Loading AI tools
מאכל העשוי מבשר טחון ומעובד בתוספת תבלינים, הנתון בעטיפה ממעי בעל חיים או מחומר סינתטי מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
נקניק הוא מאכל העשוי מבשר טחון ומעובד בתוספת תבלינים, הנתון בעטיפה ממעי בעל חיים או מחומר סינתטי. ההבדל בין נקניק לנקניקייה הוא שהראשון מוכן לאכילה כפי שהוא ומשתמר בדרך כלל ללא קירור, בעוד הנקניקייה דורשת קירור לאחסנתה ובישול לפני אכילתה.
המילה חודשה על ידי אליעזר בן־יהודה, שכותב עליה במילונו כי היא נהוגה בדיבור העברי בארץ ישראל. יש המוצאים את מקור המילה בתלמוד הירושלמי (ארמית גלילית) שבו מופיע "נוקניקה": ”נוקניקה אישתכח בכנישתא דבולי. אתא עובדא קומי ר' ירמיה. אמר: יחכמון סיקייריא עבידתהון"” (תלמוד ירושלמי, מסכת שקלים, דף נ', עמוד ג'). ופירש "המעריך": "נוקניקה - שהם בני מעיים ממולאים בשר שנחתך דק דק"[1]. תרגום חופשי של הקטע בירושלמי: "נוקניק נמצא בבית הכנסת של המועצה העירונית. בא המעשה לפני רבי ירמיה. אמר: יזהו עושי הנקניקים את סחורתם".
היו שזיהו את ה"נוקניק" התלמודי כ"קנקן" (של יין). אך חוקרים מאוחרים[2] מזהים את המילה בתלמוד כנקניק בשר. המילה נשאלה ככל הנראה מהמילה היוונית Λουκάνικα, סוג של נקניק שקיבל את שמו משום שהומצא על ידי אנשי חבל לוקניה (Lucania) שבדרום איטליה. ואכן בכתב יד עתיק של התלמוד הירושלמי שנתגלה בגניזת קהיר הנוסח אינו "נוקניקא" אלא "לוקניקה".
משערים כי הנקניק הומצא על ידי השומרים, בערך באלף השלישי לפני הספירה. ישנן עדויות כתובות על הנקניק הסיני "לופ צ'ונג" שהכיל בשר כבש ועז, משנת 589 לפנה"ס. המשורר היווני הומרוס הזכיר את נקניק הדם באודיסיאה, ואפיכרמוס כתב קומדיה שנקראה "הנקניק", ומכאן מסיקים שהנקניק היה מזון רווח בקרב היוונים והרומאים הקדומים.
בתקופתו של נירון קיסר, הנקניק היה נאכל (בין היתר) בפסטיבל הלופרקליה. הקתולים הראשונים שללו את קיום פסטיבל אלילי זה ואת אכילת הנקניק, ולכן הקיסר קונסטנטינוס (שהתנצר) אסר על אכילתו. בתחילת המאה ה-10, הקיסר הביזנטי לאון הרביעי אסר ייצור נקניק דם בעקבות מקרים של הרעלות.
מכיני הנקניקים מנצלים חלקי בעלי חיים אכילים ומזינים אך שאינם נעימים למראה, כאיברים פנימיים, דם ושומן, ומעבדים אותם לצורה נעימה לעין האדם. הכנת הנקניק גם מאפשרת שימור הבשר שלא יכול היה להיאכל מיידית ועל כן הנקניק הוא מסוגי האוכל המוכן העתיקים ביותר.
באופן מסורתי, עטיפות הנקניקים יוצרו ממעי בעל חיים שרוקן ונוקה, ושיטה זו נהגה גם במאה ה-20, כפי שניתן לראות בתיאור זה של יצירת נקניקים במהלך מלחמת העולם הראשונה:
ראשית ציוויתי שיבואו לי מעיים של כבשים או חזיר, כל אנשי השירותים 'עמדו על ראשם' כיצד להשיגם, כי מעיים של פרות לא יתאימו לכך. יעצתי ל"FELDWEBEL" - סמל המחלקה, שישלח שני חיילים לכפר הפולני הקרוב ויקנו בכסף מלא מעיים מתאימים, ואכן תוך זמן קצר הביאו לי השניים, שני דליים מלאים מעי כבשים מלוכלכים ומסריחים. כיוון שרבים מחיילי השירותים חשקו גם הם בנקניק, התנדבו אחדים מהם לנקיונם. הוציאו מהם את פסולת האוכל, גרדום וטבלום במים רותחים, רחצום במים פושרים עד שהסרחון התנדף, כאילו לא היה מעולם. כעת הגיע הזמן ליבשם על מקלות ולחתכם לאורך של 40 סנטימטרים.[3]
כיום, בעיקר בייצור נקניקים תעשייתי, משתמשים בעטיפות קולגן, תאית או פלסטיק אכיל.
ערך מורחב – אבולוציה של ייצור מזון ומשקאות מותססיםניתן לסווג את הנקניקים לפי אופן הכנתם, סוג הבשר ממנו הם עשויים או מרקמם. אין סיווג אחד מוסכם והחלוקה היא במידה רבה עניין של מסורת מקומית. בישראל רווחת המסורת הגרמנית של חלוקה לנקניק מבושל לעומת נא:
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
