סיימון קריצ'לי
פילוסוף בריטי / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
סיימון קריצ'לי (באנגלית: Simon Critchley; נולד ב-27 בפברואר 1960) הוא פילוסוף אנגלי, פרופסור לפילוסופיה (בקתדרה על שם הנס יונאס) בNew School for Social Research (אנ') (שלוחה הניו סקול).[1]
לידה |
27 בפברואר 1960 (בן 64) הרטפורדשייר, הממלכה המאוחדת |
---|---|
מקום לימודים | אוניברסיטת אסקס, אוניברסיטת ניס סופיה אנטיפוליס, אוניברסיטת הריביירה הצרפתית |
מוסדות | ניו סקול |
זרם | פילוסופיה קונטיננטלית |
תחומי עניין | פילוסופיה פוליטית, אתיקה, אסתטיקה |
עיסוק | פילוסוף, מוזיקאי, מרצה באוניברסיטה, פובליציסט |
הושפע מ | אפלטון, אריסטו, רוסו, קאנט, הגל, קירקגור, ניטשה, הוסרל, היידגר, לוינס, לאקאן, דרידה, לקלאו, ננסי, באדיו, רנסייר, ריצ'רד ג' ברנשטיין |
השפיע על | חגי כנען, ענת מטר |
מדינה | הממלכה המאוחדת |
יצירות ידועות | Infinitely Demanding, Bowie, Notes on Suicide, Memory Theatre, The Book of Dead Philosophers, Faith of the Faithless: Experiments in Political Theology, On Humour, Mystical Anarchism |
www | |
במחקריו, קריצ'לי מאתגר את התפיסה המקובלת (מאז אפלטון ואריסטו) שפילוסופיה מתחילה בפליאה, ולעומת זאת טוען שהפילוסופיה מתחילה באכזבה.[2] קריצ'לי דן בייחוד בשתי צורות של אכזבה אותן הוא מכנה: "אכזבה דתית" ו"אכזבה פוליטית". בעוד אכזבה דתית נובעת מחוסר אמונה ומובילה לבעיית משמעות החיים מול הניהיליזם, אכזבה פוליטית נובעת מהאלימות בעולם בו אנו חיים, ומעלה את שאלת הצדק בעולם לא צודק.[3] בנוסף, לשני תחומי מחקר אלה, עבודותיו האחרונות של קריצ'לי התרחקו מהכתיבה האקדמית והיו בעלות צורות כתיבה ניסיוניות יותר, ועסקו במגוון רחב של תחומים כמו הומור, שייקספיר, דייוויד בואי, התאבדות, הטרגדיה היוונית וכדורגל.