה השחור והאנצ'ה הלבן. בשל מיקום העיירה על דרך ראשית למסחר היא שימשה מרכז לסוחרים. לצורך כך התקיימו בעיירה ימי שוק גדולים. האוכלוסייה בעיירה כללה בעיקר יהודים, שהתפרנסו ממסחר ומלאכה ומעטים שעסקו חקלאות.[1]
משנת 1931 היוו היהודים את הרוב בעיירה ומספרם הלך וגדל. בין השנים 1795–1807 קופצ'ווה הייתה נתונה לשלטון פרוסיה. לאחר מכן בין השנים 1807–1813 צורפה קופצ'ווה למחוז ביאליסטוק. בשנת 1815 לאחר תבוסת נפוליאון, סופחה קופצ'ווה לאימפריה הרוסית. בשנת 1866 היא הועברה לפלך סובאלק. בשנים 1914–1915, במהלך מלחמת העולם הראשונה, נכבשה קופצ'ווה בפעם הראשונה על ידי הגרמנים. בשנים 1918–1940 היא הייתה חלק ממדינת ליטא העצמאית, והיהודים בעיירה התפתחו כלכלית וניהלו את עיקר המסחר ואת החנויות בעיירה. בקיץ של שנת 1940 בעקבות הסכם ריבנטרופ–מולוטוב סופחה קופצ'ווה, כמו יתר ליטא, לברית המועצות והפכה לרפובליקה סובייטית. ב-22 ביוני 1941, עת החל מבצע ברברוסה, נכבשה קופצ'ווה בשנית על ידי הגרמנים ששרפו את מרכז העיר וכן את בית הכנסת הגדול.
בשנת 1944 נכנס הצבא הרוסי לעיירה, כבש אותה, וסיפח את קופצ'ווה בחזרה לברית המועצות.
בשנת 1991 לאחר שנים רבות של כיבושים ומלחמות, קיבלה ליטא את עצמאותה בחזרה, ובשנת 2004 הצטרפה לאיחוד האירופי.
תולדות הקהילה היהודית
יהודים החלו להתיישב בקופצ'ווה בסוף המאה ה-18, והתפרנסו ממסחר בחנויות קטנות, ממלאכות כמו טקסטיל, מקצבות וממכירה במכולות. יהודי העיירה הצליחו לרכוש מגרשים גדולים לחקלאות.
בתקופת ליטא העצמאית בשנת 1918 ישבו בקופצ'ווה כ-50 משפחות יהודיות.
בתחילת שנות ה-20 עם הכרזת האוטונומיה ליהודים מטעם ממשלת ליטא, נבחרה בקופצ'ווה ועדה בת חמישה חברים שהייתה ממונה על גביית המיסים ע"פ חוק. ועדה זו הייתה אחראית על חיי הקהילה, בעיקר על רישום לידות נישואין ומוות.
בזמן עצמאותה התפרנסו יהודי קופצ'ווה בעיקר ממסחר וממלאכה, אך כמעט לכל משפחה הייתה חלקת אדמה ליד הבית ועליה גידלו ירקות ופירות. מצבם הכלכלי של היהודים באותה שנה, שנת 1918, היה טוב.
ברשימות תורמים למען יישוב ארץ ישראל שהתפרסמו ב"המליץ" בשנים 1899 ו-1903 מופיעים שמות רבים של יהודים מקופצ'ווה ובשנת 1913 היו רשומים 50 איש מקופצ'ווה ב"אגודת ישראל".
השואה
ב-22 ביוני 1941 כבש הוורמאכט את העיירה. הגרמנים בהוראות מפקדיהם התעללו ביהודים, גנבו את רכושם והשפילו אותם בעבודות כפייה. עם כניסתם לקופצ'ווה הם שרפו והשחיתו את כל מרכז העיר, החנויות, הבתים ואת בית הכנסת הגדול והמפואר אשר עמד במרכז העיר. מספר מועט של יהודים הצליח לברוח ולהגיע למקום מבטחים ברוסיה. שאר היהודים הועברו ב-15 בספטמבר 1941 לגטו קטקישקס, כ-1.5 ק"מ מלזדיי. הגטו הוקם בצריפי הצבא הגרמני וכל האזור הוקף בגדר תיל ובשומרים חמושים. בתוך הגטו רוכזו גם יהודי רודמין, וישי, לזדיי ויישובים קטנים אחרים. על פי עדויות של ניצולים, הגרמנים היו מוציאים את היהודים מחוץ לגטו לבצע עבודות כפייה קשות ולאחר מכן היו מחזירים אותם. מנת המזון ליהודי הגטו כללה בתחילה 200 גרם של לחם ללא מלח ו-300 גרם תפוחי אדמה לאדם. בהדרגה קוצצו מנות המזון, דבר שהביא להתפרצות של מגפת הדיזנטריה. בודדים מיושבי הגטו התגנבו החוצה לכפרים הסמוכים, שם החליפו ביניהם מזון או ביקשו מזון מתושבי הכפרים. לאחר זמן הוחלט להתיר לחקלאים המקומיים להשתמש ביהודים כפועלים במשקים שלהם, בתנאי שיחזירו אותם בלילה לגטו. הפועלים שקיבלו מנות מזון בכפרים נהגו לוותר על מזונם מהגטו לטובת האחרים שסבלו. נמצאו עדויות על כך שלמרות קיומם של משרד העבודה היהודי וכוח המשטרה היהודי בתוך הגטו, תושבי האזור יכלו לעשות ביהודים כרצונם, בין אם מדובר בעינויים, במעשים פליליים או בפגיעות פיזיות ביהודים.
ב-27 באוקטובר 1941 עברה שמועה בגטו על חיסול סופי של כל יושבי הגטו בהקדם האפשרי. בעקבות שמועה זו, חלק מיושבי הגטו ברחו לבתי החקלאים ולשדות להסתתר.
יהודי לזדיי ששהו בגטו היו בין היהודים האחרונים שנשארו בחיים בליטא. ב-30 באוקטובר הגטו נסגר והיהודים לא הורשו לצאת ממנו עוד.
מפקד הגטו הצהיר ברחבי הגטו כי אנשיו הליטאים חופרים בורות ליהודי הגטו לקבורה וכי אין להם דרך לברוח. היהודים שניסו לברוח נמצאו על ידי הגרמנים והוחזרו חזרה לגטו. בעקבות ניסיונות הבריחה קיבעו הליטאים את חלונות הבתים ואת הדלתות בקרשים ומוטות מתכת וכך לכדו בתוכו את היהודים ללא מים וללא מזון. למרות השמירה האדוקה 180 יהודים הצליחו לברוח מהגטו באותו הערב, אך 35 מהם נתפסו, נרצחו ונקברו בקברי האחים. מי שנותר בחיים נרצח על ידי האיכרים תושבי המקום ועל ידי הגרמנים. רק שישה יהודים שרדו.
ב-3 בנובמבר 1941 נלקחו היהודים כשהם עירומים וחולים מהצריפים לבורות שחפרו הליטאים במרחק של כ-300 מטרים ממערב ליער ונורו למוות. כ-1,600 יהודים נקברו בקברי אחים. את הרצח ביצעו הליטאים תושבי האזור, בעוד שהגרמנים צפו מהצד.
חינוך
קופצ'ווה הייתה ידועה בתלמידיה ומשכיליה היהודים. הילדים היהודיים למדו ב"חדר" גמרא ולשון עברית, וכך שמרו על זהותם כיהודים. בתקופת עצמאותה של ליטא ב-1918–1940 פעלו בקופצ'ווה בית ספר יהודי פרטי, ספרייה, חוג דרמה ובתי ספר תיכוניים עבריים. רוב יהודי העיירה השתייכו למחנה הציוני ולשתי תנועות נוער ציוניות. האחת, "גורדוניה", שבה היו כארבעים חברים, והשנייה, "החלוץ", שבה כמות הפעילים הייתה גדולה יותר.
מוסדות
בית העלמין הקטן בקופצ'ווה (400 מ"ר) נמצא בצפון העיירה קרוב לבית איכרים מימין לכניסה לכפר. בית העלמין הוקף בחומה ושער שחודש לאחר המלחמה ונוקה בתחילת המאה ה-21 על ידי האיכרים המתגוררים בכפר. בגלל מצבו הרע של בית העלמין זוהה רק חלק קטן מהקברים, שעליהם נכתבו כתובות בעברית וביידיש. המצבה העתיקה ביותר בבית קברות זה היא משנת 1843 והאחרונה מ-1935. רוב המצבות שנמצאות שם היו שבורות או מושלכות על הקרקע. גם היום אין תחזוקה קבועה לשימור בית העלמין. בכניסה לעיירה עומדות שתי מצבות, האחת לזכר היהודים מהעיירה שנספו בשואה, והאחרת הוצבה על קבר האחים בלזדיי.
עד שנת 1938 פעלו בעיירה שני בתי כנסת מפורסמים, אחד הוקם בסגנון המורי אורתודוקסי ונבנה בשנת 1879, והאחר נבנה בשנת 1912 בסגנון הקלאסי ליברלי. לאחר 1938 בתי הכנסת בעיר נהרסו על ידי הצבא הגרמני הנאצי.[2]
אישים
הרבנים הראשיים היו הרב צבי דרקדור, רבי אברהם צבי פינחס, רב ביז שמשלוביץ', רבי צבי-אריה לוריא, רבי מאיר סטולביץ והרב מנחם-מנדל שר, הרב האחרון שנספה. כמו כן ישנם ההיסטוריון אלחנן (אדוארד) ד. קלמן וד"ר יצחק קשיב קופצ'ובסקי, כלכלן ויו"ר ודירקטוריון בנק לאומי לישראל.
Wikiwand in your browser!
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
