פריץ זימרוק

פרידריך אוגוסט זימרוק, המוכר יותר בשם פריץ זימרוק (בגרמנית: Fritz Simrock ‏ 2 בינואר 1837, בון – 20 באוגוסט 1901, אושי) היה מו"ל מוזיקה גרמני, שירש את בית ההוצאה נ' זימרוק מסבו, ניקולאוס זימרוק. נודע בעיקר בהוצאת רוב המוזיקה של יוהנס ברהמס ואנטונין דבוז'אק.

פריץ זימרוק
Fritz Simrock

לידה	2 בינואר 1837 בון, ממלכת פרוסיה
פטירה	20 באוגוסט 1901 (בגיל 64) לוזאן, שווייץ
מדינה	גרמניה גרמניה
מקום קבורה	Pully cemetery
בן או בת זוג	Clara Simrock

זימרוק הוציא לאור כמעט את כל היצירות של ברהמס, מאופוס 16 עד אופוס 120, ועמד בקשרי ידידות קרובים עם ברהמס, שעמו אף יצא לחופשות באיטליה.^[1] זימרוק שילם בדרך כלל ביד רחבה לברהמס על המוזיקה שלו,^[2] אבל בקשריו עם דבוז'אק מיאן לא פעם להוציא לאור יצירות תזמורתיות, למשל, הסימפוניה השמינית שלו.^[3] מעורבותו של זימרוק בחייהם של מוזיקאים ידועי-שם הייתה רבה כל כך, שיוזף יואכים השתכנע, שאשתו אמלי בוגדת בו עם זימרוק וברהמס צידד בחפותה של אמלי ב"מכתב ארוך" מפורסם, "שהוצג כעדות במשפט הגירושין של הזוג יואכים".^[4] הגירושין לא אושרו.

על פי המלצת ברהמס, ניאות זימרוק לבחון את סיכוייו עם אנטונין דבוז'אק הצעיר. כבר אחרי היצירות הראשונות שהוציא משל דבוז'אק השתלם הניסוי – דבוז'אק נעשה עד מהרה לאחד המלחינים הפופולריים ביותר באירופה. כך היה זימרוק למו"ל הראשי של יצירות דבוז'אק במשך רוב שנות הקריירה של המלחין. עם זאת, יחסיהם היו מתוחים לא אחת, מכמה וכמה סיבות, בהן דרישתו הלא-מתפשרת של זימרוק שדבוז'אק יכתוב יותר יצירות קלילות, מיניאטוריות (כגון "מחולות סלאביים", אופוס 46, הפופולריים והמצליחים מאוד מבחינה מסחרית), בעוד שהמלחין הביע את רצונו להלחין יצירות תזמורתיות רחבות-יריעה, שלא נמכרו, לטענת זימרוק. זאת ועוד, זימרוק הביך לא אחת את דבוז'אק בהתנגדותו הבוטה לסנטימנטים הצ'כיים, שהיו מקובלים בזמן ההוא בקרב גרמנים אתניים באימפריה ההבסבורגית. דבוז'אק, מצדו, דבק ביושרה המוזיקלית והמוסרית שלו, הגיב בשלוות-נפש על מכתביו הנגועים בלאומנות של זימרוק והוכיחו על פניו בשל ניסיונותיו לכפות את דעתו על תהליך ההלחנה שלו. במכתב למו"ל בנוגע לקובץ שני של מחולות סלאביים פסק: "כל עוד אינני בהלך רוח מתאים לכך, איני יכול לעשות דבר".^[5] מכל מקום, ככל שגברה הפופולריות של דבוז'אק, החלו להגיע אליו הזמנות ליצירות רחבות-ממדים ממו"לים אחרים, בייחוד נובלו ושות' (Novello & Co) באנגליה, שקרצו לו יותר ויותר, על אף החוזה המילולי שלו עם זימרוק, שקבע כי יהיה זימרוק המו"ל היחיד שלו. בניגוד לחוזה זה, החל דבוז'אק לקבל הזמנות מנובלו ושות', על כך איים זימרוק בתביעה משפטית, אך לא הוציא את האיום לפועל.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא פריץ זימרוק בוויקישיתוף

• פריץ זימרוק, באתר "Find a Grave" (באנגלית)

הערות שוליים

1. יוהנס ברהמס ואליזבת הרצוגנברג, "יוהנס ברהמס: "מכתבי הרצוגנברג", בעריכת מקס קלבק, תרגום האנה ברייאנט, ניו יורק: הוצאת דה קאפו (1987): 310, הערת שוליים.
2. דייוויד ברודבק, "ברהמס: סימפוניה מס' 1", ניו יורק: הוצאת אוניברסיטת קיימברידג' (1997): 28 ISBN 978-0-5214-7959-2 "במכתבו הבא, מיום 25 באפריל [1877], נענה זימרוק ברצון לבקשתו של ברהמס לסכום הנדיב עד מאוד של 5,000 טאלר [15,000 מארק גרמני]".
3. "הקונצ'רטו לצ'לו של דבוז'אק" מאת יאן סמאצ'ני, עמ' 11, הוצאת אוניברסיטת קיימברידג' 1999. ISBN 978-0521669030
4. "Brahms in Brief", רוברט אנדרסון, "הטיימס המוזיקלי", קיץ 1998: 69.
5. Antonín Dvořák ג'רמי זיפמן ושון בארט, האקוס, 2004