סטארי ראס

סטארי ראס
Стари Рас
אתר מורשת עולמית
	האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 1979, לפי קריטריונים 1, 3
שטח האתר	196.73 הקטאר
חלק מתוך	סטארי ראס וסופוצ'אני
מידות
שטח	196.73 הקטאר
היסטוריה
תקופות	ימי הביניים
מיקום
מדינה	סרביה
קואורדינטות	43°07′42″N 20°24′56″E
	(למפת סרביה רגילה) בלגרד נובי; סאד; ניש קראגויבאץ סובוטיצה זרניאנין פנצ'בו צ'אצ'אק נובי; פאזאר; קראלייבו קוסובו רומניה בולגריה מקדוניה; הצפונית; אלבניה מונטנגרו בוסניה; והרצג.; קרואט. הונגריה הים; האדריאטי; סטארי ראס

סטארי ראס (בסרבית: Стари Рас או Stari Ras - "ראס העתיקה"), שנודעה בעבר כ"ראס" בלבד, הייתה אחת מבירותיה של ממלכת ראשקה (Raška או Рашка) הסרבית שהתקיימה במערבו של חבל הבלקן במהלך ימי הביניים. מהעיר עצמה, ששכנה על גבעה, נותרו שרידים בלבד, ואלה שוכנים כשבעה ק"מ מערבית לעיר נובי פאזאר (Novi Pazar או Нови Пазар) במחוז ראשקה בדרום-מערב סרביה. מאידך כנסיית השליחים פטרוס ופאולוס הקדושים ומנזר ג'ורג'ווי סטופובי שבסביבת העיר השתמרו היטב. בשנת 1979 הוכרזה סטארי ראס, יחד עם מנזר סופוצ'אני הסמוך, כאתר מורשת עולמית.

עובדות מהירות אתר מורשת עולמית, שטח האתר ...

סגירה

העיר נוסדה במאה ה-9 או במאה ה-10 במרכזה של ממלכת ראשקה שנוצרה החל במאה ה-7. ייתכן כי המקור לשמה הוא במילה הלטינית "Ardere", שמשמעותה "לנצוץ" או "לבעור", ובמהלך השנים השם השתבש. ההיסטוריון הביזנטי בן המאה ה-6 פרוקופיוס הזכיר את "ארסה" (Arsa) כמבצר שהיה אמור לקום על ידי קיסר האימפריה הביזנטית יוסטיניאנוס הראשון. ראס שכנה בצומת דרכים ומשך שנים רבות היא נחשבה לעיר החשובה בממלכה, אך במהלך המאה ה-13 נהרסה, ככל הנראה בידי המונגולים, וננטשה. בירת הממלכה החדשה נקבעה בסקופיה, כיום במקדוניה הצפונית.

כנסיית השליחים פטרוס ופאולוס הקדושים

כנסיית השליחים פטרוס ופאולוס הקדושים (Црква светих Апостола Петра и Павла у Расу) והנקרופוליס שלידה, שוכנים בקצה הצפון-מזרחי של נובי פזאר, כ-2.5 ק"מ ממרכז העיר (43°09′56″N 20°31′34″E). היא נחשבת לאחד ממבני הדת העתיקים בסרביה, ונזכרה כמקום מושבו של בישוף כבר במאה ה-10. הנסיך הגדול, או ז'ופאן (župan) סטפן נמאניה (Стефан Немања) הוטבל בה במאה ה-12, כאן הכריז על האמונה הבוגומילית ככפירה, ובה העביר את המלוכה לבנו^[1].

הכנסייה הוקמה במקום בו ניצבה בזיליקה נוצרית קודמת, וצורתה החיצונית היא כשל רוטונדה שממנה בולט אפסיס. עם זאת פנים הכנסייה שונה והיא מעוצבת בצורת חלל מרכזי נושא כיפה, שסביבו ארבע נישות חצי עגולות המסודרות בצורת עלה^[2]. אגף לא סימטרי התווסף למבנה מצידו המערבי והצפוני, ובו נמצא בית המקהלה המוגבה מעט. הכנסייה נבנתה משברי אבנים וקירותיה נעדרי עיטורים, למעט נישות המעטרות את הכיפה מבחוץ. סביב הכנסייה שוכן בית קברות מהמאה ה-18 ומהמאה ה-19, וסמוך לה ניצב מגדל פעמונים.

מנזר ג'ורג'ווי סטופובי

מנזר ג'ורג'ווי סטופובי (Ђурђеви ступови - "עמודי גאורגיוס") ממוקם על גבעה בלב חורשה, כ-3 ק"מ צפונית לנובי פזאר (43°09′59″N 20°29′54″E). המתחם כולל את כנסיית גאורגיוס הקדוש, חדר אוכל, אגף מגורים לנזירים, באר ומכלים לאגירת מים, וכן חומה הקפית שבה קבוע מגדל הכניסה. המנזר הוקם בין השנים 1168-1172, ובשנים 1282-1283 הפך מגדל הכנסייה לקפלה בה נטמון המלך הסרבי סטפן דראגוטין. המקום נחקר ושופץ בין השנים 1960-1982.

הכנסייה עצמה נבנתה בסגנון רומנסקי, ככל הנראה על ידי אדריכלים מערביים, אך הפקסקאות שבתוכה, חלקם במצב של הרס, ביזנטיים בסגנון קומנני. חלק מהפרסקות הועברו אל המוזיאון הלאומי בבלגרד^[3]. במבנה ספינה בודדת ובחזיתה נרתקס שמשני צדדיו ניצבו בעבר שני מגדלי פעמונים. שתי קפלות צדדיות קורנות מאולם הכנסייה המרכזי לכיוון צפון ולכיוון דרום, ובצידה המזרחי שלושה אפסיסים, שהאמצעי שבהם גדול משני האחרים.

עוד כוללת ההכרזה את מצודת גרדינה (Gradina) שניצבה בעיר ראס עצמה.