סטלאלנד

ארצות הברית של סטלאלנד (בהולנדית: Verenigde Staten van Stellaland), הייתה קונפדרציה עצמאית קצרת ימים שהתקיימה במהלך שלהי המאה ה-19 בשטחי דרום אפריקה של ימינו, באזור בו נמצאת היום הפרובינציה הצפון-מערבית. היא היוותה איחוד של שתי מדינות קטנות שקדמו לה, רפובליקת סטלאלנד (בהולנדית: Republiek Stellaland) ומדינת גושן (בהולנדית: Het Land Goosen).

ארצות הברית של סטלאלנד
Verenigde Staten van Stellaland

דגל סמל
ממשל
משטר	קונפדרציה
שפה נפוצה	הולנדית, אפריקאנס
עיר בירה	ורייבורג
גאוגרפיה
יבשת	אפריקה
היסטוריה
הקמה	הקמת רפובליקת סטלאלנד 16 ביולי 1882 הקמת מדינת גושן 24 באוקטובר 1882 הקמת האיחוד 6 באוגוסט 1883
תאריך תאריך תאריך	יולי 1882
פירוק	סיפוח בריטי
תאריך	30 בספטמבר 1885
ישות יורשת	מושבת הכף מושבת הכף הבריטית
שליטים בולטים	חריט יעקובוס נייקרק ניקולאס קלאודיוס פיטיוס
שטח בעבר	סטלאלנד – 15,500[1] קמ"ר גושן – 10,400[2] קמ"ר
אוכלוסייה בעבר	סטלאלנד – כ-3,000[3] לבנים גושן – כ-2,000[2] לבנים
דמוגרפיה
דת	הכנסייה הרפורמית ההולנדית

רפובליקת סטלאלנד ומדינת גושן היו שתי מדינות קטנות שהוקמו במהלך שנות-80 של המאה ה-19 על ידי אפריקאנרים תושבי הרפובליקה הדרום-אפריקאית. בשיאן כל אחת כללה כ-2,000 או 3,000 תושבים. כאמור, כשנה לאחר הקמתן הן אוחדו לידי יחידה מדינית אחת. עד מהרה הפכה הישות המאוחדת לאזור מריבה בין הרפובליקה הדרום-אפריקאית לבין הבריטים במושבת הכף. לבסוף, לאחר שהאזור סופח הן על ידי הרפובליקה והן על ידי בריטניה, הבריטים הצליחו לקבע את שליטתם באזור, אשר מאוחר יותר שולב במושבת הכף.

רקע

עגלות משא רתומות לשוורים בעת הטרק הגדול.

ערך מורחב – הטרק הגדול

ייסוד המדינות האפריקאנריות בשטחי הספר המזרחיים של מדבר קלהארי בראשית שנות ה-80 של המאה ה-19, היווה תוצר של אחד משלביו המאוחרים של הניסיון של העם האפריקאנרי לתרגם את הטרק הגדול לעצמאות מדינית. מוצאם של האפריקאנרים הוא במושבת הכף ההולנדית, אשר החלה את דרכה בקייפטאון בשנת 1652. האפריקאנרים הם צאצאיהם של המתיישבים ההולנדים שאכלסו את המושבה, אשר בשנת 1806 עברה סופית לשליטה בריטית. למרות שבתחילה ניסה השלטון הבריטי החדש לרכוש את אמונם של האפריקאנרים, עד מהרה היחסים בין הצדדים עלו על שרטון. האפריקאנרים תפסו את השלטון הבריטי כרודני, וחשו געגוע לימי השלטון ההולנדי.^[4] עד מהרה החלו קולות של מרד להישמע בקרב האפריקאנרים במושבה, אך לנוכח כוחה העצום של האימפריה, הבינו האפריקאנרים שכל ניסיון לעימות ישיר עמה נידון לכישלון. ברם, הם החליטו שעזיבתה של המושבה היא מעשה בלתי נמנע.^[5]

לאחר שורה של דיונים פנימיים ממושכים, בשנת 1835 יצאו ממושבת הכף משלחות ראשונת של חלוצים אפריקאנרים לתור את הארץ. בתחילה אנשי הטרק התמקדו בעיקר בהכנעת השבטים הילידיים בתחומי המדינה החופשית של ימינו ובצפונה של הארץ. עקב הצלחתם לקצור ניצחונות על חלק מהשבטים בשלהי שנת 1836, ההגירה ממושבת הכף מזרחה הפכה להמונית. בחודשים הבאים אלפי אפריקאנרים עמוסים על עגלות משא עזבו את שטחי המושבה ונעו לכיוון צפון מזרח, אל השטחים שמעבר לנהר האורנג'.^[6] בתחילה, הם ניסו לבסס מדינה עצמאית בחבל נטאל, היא רפובליקת נטאליה. הרפובליקה שם התבררה לבסוף ככישלון, לאחר שבריטניה כבשה את המקום בשנת 1845 והקימה בו מושבה משלה. לאחר מכן, הם פנו להתיישבות בפנים הארץ, שם במהלך שנות ה-50 של המאה ה-19 הם הצליחו להקים בסופו של תהליך ממושך שתי רפובליקות עצמאיות גדולות: הרפובליקה הדרום-אפריקאית ומדינת אורנג' החופשית.

היסטוריה

דגל רפובליקת סטלאלנד

דגל מדינת גושן

רפובליקת סטלאלנד ומדינת גושן

גם לאחר הקמת הרפובליקה הדרום-אפריקאית ומדינת אורנג' החופשית בראשית שנות ה-50 של המאה ה-19, היו אפריקאנרים שהמשיכו לנדוד עת חיפשו אחר חבלי ארץ להתיישב בהם, כאלו היו למשל אנשי הדורסלאנד טרק. בדומה להם ובמקביל לשיא פעילותם, עם ראשית שנות ה-80 של המאה, קבוצות של אפריקאנרים תושבי הרפובליקה הדרום-אפריקאית שמעברו הצפוני של נהר הוואל, עזבו את בתיהם והחלו לנדוד מערבה. הם הגיעו לשוליו הדרום מזרחיים של מדבר קלהארי, אשר באותן השנים נעדר כל שלטון ריבוני.

לפני התיישבותם של האפריקאנרים באזור, המקום אוכלס על ידי שתי קבוצות עיקריות: בני הגריקואה הצבעוניים, ובני הצוואנה השחורים. הגריקואה הגיעו למקום ככל הנראה כטרקבורים עוד שנים רבות קודם לכן. בעוד העמים השונים בטריטוריה התחרו על השליטה בה, האימפריה הבריטית החלה גם היא תובעת עליה ריבונות. בין לבין, מעט לאחר שנת 1880, שתי קבוצות של אפריקאנרים חמושים החלו לעשות את דרכם לאזור ולהשתלט בו על שטחים שונים. ב-26 ביוני 1882, אחת הקבוצות, אשר התיישבה באזור המערבי יותר והונהגה על ידי חריט יעקובוס ואן נייקרק, הכריזה בשטחה על הקמתה של רפובליקת סטלאלנד.^[7] פירוש שמה של המדינה באיטלקית הוא ארץ הכוכב.^[8] עוד באותה השנה, הקימו מתיישבי המדינה החדשה את העיר ורייבורג (Vryburg), אשר הוכרזה כעיר הבירה. באותה התקופה התגוררו ברפובליקת סטלאלנד כ-20,500 תושבים, ומעריכים כי כ-3,000 מהם היו ממוצא אירופאי.^[2]

בול של רפובליקת סטלאלנד.

מפת המציגה את הרפובליקות האפריקאנריות שהוקמו בשנות ה-80 של המאה ה-19 בספר הדרום מזרחי של מדבר קלהארי. במרכז בגבולות צהובים מסומנים גבולותיה של רפובליקת סטלאלנד. בינה לבין הרפובליקה הדרום-אפריקאית שכנתה הגדולה ממזרח אפשר לראות את שטחי מדינת גושן, המוצגים ללא גבול.

כשלושה חודשים לאחר הקמתה של רפובליקת סטלאלנד, ב-24 באוקטובר 1882 הוכרזה ממזרח לה עצמאותה של מדינה חדשה אחרת - מדינת גושן. נסיבות הקמתה של גושן היו דומות במיוחד לאלו של סטלאלנד, וגם היא הוקמה על ידי קבוצה חמושה אשר מוצאה הוא מהרפובליקה הדרום-אפריקאית.^[9] מקור שמה של המדינה הוא בארץ גושן המוזכרת בספר שמות, עדות לאדיקותם הדתית של מייסדיה.^[2] את קבוצת המתיישבים של גושן הנהיג ניקולאס קלאודיוס פיטיוס, ולאחר הקמת מדינתם הם קבעו את בירתם ברויגרונד (Rooigrond).^[10] באותן השנים התגוררו במדינת גושן כ-17,000 תושבים, מתוכם כ-2,000 ממוצא אירופאי, מעט פחות מבסטלאלנד השכנה אשר הייתה גם גדולה יותר מגושן בשטחה. מעבר לעיר הבירה של גושן אשר הייתה לא הרבה מעבר לאוסף בקתות עץ וכמה משקים חקלאיים, הקימו תושבי המדינה גם כמה יישובים קטנים נוספים באזור.^[2]

ארצות הברית של סטלאלנד

זמן קצר לאחר הקמת שתי המדינות נערכו מאמצים מצד גורמים שונים לאחד אותן לידי ישות מדינית אחת. הרקע לאיחוד היה הדמיון הרב בין שתי המדינות, ותקוותם שהפיכתן למדינה גדולה יותר תהווה ארובה להמשך קיומן הריבוני. לבסוף, פחות משנה לאחר הקמתן נשאו מאמצים אלו פרי, וב-6 באוגוסט 1883, עם הקמתה של ארצות הברית של סטלאלנד, אוחדו המדינות תחת קונפדרציה משותפת.^[11] מרכז המדינה החדשה, כמו שגם מעיד שמה, היה בחלק המערבי, בסטלאלנד, ולא במדינת גושן. כך למשל עיר הבירה המשותפת הייתה ורייבורג ומנהיג המדינה החדשה היה חריט יעקובוס נייקרק, אשר קודם לכן הנהיג את סטלאלנד.

כל אותו הזמן, ממשלת בריטניה סירבה להכיר בריבונות המדינה החדשה, כמו גם בשתי אלו שקדמו לה. באותן השנים של בהלת זהב בדרום אפריקה, רבים סברו שהאזור עשוי לכלול מאגרי זהב, בדומה לקימברלי השוכנת במרחק לא גדול מדרום. בנוסף, חששה ממשלת בריטניה ששליטה אפריקאנרית במדבר קלהארי תסכן את כוונותיה לקולוניציה של בוטסואנה של ימינו, ותסקל את הרציפות הטריטוריאלית שבריטניה שאפה ליצור בין מושבת הכף לשאר מושבותיה באפריקה.^[12] לפיכך, גבר הלחץ מצד גורמים בריטיים שונים על מושבת הכף לספח את האזור לתחומיה. מוביל יוזמת סיפוח האזור היה המדינאי הבריטי ססיל רודס, לימים ראש ממשלת מושבת הכף.^[2]

במהלך ראשית ספטמבר 1884, פרסמו הבריטים שבכוונתם לספח את ארצות הברית של סטלאלנד לשטחן. לפיכך, עוד באותו החודש הם שלחו נציגים מטעמם לשאת ולתת עם התושבים המקומיים על סיפוח מרצון למושבת הכף. למרות שבתחילה הם גילו פתיחות מסוימת, עד מהרה המדינה האפריקאנרית הודיעה באופן רשמי על סירוב, ודרשה מבריטניה הכרה בעצמאותה. בתגובה להכרזות הבריטים, עוד באותו החודש, ב-16 בספטמבר, נשא פול קרוגר, נשיא הרפובליקה הדרום-אפריקאית, נאום ובו הכריז על סיפוח השטח למדינתו, בשם זכותם של האפריקאנרים תושבי המקום להגדרה עצמית בשטח מגוריהם. נציגים של ממשלת הרפובליקה הדרום-אפריקאית הגיעו למקום כבר ב-3 באוקטובר אותה השנה, והניפו במקום באהדת התושבים את דגל הרפובליקה.^[2]

בריטניה הגיבה לסיפוח של קרוגר בטענה שהוא איננו חוקי, ובדצמבר 1884 כוח צבאי של 4,000 חיילים בריטים בפיקודו של הגנרל צ'ארלס וורן נשלחו מאנגליה על מנת למגר את ההתנגדות במקום.^[13][14] עם הגעת הכוח הונף הדגל הבריטי בסטלאלנד, כאשר הכיבוש עובר ללא שום התנגדות אלימה.^[15] בתחילה, נשלט האזור על ידי בריטניה באופן נפרד, אך בהמשך, החל מה-3 באוקטובר 1895, המקום הועבר לשליטתה של מושבת הכף.^[16]

ראו גם

מדיה וקבצים בנושא סטלאלנד בוויקישיתוף

• היסטוריה של דרום אפריקה
• הרפובליקה הדרום-אפריקאית
• מושבת הכף הבריטית

הערות שוליים

1. Tijdschrift van het Nederlandsch Aardrijkskundig Genootschap (Amsterdam) 2 (1), 1884: 690f690f
2. Meredith, M. (2008) Diamonds, Gold and War, Pocket Books: London. ISBN 978 1 4165 2637 7.
3. Tijdschrift van het Nederlandsch Aardrijkskundig Genootschap
4. O. Ransford (1968), The Great Trek. The Afrikaner Debate
5. יהונתן אלשך, ההיסטוריה הפוליטית של דרום אפריקה, הוצאת משרד הביטחון, תל אביב, 2014
6. O. Ransford (1968), The Great Trek. Pillar of Smoke by Day.
7. Theal, George M. (1919), History of South Africa from 1873 to 1884, London: George Allen & Unwin Ltd., pp. 147f
8. Webster, Roger (2003), "The Boer Republics of Stellaland and Goshen", The Illustrated at the Fireside: True Southern African Stories, Claremont: Spearhead, p. 23, ISBN 0-86486-558-9
9. Webster, R. (2003) The Illustrated at the Fireside: True Southern African Stories, Spearhead: Claremont. ISBN 0-86486-558-9.
10. Leyds, W.J. (1919) The Transvaal surrounded, T.F. Unwin Ltd.
11. J. A. van Zyl: The History of the Flags of South Africa Before 1900 (=SAVA Journal. Band 4). Southern African Vexillological Association, Pinegowrie, 1995, ISBN 0-620-19798-6, S. 43.
12. Giliomee, H. (2003) The Afrikaners: Biography of a People, C. Hurst & Co. Publishers: London. ISBN 1 8506 5714 9.
13. Galbraith, J. S. (1974) Crown and Charter: The Early Years of the British South Africa Company, University of California Press. ISBN 0 5200 2693 4.
14. Weaver, J.R.H., (1937) Dictionary of National Biography: [Fourth Supplement] 1922-1930, Oxford University Press: London.
15. Sonnenburg, P. (2003) Colonialism. An International, Social, Cultural, and Political Encyclopedia, vol. 3, ABC-CLIO. ISBN 1 5760 7335 1.
16. Brownlie, I. & Burns, I. (1979) African Boundaries: A Legal and Diplomatic Encyclopaedia, C. Hurst & Co. Publishers: London. ISBN 0 9039 8387 7.