![cover image](https://wikiwandv2-19431.kxcdn.com/_next/image?url=https://upload.wikimedia.org/wikipedia/commons/thumb/d/d3/Prozess_WVHA_der_SS_%25281947-1948%2529_Pohl-Frank-Fanslau-Loerner-Eirenschmalz-Sommer-Pook.jpg/640px-Prozess_WVHA_der_SS_%25281947-1948%2529_Pohl-Frank-Fanslau-Loerner-Eirenschmalz-Sommer-Pook.jpg&w=640&q=50)
משפט פוהל
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
משפט פוהל, ובשמו הרשמי: ארצות הברית נגד אוסוולד פוהל ואח' (באנגלית: The United States of America vs. Oswald Pohl, et al.), היה הרביעי מתוך שנים-עשר משפטי נירנברג הנוספים אשר התנהלו בהיכל הצדק בנירנברג, גרמניה, עם תום מלחמת העולם השנייה. משפטים אלה נערכו בפני בית דין צבאי אמריקאי.
![Thumb image](http://upload.wikimedia.org/wikipedia/commons/thumb/d/d3/Prozess_WVHA_der_SS_%281947-1948%29_Pohl-Frank-Fanslau-Loerner-Eirenschmalz-Sommer-Pook.jpg/320px-Prozess_WVHA_der_SS_%281947-1948%29_Pohl-Frank-Fanslau-Loerner-Eirenschmalz-Sommer-Pook.jpg)
במשפט זה הועמדו לדין, בנוסף לאוסוולד פוהל, 17 נאשמים אשר היו קציני אס אס שהועסקו במשרד הראשי למשק ומנהל של האס אס (בגרמנית: SS-Wirtschafts-Verwaltungshauptamt; ר"ת: WVHA), ומכאן גם כינויו הנוסף של ההליך: "משפט ה-WVHA". האישומים כללו פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות אשר בוצעו בתקופת המשטר הנאצי. האישום העיקרי עסק במעורבותם הפעילה של הנאשמים ובעבודת המינהלה של הפתרון הסופי. ה-WVHA היה המשרד הממשלתי המופקד על ניהול מחנות הריכוז ומחנות ההשמדה. המשרד היה מופקד גם על הרכש עבור הוואפן אס אס, והחל משנת 1942, על המינהלה של יחידות גולגולת המת.
חברי הרכב בית הדין הצבאי היו השופטים רוברט מ. תומאס ממישיגן (אב בית הדין), פיטצרוי דונלד פיליפס מקרוליינה הצפונית מייקל א. מוסמנו מפנסילבניה וג'ון ג'. ספייט מאלבמה כשופט מחליף. התובע הראשי במשפט היה בריגדיר גנרל טלפורד טיילור. כתב האישום הוגש לבית הדין ב-13 בינואר 1947. המשפט נפתח ב-8 באפריל וגזרי הדין ניתנו ב-3 בנובמבר 1947. ארבעה מן הנאשמים, בהם אוסוולד פוהל, נידונו למוות בתליה. שלושה נאשמים זוכו. יתרת הנאשמים נידונו לתקופות מאסר אשר נעו בין 10 שנים למאסר עולם.
לבקשת שופטי בית הדין התכנס בית הדין פעם נוספת ב-14 ביולי 1948, כדי לשקול קבלת ראיות נוספות מטעם ההגנה. ב-11 באוגוסט 1948 נתן בית הדין את החלטתו ובה אישר את רוב גזרי הדין המקוריים, אולם הפחית במעט את תקופות המאסר לחלק מן הנאשמים וכן שינה את גזר דינו של הנאשם גאורג לורנר מגזר דין מוות למאסר עולם.