מנדאים
עם-דת שמית / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
מַנְדָּאִים (משעמדים, במנדאית: ࡌࡀࡍࡃࡀࡉࡉࡀ, מאנדאייא) הם בני קבוצה אתנו-דתית בעלת דת ולשון ייחודיים. דתם דוגלת בהשקפת עולם דואליסטית-גנוסטית. במרכז דתם עומדת הטבילה. המנדאים מאמינים כי יוחנן המטביל הוא הנביא החשוב ביותר, ורואים באדם, הבל, שת, אנוש, נח, שם וארם קדושים.
מנדאי מתפלל בעת טקס טבילה | |
שורשים, סיווג והנהגה | |
---|---|
זרם | נצרות |
דמויות מרכזיות | אדם, הבל, שת, אנוש, נח, שם, ארם, יוחנן המטביל |
מספר מאמינים | 60,000 - 100,000 |
שפות | ארמית בבלית, מנדעית |
תאולוגיה, טקסטים וטקסים | |
תאולוגיה | דואליזם-גנוסטי |
ארגונים ופעילות | |
אזורי פעילות | שוודיה, עיראק, הולנד, ארצות הברית, אוסטרליה, איראן |
המנדאים ישבו בעיקר בדרום עיראק ובפרובינציה האיראנית ח'וזסתאן. מספרם הכולל אינו עולה על 50 עד 100 אלף איש. בשל רדיפות בעיראק ובאיראן היגרו אלפים רבים מהם לשוודיה, לירדן לאוסטרליה ולצפון אמריקה, הולנד, גרמניה ועוד, ולמעשה מיעוטם נותרו בעיראק ואיראן ורובם היגרו לפזורה בעקבות מלחמת האזרחים השנייה בעיראק.
חלק מההיסטוריונים סבורים כי מקורם של המנדאים מקבוצת יהודים מארץ ישראל שהגרה במאות הראשונות לספירה לאזור דרום מסופוטומיה.[1][2][3][4][5][6][7] תיאוריה זו מבוססת על שלל עדויות: כהני הדת המנדאים מכונים "רבי", אתרי תפילה מכונים "משכנה", ואתרי טבילה מכונים "ירדנה".[8] בנוסף, המנדאים עושים שימוש במושגים ורעיונות המזוהים עם כת האיסיים של תקופת בית שני, ועם מונחים המוזכרים במגילות מדבר יהודה. טענות לקשר מסוים לעם היהודי הועלו גם כן על ידי מספר מקורות ומנהיגי דת מנדאים.[9][10][11]