מרטין בוצר
רפורמטור ותאולוג פרוטסטנטי גרמני בן זמנו של מרטין לותר / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
מרטין בוצר (בגרמנית: Martin Bucer; 11 בנובמבר 1491 – 28 בפברואר 1551) היה רפורמטור כנסייתי ותאולוג פרוטסטנטי גרמני, מחשובי המנהיגים של הרפורמציה המוקדמת.
לידה |
11 בנובמבר 1491 סלסטה, האימפריה הרומית הקדושה |
---|---|
פטירה |
28 בפברואר 1551 (בגיל 59) קיימברידג', ממלכת אנגליה |
מדינה | גרמניה |
השכלה | אוניברסיטת היידלברג |
מעסיק | אוניברסיטת קיימברידג', היידלברג |
תפקיד | Regius Professor of Divinity |
השקפה דתית | קלוויניזם |
בן או בת זוג | ויברנדיס רוזנבלאט |
בוצר היה במקורו נזיר דומיניקני, אך נעשה פרוטסטנטי לאחר שפגש את מרטין לותר ב-1518. לאחר שהפיץ את הרפורמציה בלנדשטוהל ובווייסנבורג, התיישב ב-1523 בשטרסבורג, ממעוזי הדת החדשה, שם התבלט כהוגה ותאולוג. בוצר חיבר קטכיזמים פרוטסטנטיים ופרשנות מקרא, עסק בחינוך הנוער, הטיף בכנסיות העיר, ודרש לבטל את הסממנים הקתוליים בחיי הדת, ובייחוד טקס המיסה. הוא המשיך בפעילות זו כל ימי חייו. בוצר ניסה לגשר בין לותר לאולריך צווינגלי, שהמחלוקות ביניהם על מהות האוכריסטיה היו המכשול הקשה ביותר לאחדות פרוטסטנטית. בהצהרת האמונה של ארבע הערים מ-1530 ובאמנת ויטנברג מ-1536, שהוא היה בין כותביהן, הציע בוצר נוסחים מעורפלים שנועדו לרצות את שני הצדדים, אך מעולם לא התקבלו עליהם.
בין 1539 ל-1541 מילא תפקיד חשוב במשא-ומתן הכושל בוורמס, הגנאו ורגנסבורג, שנועד להשכין שלום דתי באימפריה הרומית הקדושה ולאחד מחדש בין הקתולים לפרוטסטנטים. בין 1542 ל-1547 שהה בוצר בבון, שם ניסה לסייע ליישם דגם מתון של הרפורמציה בנסיכות הבוחר מקלן. ב-1549, לאחר שהתנגד לצו הביניים של אוגסבורג שכפה את השבת רבים מהמאפיינים הקתוליים של חיי הדת באימפריה, גורש בוצר משטרסבורג ונמלט לממלכת אנגליה. הוא מונה לפרופסור לתאולוגיה באוניברסיטת קיימברידג', ניסה להשפיע על הרפורמציה בממלכה וסייע לתומאס קרנמר בחיבור סידור התפילה האנגליקני. בוצר מת בקיימברידג' בגיל 59. על אף שניסיונותיו להציע פשרות שיאפשרו איחוד פרוטסטנטי כשלו כישלון חרוץ, הגותו של בוצר הותירה חותם חשוב על הכנסיות הלותרניות, הקלוויניסטיות והאנגליקניות. מאות רבות מאוחר יותר, הוא נתפש כחלוץ ומקור השראה לרעיון הכנסייה האויקומנית (הכלל-נוצרית).