משפטי האותנסיה
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
משפטי האותנסיה (בגרמנית: Euthanasie-Prozesse) היו הליכים משפטיים נגד המבצעים והשותפים העיקריים לרציחות במסגרת תוכנית T4 בה בוצעה אותנסיה בגרמניה הנאצית.
משפט האותנסיה הראשון נערך על ידי ארצות הברית באוקטובר 1945. בו עמדו לדין רופאים ואחיות במרכז ההרג בהדמר בגין רצח פולנים ורוסים חולי שחפת בקיץ 1944. כל שבעת הנאשמים נמצאו אשמים, ושלושה הוצאו להורג.[1] אותנסיה הייתה נושא משיק במשפט הרופאים בנירנברג, שנערך על ידי ארצות הברית מדצמבר 1946 עד אוגוסט 1947. ארבעה מתוך 23 הנאשמים בו הואשמו בהשתתפות באותנסיה: קרל ברנדט, ויקטור בראק, ולדמאר הופן וקורט בלומה. ברנדט, בראק והופן הורשעו, נידונו למוות והוצאו להורג. בלומה זוכה.
ביוני 1947 התקיים משפט אותנסיה באזור הכיבוש הסובייטי בדרזדן בו נשפטו עובדי המרכז לאותנסיה זוננשטיין בפירנה. היו 15 נאשמים, ביניהם פול ניטשה, מנהל המשרד הרפואי T4 (בגרמנית: Medizinische Abteilung). ארבעה מהנאשמים, בהם ניטשה, נידונו למוות והוצאו להורג.