מיניות ברומא העתיקה
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
קיימות עדויות, בין היתר יצירות אמנות וספרות ושרידים ארכאולוגים שנמצאו המתוארכים לתקופת רומא העתיקה, המתארות את המיניות ברומא העתיקה.[2] ורסטרטה ופרובאנסל סבורים כי פרספקטיבה זו מתאימה לפרשנות הנוצרית: "המיניות של הרומאים מעולם לא זכתה ליחס טוב במערב מאז עליית הנצרות. בדמיון ובתרבות הפופולרית, זה היה שם נרדף לרישיון מיני ולהתעללות."[hebrew 1]
מיניות לא נכללה כחלק מהנורמות החברתיות המסורתיות ברומא העתיקה.[3] הגורמים להתנהגות האדם ברומא העתיקה היו פודור (Pudor; באופן מילולי: "בושה, צניעות")[4] והחוקים ברומא העתיקה המתייחסים למספר עבירות מיניות, שנחקקו בתקופת הרפובליקה הרומית והאימפריה הרומית.[5] לקנסורים היה את הסמכות להוציא אזרחים מהסדר הסנאטורי או ממרכבות בשל התנהגות בלתי הולמת.[6][7] הפילוסוף הצרפתי, מישל פוקו, התייחס למיניות בתקופה היוונית-רומית בכרך השלישי של ספרו "תולדות המיניות" כמין שנשלט על ידי איפוק ודאגה להנאה המינית.[8]
החברה הרומית הייתה פטריארכלית, והגבריות ברומא העתיקה התבססה על יכולת שליטה עצמית ושליטה על אחרים ממעמד נמוך יותר, לא רק במלחמה ובפוליטיקה, אלא גם ביחסים מיניים.[9] וירטוס (Virtus; "סגולה") היה אידיאל גברי פעיל על משמעת עצמית. האידיאל הנשי המקביל לוירטוס היה פודיסיטה (pudicitia), שתורגם לעיתים קרובות כאישה צנועה, אך תורגם גם כאישה תחרותית ואטרקטיבית, וכזו ששולטת בעצמה.[10] נשים רומאיות מהמעמדות הגבוהים היו נשים משכילות, חזקות אופי ופועלות לשמירה על מעמדן בחברה ובמשפחה.[11] למעט יוצאים מן הכלל, הספרות הלטינית מזכירה אך ורק מיניות בקרב רומאים גברים משכילים. יצירות אמנות חזותית מתקופת רומא העתיקה נוצרו בדרך כלל על ידי אנשים ממעמד חברתי נמוך ממגוון רחב יותר של מוצא אתני, אך הותאמה לטעמם ולנטיותיהם של בעלי ההון, כולל עבדים לשעבר.[12]
ישנם מספר גישות והתנהגויות מיניות בתרבות רומא העתיקה אשר שונה באופן ניכר מאלו של התרבויות המערביות המאוחרות יותר.[13][14] הדת ברומא העתיקה קידמה את המיניות כהיבט של שגשוג לאימפריה. כמו כן, אנשים עשויים היו לקיים תרגול דתי פרטי או "קסם" לשיפור חייהם הארוטיים או את בריאות רבייתם. זנות ברומא העתיקה הייתה חוקית, ציבורית ונפוצה.[15] יצירות אמנות "פורנוגרפיות" נמצאו במספר אוספי אמנות שהיו שייכים למשקי בית מהמעמד הגבוה.[16] באותה תקופה, זה היה נחשב טבעי ובלתי ראוי לציון שגברים נמשכים מינית לבני נוער, וכן כי פדרסטיה ברומא העתיקה הייתה מקובלת, כל עוד בן הזוג הצעיר לא היה רומאי חופשי. "הומוסקסואל" ו-"הטרוסקסואל" לא היו חלק מהדיכוטומיה העיקרית על מיניות ברומא העתיקה, וכן לא ידוע מילים לטיניות למושגים אלו.[17] לא נפגעה אף זכות ולא הופעלה אף צנזורה מוסרית כלפי גברים שנהנו מאקטיים מיניים עם גברים או נשים ממעמד נמוך יותר, כל עוד התנהגותיו של הגבר לא חשפו חולשה או עודף זכויות. בעוד נשיות ברומא העתיקה הועקה, במיוחד ברטוריקה הפוליטית, מין במתינות עם עובדי מין לא נתפסו כפסולים, וכן לא נחשבו כדברים שפוגעים בגבריות, כל עוד הגברים העוסקים בזאת לקחו את התפקיד האקטיבי, ולא את התפקיד הפסיבי. היפר-סקסואליות, לעומת זאת, נדונה מבחינה מוסרית ורפואית אצל גברים ונשים כאחד. נשים הועמדו לקוד מוסרי מחמיר יותר מאשר גברים,[18] וכן אין תיעוד טוב של יחסי מין לסביים, אם כי מיניותן של נשים ברומא העתיקה בדרך כלל הושמצה בספרות הלטינית. באופן כללי, לרומאים היו גבולות מגדריים זורמים יותר מאשר מקביליהם היוונים.[19]
בסוף המאה ה-20 פורסמה ניתוח פרדיגמה של המיניות ברומא העתיקה במונחים של מודל בינארי של "חודר-נחדר". עם זאת, למודל זה יש מגבלות, במיוחד בכל הנוגע לביטויים מיניים בקרב רומאים בודדים.[20] אפילו הרלוונטיות של המילה "מיניות" בתרבות רומא העתיקה שנויה במחלוקת.[hebrew 2][21][22] עם זאת, בהיעדר תווית אחרת ל-"פרשנות התרבותית של חוויה אירוטית" ברומא העתיקה, יש עדיין שימוש במונח זה.[23]