Loading AI tools
מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ממלכת קסטיליה הייתה אחת מממלכות ימי הביניים בחצי האי האיברי. הופעתה הראשונה כישות פוליטית אוטונומית מתוארכת למאה ה-9 לספירה. היא נקראה בתחילה רוזנות קסטיליה והייתה וסאלית של ממלכת לאון. מקור שמה הוא בטירות (בספרדית Castillos) הרבות שנבנו בשטחה. קסטיליה היא אחת הממלכות אשר מתוכן נוצרו כתר קסטיליה ומאוחר יותר ממלכת ספרד.
| |||
 | |||
| ממשל | |||
|---|---|---|---|
| משטר | מונרכיה | ||
| ראש המדינה |
מלך קסטיליה  | ||
| שפה נפוצה | קסטילית (עם מיעוטים דוברי בסקית, גליסית, ולאונית), וערבית | ||
| עיר בירה | בורגוס | ||
| גאוגרפיה | |||
| יבשת | אירופה | ||
| היסטוריה | |||
| הקמה | רוזנות קסטיליה נפרדת מממלכת לאון והופכת לממלכה עצמאית | ||
| תאריך | 1065 | ||
| פירוק | ממלכת קסטיליה וממלכת לאון מתאחדות לתוך הכתר של קסטיליה | ||
| תאריך | 1230 | ||
| ישות קודמת |
 ממלכת לאון ממלכת פמפלונה | ||
| ישות יורשת |
 הכתר של קסטיליה | ||
  | |||
על פי התיעוד של המלך אלפונסו השלישי, מלך אסטוריאס, העדות הראשונה לשם "קסטיליה" נמצאת במסמך המתוארך לשנת 800 לספירת הנוצרים.
רוזנות קסטיליה יושבה מחדש על ידי תושבים ממוצא קנטברי, אסטורי, בסקי, וויזיגותי. היה לה דיאלקט רומאני וחוקים משלה. הרוזן הראשון של קסטיליה היה רודריגו בשנת 850, תחת אורדוניו הראשון, מלך אסטוריאס ואלפונסו השלישי, מלך אסטוריאס. בשנת 931 הרוזנות אוחדה על ידי הרוזן פרנאן גונזאלס אשר הפך את אדמותיו לניתנות לירושה מאב לבן, ועצמאיות ממלכי לאון אשר בעבר הייתה להם את הזכות להכתיר את רוזני קסטיליה כראות לבם.
בשנת 1028, סנצ'ו השלישי, מלך נווארה נשא לאישה את אחותו של הרוזן גרסיה סאנצ'ז וירש את רוזנות קסטיליה לאחר מות גיסו. בשנת 1035 העביר סנצ'ו השלישי את הרוזנות לידי בנו פרננדו אשר בתורו העלה את הרוזנות לדרגת ממלכה. פרננדו היה נשוי לסאנצ'ה, אחותו של ברמודו הראשון, מלך לאון. פרננדו הראשון כרת ברית עם נווארה נגד ממלכת לאון שבה הוא ניצח, ובקרב טמארון ברמודו הראשון מת ללא יורשים. במצב זה פרננדו, גיסו של ברמודו, תבע לעצמו את הכתר של ממלכת לאון על ידי הדגשת זכות הירושה של אשתו לכתר, ובכך להביא לאיחוד הראשון בין קסטיליה ללאון.
ב-24 בדצמבר 1065 מת פרננדו הראשון, ולאחר מותו פוצלה הממלכה בין בניו: סנצ'ו השני ירש את ממלכת קסטיליה, אלפונסו השישי ירש את ממלכת לאון, גרסיה ירש את ממלכת גליסיה, אוראקה ירשה את העיר סמורה (Zamora) ואלוירה ירשה את טורו (Toro).
בשנת 1069 כרת סנצ'ו השני, מלך קסטיליה ברית עם אלפונסו השישי, ובשנת 1071 כבשו השניים את ממלכת גליסיה. סנצ'ו, אשר לא היה מרוצה מכך שבבעלותו נמצאות ממלכת קסטיליה וחצי מממלכת גליסיה, תקף בשנת 1072 את אלפונסו השישי ופלש לממלכת לאון בעזרתו של אל סיד. לאחר תבוסתו בגולפחרה שעל גדות הנהר קריון, אילץ סנצ'ו את אלפונסו להימלט לעיר הווסאלים המורית טולדו, שם שלט מאמוּן. טורה, עירה של אחותו אלווירה, נפלה במהרה, ונדמה היה כי דבר לא יעצור את סנצ'ו. אחותו אוּרַאקַה נתנה לחלק הארי של הצבא הלאונזי למצוא מחסה בעיר שלה, סמורה. סאצ'ו הטיל מצור על העיר, אך ב-7 באוקטובר 1072 נרצח על ידי בלידו דולפוס, אציל גליסיאני, דבר שהוביל לנסיגת הכוחות הקסטיליאנים מן העיר.
אלפונסו חזר כמעט לאלתר מהגלות בטולדו ותפס את מקום אחיו כמלך לאון וקסטיליה. היה זה האיחוד השני בין קסטיליה ללאון, אם כי שתי הממלכות נשארו עדיין שתי ישויות נפרדות המאוחדת יחדיו רק באיחוד פרסונלי. בקסטיליה נחשד אלפונסו בידי רבים, כנראה בצדק, במעורבות ברצח סנצ'ו. האגדה מספרת כי האצילים הקסטיליאנים, בראשות אל סיד ותריסר "עוזרים לשבועה", הכריחו את אלפונסו להישבע בפומבי, מול כנסיית אגידיוס הקדוש (סן גיל) בבורגוס, שלא היה מעורב בקנוניה לרצח אחיו.
תחת אלפונסו, נעשתה התקרבות לשאר הממלכות האירופיות ובמיוחד לצרפת. הוא השיא את בנותיו אוראקה ותרזה לריימון מבורגונדיה, ואנרי מלורן. בוועידת בורגוס בשנת 1080 הוחלף הפולחן המסורתי המוזערבי, בפולחן הרומי-קתולי. עם מותו של אלפונסו השישי, יורשת אותו בתו אוראקה אשר נישאת בנישואין שניים לאלפונסו הראשון, מלך אראגון. כאשר מתברר כי אלפונסו אינו מסוגל לאחד את שתי הממלכות, הוא מתכחש לאוראקה בשנת 1114 ומביא למתיחות בין שתי הממלכות. אוראקה התמודדה גם עם בנה (מלך גליסיה) מהנישואין הראשונים, וכאשר היא מתה הוא הפך לאלפונסו השביעי, מלך לאון. בזמן שלטונו מצליח אלפונסו לספח שטחים מהממלכות החלשות נווארה ואראגון אשר נלחמו לרשת את אלפונסו הראשון, מלך אראגון. אלפונסו השביעי סירב לזכות לכבוש את חוף הים התיכון של האיחוד החדש של ממלכת אראגון עם רוזנות ברצלונה.
במהלך המאה ה-12, אירופה נהנתה מהתקדמות עצומה בהישגים אינטלקטואלים אשר סופקו על ידי ממלכת קסטיליה. הכתבים הקלאסיים האבודים של האימפריה המוסלמית בדרום אירופה נמצאו, והחל הקשר לידע ולכתבים של המדענים המוסלמיים.
במחצית הראשונה של המאה החלה תוכנית של תרגומים, הנקראת באופן מסורתי "האסכולה של טולדו", אשר הבטיחה את תרגומם של הרבה כתבים פילוסופיים ומדעיים מיוונית וערבית ללטינית. הרבה מלומדים אירופאיים ובכללם דניאל ממורליי נסעו לספרד כדי להרחיב את ידיעותיהם.
דרך סנטיאגו הרחיבה עוד יותר את החליפין התרבותי בין ממלכות קסטיליה ולאון ובין שאר אירופה.
המאה ה-12 חזתה בהקמתם של הרבה מסדרים דתיים, כפי שהיה צו האופנה אז, כגון מסדר קלטרבה, אלקנטרה, וסנטיאגו; וכן גם את ייסודם של המנזרים הציסטרציאנים.
אלפונסו השביעי החזיר את הנוהג הפיאודלי לחלק את ממלכותיו בין בניו. כך, סנצ'ו השלישי ירש את ממלכת קסטיליה, ופרננדו השני ירש את ממלכת לאון.
בשנת 1217 פרננדו השלישי, מלך קסטיליה ירש את ממלכת קסטיליה מאמו בֶּרֶנְגֶלַה, מלכת קסטיליה, אולם נאלץ להיאבק באביו אלפונסו התשיעי, מלך לאון. לאחר מות אביו בשנת 1230 ירש פרננדו אף את ממלכת לאון, ואיחד את שתי הממלכות, דבר אשר נחשב לייסוד הכתר של קסטיליה ואשר כלל בתוכו את ממלכת קסטיליה, ממלכת לאון, טאיפות ושטחים אחרים שנכבשו מהמוסלמים כגון: ממלכת קורדובה, ממלכת מורסיה, ממלכת חַאאֶן, וממלכת סביליה.. בנוסף, ניצל פרננדו את ההתדרדרות בכוחה של ממלכת אל-מוואחידון כדי לכבוש את עמק גואדלכביר, ובנו אלפונסו העשירי כבש את ממלכת מורסיה.
בית טראסטמרה הייתה שושלת אשר שלטה בקסטיליה משנת 1369 עד 1504, בממלכת אראגון משנת 1412 עד 1516, בנווארה משנת 1425 עד 1479, ובנאפולי משנת 1442 עד 1501.
מקור השם בא מהתואר רוזן (או דוכס) טראסטמרה אשר שימש את אנריקה השני, מלך קסטיליה מהמרסדס, לפני עלייתו לכס המלוכה ב-1369, במהלך מלחמת אזרחים עם אחיו הלגיטימי פדרו. אנריקה חונך על ידי הרוזן רודריגו אלברס.
עם מותו של חואן השני בתו, לאונור, ירשה את נווארה, ואחיה למחצה, פרננדו "הקתולי" (פרדיננד) ירש את אראגון. חתונתם של פרננדו ואיזבלה הראשונה, מלכת קסטיליה בשנת 1469, בארמון פַּלַאסְיוֹ דֶה לוֹס וִיוֶארוֹ (Palacio de los Vivero), בוואיאדוליד, ייסד את האיחוד בין שני הכתרים. איחוד זה, מכל מקום, איים על כוחם של האצילים בקסטיליה, ומלחמת אזרחים פרצה בעקבות כך. בשנת 1474, כחמש שנים לאחר חתונתם, פרננדו ואיזבלה קיבלו על עצמם את הכתר של קסטיליה. עם נטילת הכתר פרננדו ואיזבלה, ייסדו את הקורטס של קסטיליה, אספה עממית המיועדת לקיים שלום בכל הארץ ולהעניש את אלה המבצעים פשעים כנגד החוקים המתקבלים בה.
כבכל הממלכות הימי-ביניימיות, הכוח העליון הובן כשוכן אצל המונרך המושל "בחסד האל", כפי שהנוסחה החוקית הסבירה זאת. עם זאת, קהילות כפריות ועירוניות החלו ליצור אספות כדי להנפיק תקנות המתעסקות בבעיות היום-יום. עם הזמן, אסיפות אלו התפתחו למועצות עירוניות אשר נודעו בשמות "איונטאמיינטוס" (Ayuntamientos) או "קאבּילדוס" (Cabildos), אשר אצל חלק מהמשתתפים, מאלה אשר באו מקרב ראשי בעלי המשקים, נהוג היה לייצג את השאר. עד המאה ה-14, מועצות אלו צברו עוד ועוד כוחות כגון הזכות לבחור שופטי שלום עירוניים, פקידים (אלקאלדה, דוברים ולבלברים), ונציגים לפרלמנטים (הקורטס).
בעקבות הכוח הרב של המועצות העירוניות והצורך בתקשורת ביניהם ובין המלך, הקורטס הוקם בממלכת לאון ב-1188, ובקסטיליה בשנת 1250. בקורטס הלאונזי והקסטיליאני המוקדם ביותר, תושבי הערים יצרו קבוצה קטנה של נציגים וללא כל סמכות חקיקתית, אך הם היו קשר בין המלך ובין האוכלוסייה הכללית, דבר שהיה פורץ דרך בממלכות לאון וקסטיליה. בסופו של דבר, השיגו נציגי הערים את הזכות לחוקק ולהצביע בקורטס, לרוב בברית עם המלך כנגד האצילים הגדולים.
בזמן שלטונו של המלך אלפונסו השמיני, הממלכה החלה להשתמש בשלטי גיבורים וגם בדגלים במבצר בעל שלושה צריחים בצבע זהב/צהוב, קווי מתאר שחורים ושערים וחלונות כחולים.
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
