סונטה 130 מאת ויליאם שייקספיר שמה ללעג את מחבריהם של שירי אהבה המתארים את אהובתם בדימויים מופרכים. הסונטה מסתיימת בהצהרת אהבה של המשורר לאהובתו, כמות שהיא.
עובדות מהירות Sonnet 130 ...
Sonnet 130 |
My mistress' eyes are nothing like the sun;
Coral is far more red than her lips' red ;
If snow be white, why then her breasts are dun;
If hairs be wires, black wires grow on her head.
I have seen roses damask, red and white,
But no such roses see I in her cheeks;
And in some perfumes is there more delight
Than in the breath that from my mistress reeks.
I love to hear her speak, yet well I know
That music hath a far more pleasing sound;
I grant I never saw a goddess go;
My mistress, when she walks, treads on the ground:
And yet, by heaven, I think my love as rare
As any she belied with false compare. |
|
|
סגירה
עובדות מהירות
סונטה 130 |
עיני אדוניתי אינן כשמש כלל וכלל;
הרי אלמוג אדום יותר מבדל שפתיה;
אם שלג הוא צחור מדוע אפרפר אם כך הוא גוון שדיה;
שיערותיה תיל, ושחור ברזל מחלפותיה;
ורדים ראיתי כעין משי, שושן שני וגם צחור,
אך לא כאלה בלחייה;
ובניחוח בושם תענוג אדע
יותר מזה אשר מצחין מנשמתה.
אקשיב רב קשב לכל מוצא מפיה, אך לי היטב ידוע
כי צליל חליל ותוף נעים הוא בהרבה.
מודה ומתוודה כי לדרכי אלים לא אתוודע;
אך כשגבירתי דורכת, גוררת בוץ ומדמנה בצעדיה.
ובכל זאת, בשם שמיים, אדמה כי נדירה אהובתי (המגוכחת)
ככל מי שסולפה דמותו בהשוואה מופרכת. |
|
|
סגירה
במכלול 154 הסונטות של שייקספיר נמצאת סונטה זו במקבץ הסונטות 127–152, המופנות לפילגשו של שייקספיר ומביעות רגשי אהבה עזים.