ספירו אגניו

ספירו אגניו
Spiro Agnew
	ספירו אגניו
לידה	9 בנובמבר 1918; בולטימור, מרילנד, ארצות הברית
פטירה	17 בספטמבר 1996 (בגיל 77); ברלין, מרילנד, ארצות הברית
שם לידה	Spiro Theodore Agnew
מדינה	ארצות הברית
מקום קבורה	גני הזיכרון של עמק דאלני
השכלה	אוניברסיטת ג'ונס הופקינס; בית הספר למשפט של אוניברסיטת בולטימור; תיכון פורסט פארק; אוניברסיטת בולטימור ;
מפלגה	המפלגה הרפובליקנית
בת זוג	ג'ודי אגניו
	20 בינואר 1969 – 10 באוקטובר 1973; (4 שנים)
תחת נשיא ארצות הברית	ריצ'רד ניקסון
	→ יוברט האמפרי ג'רלד פורד ←
	25 בינואר 1967 – 7 בינואר 1969; (שנתיים)
	25 בינואר 1967 – 7 בינואר 1969; (שנתיים)
פרסים והוקרה
	כוכב הארד; מדליה לציון 2500 שנה להקמת האימפריה האיראנית ;
חתימה

ספירו תאודור אגניו (באנגלית: Spiro Theodore Agnew‏; 9 בנובמבר 1918 – 17 בספטמבר 1996) היה סגן נשיא ארצות הברית בתקופת כהונתו של הנשיא ריצ'רד ניקסון בשנים 1969–1973. לאחר הצלחה מטאורית וקריירה מרשימה, הוא נאלץ להתפטר מתפקידו ולפרוש מהחיים הפוליטיים ב-1973 עקב אישומים בהעלמת מס ובלקיחת שוחד בעת שכיהן כראש הממשל של מחוז בולטימור, מושל מרילנד וסגן נשיא.

עובדות מהירות לידה, פטירה ...

סגירה

ספירו אגניו נולד בבולטימור שבמדינת מרילנד למהגר יווני, תאודור ספירוז אגניו, ששינה את שם משפחתו לאגניו מאנגנוסטופולוס (Αναγνωστόπουλος) והיה פעיל בקהילה היוונית המקומית ובמפלגה הדמוקרטית. אמו הייתה ילידת וירג'יניה. אגניו הצטרף לכנסייה האפיסקופלית ולא היוונית אורתודוקסית כאביו. הוא למד כימיה באוניברסיטת ג'ונס הופקינס ואחר כך לחם כקצין במלחמת העולם השנייה, שבה אף זכה לעיטור כוכב הארד. באותה תקופה, לפני שנשלח להילחם באירופה, הכיר את אשתו אלינור "ג'ודי" ג'ודפינד. במלחמה הוא היה בדיוויזיה המשוריינת העשירית. בשובו לארצות הברית אחרי סוף המלחמה, למד לימודי משפטים באוניברסיטת בולטימור, שאותם סיים ב-1947.

הוא החל את דרכו בפוליטיקה כאשר הצטרף למפלגה הרפובליקנית (בניגוד למסורת המשפחתית) באמצע שנות ה-50 של המאה ה-20, שבהן סייע לג'יימס דוורו (Deveraux), חבר קונגרס ממרילנד. בשנת 1960 התמודד אגניו על תפקיד של שופט בבית המשפט הגלילי (circuit court), אך נכשל כישלון חרוץ, וקיבל את מספר הקולות הקטן ביותר מבין החמישה שהתמודדו על התפקיד. ברם, שנתיים בלבד לאחר מכן, ב-1962, הוא נבחר לתפקיד ראש הממשל (County Executive) של מחוז בולטימור, כשהוא מנצל פיצול קולות בין שני מתמודדים דמוקרטיים. בתפקידו זה, היה בין הראשונים שתיקנו תקנות נגד אפליה גזענית.

בשנת 1966 נבחר אגניו למושל מרילנד, מדינה שנוטה לדמוקרטים, משום שמצביעים דמוקרטיים רבים לא אהבו את המצע של מועמד המפלגה שלהם שהתנגד לאינטגרציה (שילוב האפרו-אמריקאים בחברה). בתפקידו זה אגניו פעל לביצוע רפורמה במס ובשפיטה, תיקן תקנות כנגד זיהום הסביבה וגרם לביטולו של חוק שאסר נישואי תערובת. מאידך גיסא, הוא התנגד ל"גזענות השחורה" ודרש מהאוכלוסייה האפרו-אמריקאית "להוקיע את כל הגזענים השחורים, מעשה שאתם עד עתה סירבתם בתוקף לעשות".

תדמיתו המתונה של אגניו והצלחתו כרפובליקני במדינה דמוקרטית עשו אותו למועמד המושלם לתפקיד סגן נשיא ארצות הברית עבור ריצ'רד ניקסון. בשנת 1968 ניקסון זכה בבחירות לנשיאות ארצות הברית, ואגניו נבחר לסגנו. בתפקידו כסגן של ניקסון אגניו הרבה להתווכח ולנגח את מתנגדי ההתערבות הצבאית של ארצות הברית בווייטנאם.

זמן קצר לאחר שנבחר לכהונה שנייה כסגן הנשיא ברוב גדול וכשהיה נראה כיורשו המיועד של ניקסון שהסתבך בפרשת ווטרגייט, החל התובע הפדרלי ג'ורג' ביל, שבאחריותו הייתה מרילנד, לחקור את אגניו בחשד של סחיטה, הונאת מס, שוחד וקשירה לביצוע פשע. הוא הואשם באשמת קבלת שוחד הכולל תשלומים של יותר מ-100,000 דולר בעת שכיהן כראש הממשל של מחוז בולטימור, כמושל מרילנד וכסגן נשיא ארצות הברית. לבסוף אגניו נאלץ להתפטר מתפקידו ב-10 באוקטובר 1973, לאחר שהסכים לעסקת טיעון שמסגרתה הודה בהעלמת מס, הלבנת הון וקבלת שוחד ונדרש לשלם קנס של 10,000 דולרים. מאוחר יותר, בשנת 1983, עקב דרישתה העיקשת של קבוצת תושבי מדינת מרילנד במסגרת תביעה אזרחית, אגניו שילם למדינת מרילנד 268 אלף דולרים - סכום כל השוחד שקיבל.

אגניו טען בשיחות פרטיות כי ניקסון לא תמך בו ואף תמך בהדלפת האישומים כנגדו על-מנת להסיט את תשומת לב הציבור מפרשת ווטרגייט אשר איימה על שלטונו שלו ואשר הובילה בסופו של דבר גם להתפטרותו של ניקסון בעצמו. אגניו לא דיבר עם ניקסון עד למותו של האחרון בשנת 1994, אך הגיע ללוויה.

אמרה המיוחסת לאגניו לעיתים קרובות היא כי "הממזרים שינו את הכללים ולא סיפרו"^[1]. מקורה ככל הנראה בראיון שהעניק בעיצומה של פרשת ווטרגייט (ולא לגבי חקירתו האישית) בה אמר "לפתע הכללים משתנים באמצע המשחק"^[2].

עם פרישתו מהחיים הפוליטיים, אגניו עבר למגזר העסקי. הוא נפטר ב-17 בספטמבר 1996 מלוקמיה, שעות ספורות בלבד לאחר שהמחלה התגלתה אצלו בשלב מתקדם.