פאוור פופ

פאוור פופ (שנכתב לעיתים גם בצורה "פאוורפופ") הוא תת-ז'אנר של מוזיקת רוק וסוג של פופ רוק המבוסס על מוזיקה מוקדמת של להקות כמו The Who, הביטלס, The Beach Boys והבירדס^[1][2]. מקורו באמצע שנות ה-60 כאשר מעריצי מוזיקה צעירים החלו למרוד ביומרות החדשות של מוזיקת הרוק והתפתחו בעיקר בקרב מוזיקאים אמריקאים שהגיעו שהתחילו את דרכם במהלך הפלישה הבריטית. הז'אנר משלב בדרך כלל הוק מלודי, הרמוניות קוליות, הופעה אנרגטית ומוזיקה שנשמעת "שמחה" המושתתת על ידי תחושת געגוע או יאוש.

פאוור פופ
Power pop

מקורות סגנוניים	פופ רוק • גראז' רוק • הארד רוק • רוקבילי • דו-וופ • מוזיקת ג'אנגל
מקורות תרבותיים	סוף שנות ה-60, ארצות הברית והממלכה המאוחדת
מוצא	ארצות הברית, הממלכה המאוחדת
כלים	גיטרה חשמלית • בס • תופים • כלי מקלדת
סוגות היתוך
פופ פאנק
נושאים קרובים
גלאם רוק • גל חדש • פאב רוק בריטי • ארט פופ • קולג' רוק • נאו-פסיכדליה

את המונח "פאוור פופ" טבע חבר להקת The Who פיט טאונסנד בשנת 1967 כדי לתאר את סגנון המוזיקה שלהם. עם זאת, המונח נעשה מזוהה יותר עם אמנים הבאים משנות השבעים שביקשו להחיות את הפופ בסגנון הביטלס. צליל הז'אנר התבסס יותר הודות ללהיטים בתחילת שנות השבעים של Badfinger‏, The Raspberries ו- Todd Rundgren. אמנים שלאחר מכן שאבו מדי פעם מהתפתחויות כמו גל חדש, פאנק, גלאם רוק, פאב רוק בריטי, קולג' רוק ונאו-פסיכדליה.

הפאוור פופ הגיע לשיאו המסחרי במהלך עלייתם של הפאנק והגל החדש בסוף שנות השבעים, עם Cheap Trick, הנאק, the Romantics,‏ Nick Lowe,‏ Dave Edmunds ו-Dwight Twilley. במהלך תקופה זו, מבקרי מוזיקה שכתבו על התופעה פופולריות לשימוש במונח. לאחר תגובה לא פופולרית וביקורתית ללהיט הגדול ביותר של הז'אנר, "My Sharona" (הנאק, 1979), חברות התקליטים הפסיקו בדרך כלל להחתים קבוצות פאוור פופ, ורוב להקות שנות השבעים התפרקו בתחילת שנות ה-80.

במהלך העשורים הנמשכים המשיך הפאוור פופ בהצלחה מסחרית צנועה, בעוד שנותר במידה רבה מושא ללעג. בשנות התשעים התגלה גל חדש של להקות אלטרנטיביות שנמשכו לאמנים משנות השישים בגלל המוזיקה של שנות השמונים שהשפיעו עליהן. אף על פי שלא היו מוצלחים כמו קודמיהם, Jellyfish, the Posies, Redd Kross, Teenage Fanclub, ו-Material Issue היו אהודים ביקורתית. באמצע שנות ה-90 התפתח שלוחה של הז'אנר ששילב הרמוניות פאוור פופ עם פאנק אפטמפי, שכונה "פופ פאנק", הגיע לפופולריות של המיינסטרים.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא פאוור פופ בוויקישיתוף

הערות שוליים

1. "Power Pop". AllMusic. נבדק ב-26 בנובמבר 2012. {{cite web}}: (עזרה)
2. Murray, Noel (11 באוקטובר 2012). "A beginners' guide to the heyday of power-pop, 1972-1986". The A.V. Club. נבדק ב-16 בינואר 2016. {{cite web}}: (עזרה)