משתמש:יודוקוליס/התקופה הרומית בארץ ישראל
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
התקופה הרומית בארץ ישראל החלה ב-63 לפנה"ס (ג' תרצ"ז[1][2]) עם פלישת הצבא הרומי לארץ ישראל בפיקודו של פומפיוס;[3] ונמשכה עד שנת 324 לספירה, שנה שמקובל לראותה כתחילת שליטתה של האימפריה הביזנטית בארץ ישראל. החל מימיו של הקיסר אדריאנוס, כונתה ארץ ישראל בשם "פלשתינה" (מן השורש המקראי פ.ל.ש.), שנזכר כבר באמצע המאה ה-5 לפנה"ס בחיבורו של ההיסטוריון היווני הרודוטוס[4] לתיאור נחלתם של הפלשתים לאורך מישור החוף הדרומי בואכה השפלה הפנימית של ארץ ישראל.
דף זה אינו ערך אנציקלופדי | |
התקופה הרומית בארץ ישראל | |
63 לפנה"ס - 324 לספירה | |
![]() | |
![]() |
![]() |
אתרים רומאים בארץ ישראל: בקיסריה, בית שאן, בית גוברין וירושלים. | |
![]() | |
מיקומה של יהודה במערך הקיסרות הרומית |
השלטון הרומי הנהיג מדיניות של קולוניזציה, הלניזציה, נישול תושבים מקומיים והפקעת קרקעות, ונתקל בהתנגדות עזה של בני הארץ היהודים שהיוו את רוב האוכלוסייה. מכל הפרובינקיות הייתה התנגדות היהודים לשלטון הרומי - הארוכה והקשה ביותר. לאחר המרד הגדול (66-70 לספירה), וביתר קשיחות ואכזריות כעבור כ-60 שנה, ולאחר מרד בר כוכבא (135-132) פעלו הרומאים לצמצום האוכלוסייה היהודית בארץ, ולפגיעה בלאומיותה המרדנית. האימפריה הרומית חיסלה בסופו של דבר את עצמאות היהודים בארץ וכן את הרוב היהודי בה, ואף שינתה את שם הארץ, בשנת 135 לספירה, מפרובינקיה יודיאה לפרובינקיה סוריה פלשתינה. היהודים איבדו את חרותם המדינית, הפכו למיעוט בארצם, והשיטה הרומית הסוציו-כלכלית שנכפתה הרסה את מעמד האיכרים היהודי.[5]