נשים בתנ"ך
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
נשים בתנ"ך, מופיעות כנשים, אמהות ובנות, משרתות, שפחות וזונות. חלק מהנשים בתנ"ך – גם כמנצחות וגם כקורבנות – משנות את מהלך האירועים החשובים, אך אחרות אינן בעלות השפעה אפילו על גורלן שלהן עצמן. רוב הנשים בתנ"ך הן אנונימיות וללא שם. מספר תיאורים בודדים של נשים שונות בתנ"ך, מציגים נשים במגוון תפקידים.
ערך זה משתתף בתחרות הכתיבה "מקצרמר למובחר" של ויקיפדיה העברית והוא בשלבי כתיבה. אתם מתבקשים לא לערוך ערך זה עד שתוסר הודעה זו. אם יש לכם הצעות לשיפור או הערות אתם בהחלט מוזמנים לכתוב על כך בדף השיחה. לרשימת הערכים המשתתפים בתחרות גשו לכאן. תודה על שיתוף הפעולה ובהצלחה! |
חברות המזרח הקדום תוארו באופן מסורתי כפטריארכליות, והתנ"ך, כמסמך שנכתב על ידי גברים, פורש באופן מסורתי כפטריארכלי בהשקפותיו הכוללות על נשים[1][2][3].
חוקי הנישואין והירושה בתנ"ך מעדיפים גברים, ונשים בתנ"ך מתנהלות תחת חוקים מחמירים בהרבה בהקשר של התנהגות מינית מאשר הגברים. אישה בתקופת התנ"ך, תמיד הייתה כפופה לחוקים נוקשים אודות טהרתה – הן חוקים טקסיים והן חוקים מוסריים.
מחקר נוסף, מקבל אומנם את נוכחותה של פטריארכיה בתנ"ך, אבל גם מראה שהטררכיה קיימת גם היא: ההטררכיה מכירה בכך שמבני כוח שונים בין אנשים יכולים להתקיים בו-זמנית, ולכל מבנה כוח יש הסדרים היררכיים משלו, מודל זה, הגמיש יותר ממודל הפטריארכיה, יכול להכיל טוב יותר את המורכבות של הדינמיקה המגדרית בתנ"ך, ובכך להכיר שאומנם הנשים בתנ"ך לא שלטו בכל ההיבטים של החברה הישראלית (מעמד שהיה שמור לגברים באותה חברה), אך מנגד כן היו בעלות מעמד של כוח אוטונומי בהיבטים מרובים של חיי הבית וחיי הקהילה[4].
הנשים אינן נמצאות בדרך כלל בחזית החיים הציבוריים בתנ"ך, ואילו הנשים שכן הצליחו להתבלט בשמותיהן ובסיפוריהן בתנ"ך, עשו זאת לרוב במקרים יוצאי דופן. לדוגמה, לעיתים קרובות אותן נשים, מעורבות בהפיכתם של מבני כוח גבריים, במכשיר ספרותי מקראי נפוץ שנקרא "היפוך". כך לדוגמה: אביגיל, אשתו של דוד, אשר הצליחה להניא את דוד המלך מלהרוג את נבל הכרמלי שהיה בעלה באותה העת; אסתר המלכה, שיחד עם מרדכי היהודי הצליחה להציל את היהודים במלכות שושן ולהניא את אחשוורוש משיתוף פעולה עם המן; יעל אשת חבר הקיני, שהצליחה להערים על סיסרא ולהורגו בתקיעת יתד בראשו בעת שישן באוהל שלה, בת פרעה, שלמרות הציווי של אביה למצרים להשליך את התינוקות הזכרים מבני ישראל ליאור, בסופו של דבר גידלה את משה בביתה, ארמון המלך עצמו. כל אלו, הן רק כמה דוגמאות לנשים שהצליחו לשנות את אשר עתיד להתרחש, ופעלו לרוב באופן חזיתי נגד הגברים הדומיננטיים שמולן. בנוסף, כמובן, ארבעת האימהות מוזכרות בשמותיהן, וכך גם כמה נביאות (מרים, דבורה, חולדה הנביאה, חנה), שופטות (דבורה), גיבורות (רות המואבייה), ומלכות (עתליה, איזבל, ונשות המלך דוד: בת שבע, מרב בת שאול, והפילגש אבישג השונמית). גם הסיפורים של הגר, שפחתו של אברהם אבינו, וסיפורה של רחב הזונה, מובאים בסיפור התנ"כי, וסיפורים נוספים של נשים נוספות, אך לרוב, הנשים הפשוטות בתנ"ך, הן במידה רבה, אם כי לא לגמרי, בלתי נראות.