Loading AI tools
סופר בריטי מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
סר צ'ארלס בל (באנגלית: Sir Charles Bell; 12 בנובמבר 1774 – 28 באפריל 1842) היה רופא כירורג, אנטומיסט, פיזיולוג ונוירולוג סקוטי. הוא היה גם צייר ופילוסוף. צ'ארלס בל נודע בגילוי ההבחנה בין עצבים מוטוריים וחושיים בחוט השדרה. כמו כן הוא תיאר את שיתוק עצב הפנים הידוע כ"שיתוק על שם בל".
 | |
| תחריט דיוקן בקווים ונקודות מ-1839 | |
| לידה |
12 בנובמבר 1774 אדינבורו, ממלכת בריטניה הגדולה  |
|---|---|
| פטירה |
28 באפריל 1842 (בגיל 67) ווסטר, אנגליה, הממלכה המאוחדת |
| לימודי רפואה |
אוניברסיטת אדינבורו, התיכון המלכותי של אדינבורו |
| תפקידים |
אנטומיסט, מרצה באוניברסיטה, נוירולוג, פיזיולוג, פילוסוף, רופא, כירורג, סופר, מדען מוח, צייר |
| פרסים והוקרה |
|
  | |
צ'ארלס בל נולד ב-1774 באדינבורו כבן הרביעי של ויליאם בל, כומר בכנסייה האפיסקופלית של סקוטלנד. אביו נפטר ב-1779 כשצ'ארלס היה בן חמש, ומשום כך לאמו הייתה השפעה עמוקה על חייו המוקדמים, היא לימדה אותו גם קרוא וכתוב. היא טיפחה גם את כישוריו האמנותיים ומימנה לו שיעורי ציור קבועים אצל הצייר הסקוטי הנודע דייוויד אלן. בל גדל באדינבורו וב-1784–1788 למד בתיכון היוקרתי של העיר. אף על פי שלא הצטיין בלימודי התיכון הוא החליט ללכת בעקבות אחיו ג'ון ובחר בקריירה של רופא. ב-1792 התחיל את לימודיו באוניברסיטת אדינבורו וליווה את אחיו ג'ון כעוזר מנתח. בעת שנות האוניברסיטה הושפע בל מאוד מהרצאותיו של דאגלד סטיוארט בתחום "הפילוסופיה הרוחנית". השפעות של הרצאות אלה ניתן למצוא אפילו בספר הלימוד של בל על אודות יד האדם. בנוסף לשיעורי האנטומיה הקפיד בל להשתלם בקורס לציור. כבר כסטודנט הוא היה חבר בחברה הרפואית המלכותית ומאוחר יותר, ב-1837 נאם בחגיגות מאה השנים של אותו ארגון.
ב-1798 סיים בל את לימודי הרפואה והתקבל במהרה כחבר בקולגיום הכירורגים של אדינבורו, ובמסגרתו לימד אנטומיה וערך ניתוחים בבית החולים הידוע כמרפאה המלכותית של אדינבורו. כישרונו כצייר עזר לו לסייע לאחיו בהשלמת הספר "האנטומיה של גוף האדם" בארבעה כרכים. עד 1803 צ'ארלס בל כתב ואייר את הכרכים השלישי והרביעי של הספר וב-1798 ו-1799 פרסם איורים משלו בספר System of Dissections (מערכת נתיחות). בנוסף השתמש בל בכישרונו האמנותי ביצירת דגמי שעווה של מקרים רפואיים מפורסמים. הוא אסף אוסף גדול של דגמים אנטומיים אותם אחסן במוזיאון האנטומיה שלו. כמה מהם ניתנים עדיין לצפייה ב"Surgeon's Hall, בניין הקולגיום של הכירורגים באדינבורו. בעקבות מריבות בין ג'ון בל לשני חברי הסגל של אוניברסיטת אדינבורו, אלכסנדר מונרו סקונדוס וג'ון גרגורי, שני האחים בל לא נבחרו יותר בצוות הכירורגים של בית החולים ונאסר עליהם לעבוד בו. זאת אחרי שג'ון גרגורי, שכיהן כיושב ראש בית החולים, החליט שרק ששה כירורגים במשרה מלאה יורשו לעבוד בבית החולים.
ב-1804 עבר בל לגור בלנדון וב-1805 רכש שם בית ברחוב לסטר. הוא לימד בביתו שיעורי אנטומיה וכירורגיה שנועדו לסטודנטים לרפואה, לרופאים ולאמנים. ב-1811 נשא בל לאישה את מריון שו. בעזרת הנדוניה של אשתו הוא רכש חלק מבניין בית הספר לאנטומיה בגרייטוינדמיל סטריט, בית ספר מיסודו של האנטומיסט ויליאם האנטר. הוא העביר את מרפאתו הפרטית מהבית לאותו בניין והמשיך בו את עבודת ההוראה והמחקר עד 1824. בשנים 1813–1814 הוא כיהן כחבר בקולגיום הכירורגים של לונדון וככירורג בבית החולים מידלסקס. ב-1809 הוא נמנה עם מספר כירורגים שהתנדבו לטפל בכמה אלפי חיילים חולים ופצועים שנסוגו ללה קורוניה. כעבור שש שנים, ב-1815, התנדב שוב כדי לטפל בחיים חולים ופצועים למחרת הקרב בווטרלו. במשך שלושה ימים ולילות הוא ניתח חיילים צרפתים בבית החולים הצבאי Gens d'Armerie Hospital. מצבם של החיילים הצרפתי היה קשה למדי ורבים ממטופליו מתו זמן קצר אחרי הניתוחים.ד"ר רוברט נוקס, אחד מעוזריו של בל, מתח בקורת על כישוריו כמנתח וציין כישלונות רבים בעבודתו בתחום. למשל, מתוך 12 חיילים שעברו אצל בל כריתות רגל רק חייל אחד שרד. ככירורג בצבא רשם בל את הנזקים הנוירולוגיים שאותם אבחן בבית החולים המלכותי. ב-1814 חקר בל את הפצעים שנגרמו על ידי כדורי מוסקט ופרסם את ממצאיו. מספר איורים של הפצעים מוצגים עד היום בבית הקולגיום של הכירורגים באדינבורו.
ב-1824 נמנה בל עם מייסדי בית הספר לרפואה של בית החולים מידלסקס והתמנה כפרופסור ראשון לאנטומיה ולכירורגיה בקולגיום הכירורגים של לונדון. באותה שנה תמורת 3000 לירות שטרלינג. הוא מכר את האוסף שלו עם 3000 פריטים משוועה לקולגיום המלכותי של הכירורגים באנדיבורג. ב-1829 בית הספר לאנטומיה בוינדמיל סטריט נכלל לתוך קינגס קולג' לונדון. בל הוזמן לכהן בו כפרופסור הראשון לפיזיולוגיה וסייע בהקמת בית הספר לרפואה של אוניברסיטת לונדון. הוא נאם את נאום הפתיחה והשתתף בעריכת תוכנית הדרישות להסמכה. בל לא נשאר זמן רב בבית הספר לרפואה והתפטר בגלל חילוקי דעות עם הצוות האקדמי. בשבע השנים הבאות הוא לימד שיעורים קליניים בבית החולים מידסקס וב-1835 הסכים לשוב לאוניברסיטת אדינבורו כראש הקתדרה לכירורגיה, בעקבות מותו טרם עת של הפרופסור ז'ון ויליאם טרנר.
בל נפטר ב-1842 בהאלו פארק על יד ווסטר בחבל מידלנדס, בעת מסע מאדינבורו ללונדון. הובא לקבורה בבית הקברות האלו צ'רצ'יארד על ידי ווסטר.
ספר זה נועד לשמש את בל בקידום התמנותו כמרצה באקדמיה המלכותית לאמנות. הוא פנה לעקרונות של התאולוגיה הטבעית, והתייחס למערכת הייחודית של שרירי הפנים אצל האדם, המשרתת את המין האנושי תוך יחס ייחודים עם הבורא. רעיונות אלה קרובים לאלו של ויליאם פיילי. לבסוף לא קיבל בל את המשרה.
ספר שבו הביע בל את הדעה שמסלולים עצביים שונים מתחברים אל חלקי מוח שונים ומשתתפים בתפקודים שונים. הוא מתאר ניסוי שבו ערך חתך במח השדרה של ארנב ונגע בהמשך בקרניים שונות של המח השדרה. הוא גילה שגירוי של הקרן הקדמית מביא לפרכוס, בעוד גירוי של הקרניים האחרויות אינו גורם לשום אפקט. ניסויים אלה שכנעו אותו שיש להבחין בין עצבי חישה ועצבים מוטוריים. מסה זאת של בל נחשבת על ידי רבים כאבן יסוד של הנוירולוגיה הקלינית, אם כי היא לא התקבלה טוב על ידי עמיתיו. נמתחה בקורת על הניסויים שלו ועל הרעיון לפיו הקרניים הקדמיות והאחוריות בחוט השרדה מחוברות אל המוח ובהתאמה אל המוחון. יתר מזו המסה המקורית של בל מ-1811 לא כללה תיאור ברור של שורשי העצבים המוטוריים והחושיים כפי שטען בל מאוחר יותר. חרף הכתף הקרה שקיבל בל מעמיתיו, הוא המשיך לחקור את האנטומיה של מוח האדם ולהתמקד בעצבים המתחברים אליו.
תגלית זו הייתה חשובה מכיוון שכירורגים פגעו לעיתים קרובות בעצב הזה תוך ניסיון לרפא את שיתוק הפנים ("פציאליס"), דבר שגרם למטופל שיתוק חד צדדי של שרירי הפנים, הידוע בימינו כ"שיתוק בל" (Bell's Palsy). בעקבות פרסומו, הוכר צ'ארלס בל כאחד הרופאים הראשונים ששילבו מחקר מדעי של נוירואנטומיה עם הפרקטיקה הקלינית.
מחקריו של בל על ההבעה הריגושית השפיעו על הרעיונות של צ'ארלס דרווין לגבי מקורות חיי הרגש של האדם; בעוד שדחה את טיעוניו התאולוגיים של בל, דרווין הסכים מאוד עם הדגש ששם בל על התפקיד האקספרסיבי של שרירי הנשימה. דרווין פירט את דעותיו אלה בספרו The Expression of the Emotions in Man and Animals (1872) (ביטוי ריגושיהם של האדם ובעלי החיים), שאותו כתב בשיתוף פעולה פעיל עם הפסיכיאטר ג'יימס קריקטון-בראון.
מספר תגליות נקראו על שמו:
במצבים פתולוגיים – כמו בשיתוק שריר ארובת העין (orbicularis oculi) למשל בתסמונת גייאן-בארה או בשיתוק בל, לא ניתן לעצום את העין לגמרי, והעפעף נשאר מורם.[1][2]
שלושת אחים הגדולים כללו את רוברט בל (1816-1757), סופר, את ג'ון בל (1820-1763), גם הוא כירורג ידוע וסופר, ועורך הדין ג'ורג' ג'וזף בל (1843-1770), שכיהן כפרופסור למשפטים באוניברסיטת אדינבורו וכנשיא בית המשפט העליון של סקוטלנד (Court of Session). בל היה נשוי החל מ-1811 למריון שו.
צ'ארלס בל, באתר Discogs (באנגלית)
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
