משתמש:Jaqen H'ghar/ארגז חול/מלחמת האזרחים האמריקנית
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
מלחמת האזרחים האמריקנית (1861-1865), הייתה מלחמת אזרחים שהתרחשה בארצות הברית. 11 מדינות דרומיות התומכות בעבדות הכריזו על פרישה מארצות הברית והקימו את קונפדרציית המדינות של אמריקה, הידועה גם בשם "הקונפדרצייה". בהנהגתו של ג'פרסון דיוויס, לחמה הקונפדרצייה על עצמאותה מארצות הברית. הממשל הפדרלי בארצות הברית נתמך בידי עשרים מדינות, רובן מצפונה של ארצות הברית, שבהן בוטלה העבדות, ובידי חמש מדינות בהן העבדות עדיין הותרה, ונודעו כמדינות הגבול. 25 מדינות אלה, שנקראו האיחוד, היו בעלות בסיס אוכלוסיה נרחב יותר ותעשייה מפותחת יותר מאשר מדינות הדרום. לאחר ארבע שנים של לחימה הרסנית ועקובה מדם (שרובה התרחשה בדרומה של ארצות הברית), נכנעה הקונפדרצייה והעבדות בוטלה בכל רחבי ארצות הברית. השבתו למצבו הקודם של האיחוד בארצות הברית, ותקופת השיקום שבאה לאחר מכן, עסקה בנושאים שנשארו ללא פתרון במשך דורות לאחר המלחמה.
הבחירות לנשיאות ארצות הברית בשנת 1860, המפלגה הרפובליקנית, בהנהגתו של אברהם לינקולן, ערכה מסע בחירות נגד הרחבת העבדות מעבר למדינות שבהן התקיימה העבדות עד עתה. הרפובליקנים היו חסידים נלהבים של לאומיות ומצע הבחירות שלהם בשנת 1860 ודחו כל צורה של איום לפירוק האיחוד כהכרזה על בגידה. לאחר הנצחון הרפובליקני בבחירות, ולפני שהממשל החדש תפס את מקומו ב-4 במרץ, 1861, הכריזו 7 המדינות המייצרות כותנה על פרישתן מהאיחוד וחברו יחדיו כדי ליצור את הקונפדרצייה של מדינות אמריקה. גם הממשל היוצא של הנשיא ג'יימס ביוקנן וגם הממשל הנכנס בראשותו של אברהם לינקולן דחו את חוקיותו של מהלך הפרישה, והחשיבו אותו כמרידה. שאר שמונה המדינות בהן התקיימה עבדות דחו את רעיון הפרישה בשלב הזה. אף מדינה מעולם לא הכירה בקונפדרצייה.
פעולות האיבה החלו ב-12 באפריל, 1861, כאשר כוחות הקונפדרצייה תקפו את המצודה של צבא ארצות הברית בפורט סאמטר שבמדינת דרום קרוליינה. תגובתו של לינקולן הייתה גיוס של צבא מתנדבים מכל מדינה באיחוד כדי לכבוש מחדש את השטח הפדרלי. תגובה זו הביאה להכרזת פרישה מארבע מדינות עבדים נוספות. שני הצדדים גייסו צבאות כאשר האיחוד תפס את השליטה במדינות הגבול בתחילתה של המלחמה וביסס סגר ימי שלמעשה סיים בפועל את מכירות הכותנה עליהן נשען עושרו של הדרום, וחסם את רוב הייבוא. במזרח, הלוחמה היבשתית הייתה ללא הכרעה בשנים 1861-62, כאשר הקופדרצייה הצליחה להדוף את התקפותיו של האיחוד, שנועדו לכבוש את בירת הקונפדרצייה, ריצ'מונד, וירג'יניה. בחודש ספטמבר, 1862, הפכה הצהרת האמנציפציה של הנשיא אברהם לינקולן את סיום העבדות במדינות הדרום לאחת ממטרות המלחמה[1], והניאו את הבריטים מלהתערב בנעשה.[2]
מפקד הקונפדרצייה, רוברט לי, ניצח בקרבות בורג'יניה, אך בשנת 1863 נעצרה התקדמותו צפונה והוא החל נסוג דרומה, תוך כדי אבדות כבדות, לאחר קרב גטיסבורג. במערב, השיג האיחוד שליטה על נהר המיסיסיפי, לאחר תפיסתה של ויקסבורג, ובשל כך חילק את הקונפדרצייה לשניים. האיחוד הצליח להפיק תועלת לאורך זמן מיתרונו בציוד ובכוח אדם בשנת 1864 כאשר יוליסס סימפסון גרנט נלחם סדרה של קרבות לאורך היבשת כנגד גנרל רוברט לי, בעוד הגנרל ויליאם שרמן כבש את העיר אטלנטה וצעד אל הים. התנגדותה הצבאית של הקופדרצייה הופסקה לאחר כניעתו של לי בפני גרנט בבבית המשפט באפומטוקס ב-9 באפריל, 1865.
מלחמת האזרחים האמריקנית הייתה אחת מהמלחמות התעשייתיות הראשונות. מסילות רכבת, טלגראף, ספינות קיטור, ונשק בייצור המוני, היו בין הדברים בהם נעשה שימוש נרחב. התרגול במלחמה כוללת, שפותח על ידי שרמן בג'ורג'יה, ולוחמת השוחות שנערכה סביב פטרסבורג בישרה על מה שעתיד לקרות במחמתה עולם הראשונה ביבשת אירופה. מלמת האזרחים האמריקנית נותרה המלחמה הקטלנית ביותר בתולדות ארצות הברית, כשהיא מסתכמת ב-620,000 חיילים חללים ומספר לא ידוע של אבדות בקרב האוכלוסייה האזרחית. 10% מקרב גברים בטווח הגילאים 20-45 במדינות הצפון נהרגו, כמו גם 30% מכלל הגברים הלבנים בטווח הגילאים 18-40 במדינות הדרום. [3] נצחונו של הצפון סימן את סופה של הקונפדרצייה ושל העבדות בארצות הברית, וחיזק את כוחו של הממשל הפדרלי. ההיבטים החברתיים, פוליטיים, וכלכליים של המלחמה עיצבו את תקופת הבניה מחדש שנמשכה עד לשנת 1877.