ספר התניא
ספר היסוד של חסידות חב"ד / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
ספר התַּנְיָא, הנקרא גם לקוטי אמרים או ספר של בינונים על שם חלקו הראשון, הוא ספר היסוד של חסידות חב"ד ואחד מספרי היסוד של תנועת החסידות בכלל. הודפס בשנת ה'תקנ"ז (1796) בסלאוויטא, בידי מחברו, מייסד חסידות חב"ד רבי שניאור זלמן מלאדי, ועל שם ספרו הוא מכונה גם "בעל התניא".
ספר התניא שהודפס בפאיד שבמצרים בשלהי מלחמת יום הכיפורים, על ידי חסידי חב"ד (הוצאה 78). | |
מידע כללי | |
---|---|
מאת | אדמו"ר הזקן |
שפת המקור | עברית |
תורגם לשפות | אנגלית, צרפתית, רוסית, יידיש, ספרדית, איטלקית, פורטוגזית, גאורגית, גרמנית, הולנדית, מנדרינית, פולנית, אוקראינית, ערבית ועוד. |
סוגה | ספרות תורנית - חסידות |
נושא | Chabad philosophy, תורת חסידות חב"ד |
הוצאה | |
הוצאה | דפוס סלאוויטא |
תאריך הוצאה | 1796 - ה'תקנ"ז |
מספר עמודים | 503 |
מהדורות נוספות | |
מספר כרכים | 1 |
סדרה | |
הספר הבא | שולחן ערוך הרב |
קישורים חיצוניים | |
מסת"ב | מסת"ב 0-8266-4600-X |
היברובוקס | 49432 |
הספרייה הלאומית | 002295254 |
התניא משמש כספר היסוד של חסידות חב"ד, וכולל הנחיות לדרך חיים ולעבודת הבורא, המבוססת על עבודה משותפת של רגש והבנה. זה הספר הראשון שניסח את עקרונות החסידות בדרך שיטתית, והייתה לו השפעה רבה גם בחוגים לא-חסידיים.
בראשיתו עורר הספר החדשני מחלוקת גם בתוך החסידות עקב האלמנט האינטלקטואלי שבמשנת חב"ד. בראש המתנגדים עמדו רבי אברהם מקליסק ורבי ברוך ממז'יבוז', נכדו של הבעש"ט.
הספר קרוי על שם המילה הפותחת אותו. בספר זה מנותחים הבדלים בין טיפוסים אפשריים של יהודים - "צדיק", "רשע" ו"בינוני", ומותוות הדרכים לעבודת ה' עבור ה"בינוני", שלשיטת המחבר הוא המודל האידיאלי ליהודי מן השורה (בשונה ממדרגת ה"צדיק", שאיננה בהישג ידו של כל אחד).