מילר-תורגאו

מילר-תורגאו (בגרמנית: Müller-Thurgau) היא זן ענבי יין היברידי (הכלאה) נפוץ מאוד ממוצא שווייצרי.

מילר-תורגאו
Müller-Thurgau

סוג	זן ענבים
מוצא	שווייץ
מועד הכנה ראשוני	1882
צבע	לבן

הוא שובח על ידי הבוטנאי השווייצרי הרמן מילר (אנ'), אולי על ידי הכלאה של הריין ריזלינג והסילבאנר (אנ') במאה ה-19. בסוף המאה, על אף שאנשים רבים חושבים שזה הכלאה בין שני זני ריזלינג. עם זאת, על פי בדיקות DNA, שתי הדעות שגויות וזן הזה הוא הכלאה של ריזלינג ושאסלה (אנ'), לא הסילבאנר.

שמותיו החופפים הם: Riesling-Sylvaner, Rivaner, Rizvanac, Müller-Thurgau, Müller Thurgau Müller Thurgau bijeli. בגרמניה, זן הענבים לרוב לא מוזכר אפילו על התווית, מכיוון שהפופולריות שלו פגה בעשורים האחרונים. מ-31 בדצמבר 2008 השם הרשמי של זן הענבים הפך למילר-תורגאו על פי תקנות האיחוד האירופי.^[1]

תיאור

גזע הענב הזה צומח בעוצמה, ויש לו מעט קנים קשיחים למחצה. ענב בעל פרודוקטיביות טובה ואשכולות רבים. האשכולות שלו בינוניים, גליליים או מעט ודחוסים. הגרגרים שלו בינוניים, מוארכים מעט, אך כדוריים, צבעם צהבהב-לבן והוא עסיסי ומתוק.

אפשר לאכול אותו מתחילת ספטמבר, נהוג לבצור אותו רק מאמצע ספטמבר, אז הוא נותן מיץ ברמת סוכר של 18–20 אחוזי סוכר.

ליין שעושים ממנו תכולת סוכר בינונית, תכולת חומציות נמוכה, אך יש לו תכולה גבוהה של תמציות (ללא סוכר) ושל חומרי ריח וטעם. ככלל, ניתן לייצר ממנו יינות רק באמצעות טכנולוגיה רדוקטיבית (מצמצמת). היינות מתפתחים במהירות וקלים, אך בעלי מעט טעם יחסית ומתיישנים במהירות.

תפוצה

זה אולי הענב הנטוע ביותר בגרמניה - בעיקר באזורי באדן, ריינהסן וריינפפאלץ - אבל הוא משמש בעיקר לייצור יין שולחני. אחרי גרמניה, הונגריה היא יצרנית המילר-תורגאו השנייה בגודלה בעולם (כ-80,000 דונם). הם גדלים גם באוסטריה (כ-53,000 דונם), סלובקיה (כ-53,000 דונם), שווייץ, אנגליה, צרפת, סלובניה, מולדובה, ניו זילנד והאזורים ההרריים הצפוניים של איטליה.

הפופולריות שלו ירדה

המילר-תורגאו הוא בסיס חשוב של יינות ליבפראומילך (Liebfraumilch) הגרמניים הזולים בתפזורת. במידה רבה, הפופולריות העצומה של יינות זולים, באיכות נמוכה ומתוקים כאלה בגרמניה בשנות ה-70 מסבירה מדוע הזן הזה הפך לנפוץ כל כך, על אף כישלון המשביח לשלב את התכונות המועילות של שני הזנים המוצלבים.

הפופולריות הגדולה הזו הצטמצמה באופן משמעותי כאשר במהלך החורף הקשה של 1979 (הטמפרטורה ירדה מתחת למינוס 20 מעלות צלזיוס במקומות רבים באחד בינואר), חלק נכבד מהכרמים הגרמניים של זן זה מתו, בעוד גפני הריזלינג העמידים יותר נותרו.

ליינות הנקראים ריזלינג-סילבנר בניו זילנד יש תכולת חומציות וטעמים גבוהה יותר מאשר ליינות הגרמניים.

לקריאה נוספת

• Oz Clarke & Margaret Rand: Clarkes großes Lexikon der Rebsorten, München 2001.
• Helmut Becker: 100 Jahre Rebsorte Müller-Thurgau, Der Deutsche Weinbau 12/1982.

ביבליוגרפיה

• Karl Bauer, Ferdinand Regner, Barbara Schildberger: Weinbau. 9., aktualisierte Auflage. avBuch im Cadmos Verlag, Wien 2013, ISBN 978-3-7040-2284-4.
• Ferdinand Regner, Karel Hanak, Cornelia Eisenheld: Verzeichnis der österreichischen Qualitätsweinrebsorten und deren Klone, 2. Auflage 2015, HBL und BA für WB, Klosterneuburg.
• Helmut Becker: 100 Jahre Rebsorte Müller-Thurgau. In: Der Deutsche Weinbau. Bd. 37, Nr. 12, 1982, S. 532–538.
• Oliver Bock: Kreuzungsunfall im Gewächshaus. 125 Jahre Müller-Thurgau. In: Frankfurter Allgemeine Zeitung. Nr. 171, vom 26. Juli 2007, S. 9.
• Oz Clarke, Margaret Rand: Clarke’s großes Lexikon der Rebsorten. Droemer, München 2001, ISBN 3-426-27239-3.
• Erika Dettweiler, Andreas Jung, Eva Zyprian, Reinhard Töpfer: Grapevine cultivar Müller-Thurgau and its true to type descent. In: Vitis. Bd. 39, Nr. 2, 2000, S. 63–65, (Digitalisat (PDF; 317 kB)).
• Hans Ambrosi, Bernd H. E. Hill, Erika Maul, Erst H. Rühl, Joachim Schmid, Fritz Schuhmann: Farbatlas Rebsorten 3. Auflage, Eugen Ulmer, 2011, ISBN 978-3-8001-5957-4.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מילר-תורגאו בוויקישיתוף

הערות שוליים

1. "Megszűnik a Rizlingszilváni". Sulinet.hu. אורכב מ-המקור ב-2009-09-15. נבדק ב-2010-09-09.