פטיש קיטור
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
פטיש קיטור הוא מכשיר מכני רב עוצמה המיועד לחישול פלדה. בין אמצע המאה ה-19 ואמצע המאה ה-20 ניצב פטיש קיטור גדול בליבו של כל מפעל פלדה והוא הפך לאחד מסמלי המהפכה התעשייתית בה נעשה שימוש במכונות ליצירת מכונות. פטיש הקיטור מורכב מגוף מתכת קשה (זהו ראש הפטיש) המותקן במסילה ומונע במנגנון בוכנה הנעה בתוך גליל המצוי בראש המתקן. מתחת לגוף הבוכנה ומסילת הפטיש מוצב סדן. פטישי קיטור גדולים ניצבים על שתי רגליים ("צורת A") שביניהן מוצב הסדן. תצורה אחרת, לפטישים קטנים יותר, היא שהסדן מוצב בעיקול זרוע יחידה המחזיקה את הצילינדר. על הסדן מניחים הפועלים מטיל פלדה לוהט, ראש הפטיש מועלה לגובה באמצעות לחץ קיטור ונופל על הסדן (בנפילה חופשית, עקב שחרור הקיטור הלוחץ אותו מעלה או בלחץ קיטור בכיוון הנגדי), מכה על המטיל ומרקע אותו. משקל ראש פטיש הקיטור הקטן ביותר הוא 45 ק"ג והגדולים מגיעים לכדי 90 טון.
הפטיש הומצא בשנת 1837 על ידי הממציא הסקוטי ג'יימס נסמית' (James Nasmyth) והשימוש המעשי הראשון נעשה על ידי החברה הצרפתית שניידר בעיר קרוזו שזכתה למובילות בתחום. בין 1843 ל-1867 ייצרה החברה 110 פטישים.