Loading AI tools
שחקנית קולנוע אמריקאית מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פיי דאנאוויי (באנגלית: Faye Dunaway; נולדה ב-14 בינואר 1941 בבסקון שבפלורידה) היא שחקנית קולנוע אמריקאית. ב-1977 זכתה בפרס אוסקר לשחקנית הטובה ביותר על תפקידה בסרט "רשת שידור". כמו כן זכתה בפרס אמי ובשלושה פרסי גלובוס הזהב. דאנאוויי ידועה בשל תפקידיה בסרטיהם של במאים מובילים בתקופת פריחתו של הקולנוע האמריקאי בסוף שנות ה-60 ותחילת שנות ה-70, כארתור פן ("בוני וקלייד") ורומן פולנסקי ("צ'יינהטאון"). בשנות ה-80 כיכבה במספר קטן יחסית של תפקידים גדולים, אך המשיכה לשחק בתפקידי משנה.
 | |
| פיי דאנאוויי, 1971 | |
| לידה |
14 בינואר 1941 (בת 83) בסקום, ארצות הברית  |
|---|---|
| מדינה |
ארצות הברית |
| תקופת הפעילות |
מ-1962 |
| מקום לימודים |
|
| בן או בת זוג |
|
| פרסים והוקרה |
|
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
.jpg)
דאנאוויי נולדה כדורותי פיי דאנאוויי, לעקרת הבית גרייס דאנאוויי ובעלה, ג'ון דאנאוויי, סמל בצבא ארצות הברית. את ילדותה בילתה בערים שונות בארצות הברית ובאירופה שם הוצב אביה במסגרת שירותו הצבאי. משבגרה למדה במחלקת התיאטרון של אוניברסיטת בוסטון, אוניברסיטת המדינה של פלורידה ואוניברסיטת פלורידה. כשהתחילה לקדם את קריירת המשחק שלה, השמיטה משמה את השם "דורותי".
דאנאוויי החלה בקריירה של שחקנית תיאטרון בניו יורק. בתחילה הופיעה בתפקידים שזכו לתשומת לב בהפקות אוף ברודוויי. ב-1962 שיחקה את בתו של תומאס מור בהפקת המחזה "אדם לכל עת", ולאחר מכן בהצגות כ"לאחר הנפילה". בתפקידים אלו משכה תשומת לב שהביאה לקבלת תפקידיה הקולנועיים הראשונים.
בשנת 1967 קיבלה את תפקידה הראשון בקולנוע בקומדיה בשם "The Happening", שתיארה את חטיפתו של איש עסקים עשיר בידי ארבעה היפים. באותה שנה שיחקה בסרטו של אוטו פרמינגר "Hurry Sundown", מלודרמה אפית על יחסי לבנים ושחורים בדרום. סרטים אלו לא זכו להצלחה ביקורתית או קופתית.
כוכבה של דאנאוויי דרך עם הופעתה בסרטו של ארתור פן "בוני וקלייד". בסרט שיחקה דאנאוויי את השודדת בוני פרקר, שלצד שותפה, קלייד בארו, הטילה אימתה על דרום-מערב ארצות הברית בתקופת השפל הגדול. הסרט עסק באנשים צעירים החיים על זמן שאול בתקופה של שינוי תרבותי ומשבר חברתי, ועל אף שכלל שחזור נאמן לשנות ה-30, היה בגדר אמירה נוקבת על התקופה בה נוצר. "בוני וקלייד" היה לאחד הסרטים המגדירים של "תרבות הנגד" של שנות ה-60, ואבן-דרך בקולנוע האמריקני שהחל עשור של סרטים מודעים פוליטית ובעלי אמירה חברתית נוקבת. למראה הבלונדיני והקריר של דאנאוויי, כמו גם לעוצמה הרגשית שהפגינה במשחקה, חלק ניכר בהצלחת הסרט. כשלצידה וורן בייטי, הצעיר והנאה, שיחקה דאנאוויי דמות מורכבת, מושכת, וטראגית. סצנת הסיום בה נקלעים בוני וקלייד למארב של ה-FBI, ובמשך כחצי דקה, בהילוך איטי, נפגעים ממטר של כדורים, קיבעה את דמותה של דאנאוויי בזיכרון הקולנועי, והייתה לאחד מסמלי התקופה. התפקיד הביא לדאנאוויי מועמדות לפרס האוסקר בשנת 1967, אך באותה שנה ניתן הפרס לקתרין הפבורן על "נחש מי בא לסעוד".
לאחר "בוני וקלייד" הפכה דאנאוויי לאחת השחקניות המבוקשות ביותר בקולנוע האמריקני והבינלאומי. העשור שלאחר "בוני וקלייד" היה תקופת הזוהר של דאנאוויי, ששיחקה בארצות הברית ובאירופה במגוון של סרטים של טובי במאי התקופה. בין היתר שיחקה בסרטו של איליה קאזאן "ההסדר" (1969), בסרט נוסף של ארתור פן, "איש קטן גדול" (1970), דרמה העוסקת בעמידתו האחרונה של הגנרל ג'ורג' ארמסטרונג קסטר בקרב ליטל ביגהורן, בה כיכב דסטין הופמן לצידה. כן שיחקה בלהיטים הוליוודיים כסרט האסונות "המגדל הלוהט" (1974), "שלושת ימי הקונדור" (לצידו של רוברט רדפורד) (1975), סרט האימה "עיניה של לורה מארס" (1978) לצידו של טומי לי ג'ונס, סוחט הדמעות "סיפורו של אלוף" (1979) ולהיטים הוליוודיים נוספים.
תפקידה בסרטו של רומן פולנסקי "צ'יינהטאון" נחשב על ידי רבים לטוב שבתפקידיה[1]. "צ'יינה טאון" הוא סרט אפל שנוצר כעשרים שנה לאחר דעיכת הז'אנר, ועוסק בשחיתות שלטונית, ברצח ובגילוי עריות. דאנאוויי שיחקה את אוולין מולריי, בתו של איש העסקים העשיר נח קרוס (ג'ון יוסטון) המעורב במזימת נדל"ן הנחשפת במהלך הסרט על ידי הבלש הפרטי ג'ק גיטיס (ג'ק ניקולסון) אך אותה מזימה מושחתת היא רק סיפור רקע לסיפור האמיתי, בו ניהלה מולריי מערכת יחסים של גילוי עריות עם אביה שהביאה ללידתה של בת. משחקה של דאנאוויי בתפקיד הדמות המורכבת, החידתית, המסתירה סוד אפל הנחשף לאיטו במהלך הסרט, הביא ליצירת סצינות בלתי נשכחות, כגון הסצנה בה חוקר ניקולסון את דאנאוויי מיהי הצעירה עמה נפגשה. "היא אחותי" עונה דאנאוויי. ניקולסון אינו מאמין לה, וסוטר לה על לחיה. "היא בתי" עונה דאנאוויי, וזוכה לסטירה נוספת. לבסוף היא מתוודה - "היא אחותי וגם בתי". גם על תפקיד זה הייתה דאנאוויי מועמדת לפרס אוסקר.
שיא הקריירה של דאנאוויי היה בסרט "רשת שידור" (1976) בו שיחקה את המפיקה קרת הרוח והאכזרית דיאנה כריסטנסן. הסרט היה סאטירה אכזרית על עולם התקשורת בארצות הברית, וזכה להצלחה קופתית וביקורתית. הדמות אותה שיחקה דאנאוויי, הוגדרה בידי אחת הדמויות בסרט, מקס שומכר (ויליאם הולדן) כ"התגלמות הטלוויזיה. אדישה לסבל, לא רגישה לשמחה, מצמצמת את כל החיים לגוש של באנאליות. מלחמה, רצח, מוות, נראים לה כבקבוקי בירה, ועיסוקה היום יומי הוא יצירת קומדיה מנוונת...". הסרט היה בין הסרטים המובילים בשנה בה הוקרן, וזכה למספר רב של פרסי אוסקר. דאנאוויי זכתה באוסקר על תפקידה, כמו גם התסריטאי פאדי צ'ייבסקי, והשחקנים פיטר פינץ' וביאטריס סטרייט.
בשנת 1981 הופיעה דאנאוויי בסרט "אמא יקרה", בה שיחקה את שחקנית הקולנוע האגדית משנות ה-40, ג'ואן קרופורד. הסרט נכתב על פי ספרה של בתה המאומצת של קרופורד, כריסטינה, שהעלתה טענות כלפי אמה על התעללות. היה זה תפקידה הגרוע ביותר של דאנאוויי, ורבים (ובהם דאנאוויי) סבורים כי הוא הביא לחורבן קריירת המשחק שלה. דאנאוויי, המאופרת בכבדות על מנת שתדמה לקרופורד, שיחקה משחק מוגזם וצעקני. את הבלונד הזוהר של בוני פארקר החליפה פאה נוכרית שחורה כבדה ומכוערת בניסיון להידמות לקרופורד. הסרט היה לכישלון מסחרי, והביא לדאנאוויי ביקורות שליליות במיוחד.
גם בשנים היפות של קריירת המשחק שלה שיחקה דאנאוויי דמויות הנמצאות במצוקה רגשית, על סף ההיסטריה ולעיתים אף מעבר לו. משחקה הצעקני וההיסטרי כקרופורד האיר באור מגוחך גם את תפקידיה הגדולים מהעבר.
דאנאוויי המשיכה לשחק בהוליווד, אך שוב לא זכתה לתפקידים הגדולים בסרטים המובילים, להם זכתה לפני "אמא יקרה". בין תפקידיה משנים אלו ראויים לציון "עכבר הבארים" (1987) בו שיחקה אלכוהוליסטית, לצידו של מיקי רורק, חלום אריזונה (1993) בבימויו של אמיר קוסטוריצה ו"דון חואן דה מרקו" (1995) בו שיחקה לצידם של מרלון ברנדו וג'וני דפ. בשנת 1992 שיחקה בסרטו של עמוס קולק "להב חצוי" בתפקיד ראשי של עיתונאית אמריקנית המגיעה לישראל על מנת לסקר את הסכסוך הישראלי-פלסטיני, ומוצאת עצמה מאוהבת בקצין ישראלי נאה, על אף שהיא סולדת מפעולותיו בדיכוי האינתיפאדה הראשונה.
את שקיעת קריירת המשחק של דאנאוויי ליוו תקריות מביכות כגון פיטוריה מהתפקיד הראשי בהפקת המחזה המוזיקלי "שדרות סאנסט" בברודוויי.
בשנת 2001 ביימה סרט קצר אשר מבוסס על סיפור קצר מאת טנסי ויליאמס - "The Yellow Bird", בו גם כיכבה דאנאוויי לצד שחקנים כמו ג'יימס קובורן, ברנדה בלתין, מייקל פיט וסינתיה ווטרוס.
דאנאוויי אינה נמנעת מהופעות בטלוויזיה. בשנת 2002 שיחקה בתפקיד אורח במספר פרקים בעונה השנייה של הסדרה ״זהות בדויה״. בשנת 2005 ניסתה את כוחה בצוות תוכנית המציאות "הכוכבנית", תוכנית העשויה על פי הפורמט של "אמריקן איידול", בה בוחר צוות של שחקנים ובמאים את "הכוכבת הבאה". כן זכורה הופעתה בפרק מן הסדרה "זירת הפשע".
באוקטובר 2024, פורסם כי דאנאוויי תככב בסרט מתח על-טבעי בשם The Evilry. דאנאוויי תגלם דמות בשם אנסטסיה, שמתגוררת בעיירה ומשמשת כמתווכת רוחנית המסייעת לאישה לחשוף את סודה האפל של בת דודתה. הצילומים יחלו באוקטובר 2024 בוירג'יניה המערבית.[2]
שמה של דאנאוויי נקשר לסדרה של גברים בעלי שם, החל מן הקומיקאי לני ברוס, ועד לשחקן מרצ'לו מסטרויאני. היא הייתה נשואה פעמיים. בתחילה בין 1974 ל-1979 לזמר פיטר וולף מ"ג'יי גיילס באנד", ולאחר מכן בין 1984 ל-1987 לצלם הבריטי הידוע טרי או'ניל, ולזוג בן בשם ליאם או'ניל. בשנת 2003 חשף או'ניל בראיון את העובדה כי הבן מאומץ.
בשנת 1995 הוציאה לאור ביוגרפיה שכותרתה: "מחפשת את גטסבי: חיי". הכותרת מתייחסת לתקרית בשנת 1974 בה הועדפה מיה פארו על פניה בהפקת הסרט "גטסבי הגדול".
פיי דאנאוויי, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
פיי דאנאוויי, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
פיי דאנאוויי, באתר AllMovie (באנגלית)
פיי דאנאוויי, באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
פיי דאנאוויי, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
פיי דאנאוויי, באתר Discogs (באנגלית)Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
