![cover image](https://wikiwandv2-19431.kxcdn.com/_next/image?url=https://upload.wikimedia.org/wikipedia/commons/thumb/8/8b/Man_with_a_Movie_Camera_by_Dziga_Vertov.jpg/640px-Man_with_a_Movie_Camera_by_Dziga_Vertov.jpg&w=640&q=50)
מטא-קולנוע
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
מֶטָא-קולנוע[2][3][4] (וגם: מטא-סרט,[5][6] סרט מטא,[7][8] קולנוע רפלקסיבי, סרט רפלקסיבי[9][10][11]; על פי החלטת האקדמיה ללשון העברית: קולנוע ראי, סרט ראי[12]) הוא סגנון שבו סרט קולנוע הוא הנושא המרכזי של עצמו. הסרט מתייחס לעצמו, למה שהצופה רואה באותו רגע, ועוסק במהות של המדיום הקולנועי, שפתו והקודים שלו.[13][14][12] זאת, בניגוד ל"סרט-אודות-סרט", העוסק בעשייתו של סרט אחר.[15] סרט מטא מפגין מודעות עצמית להיותו יצירה בדיונית, מונע במתכוון את השעיית הספק ואת אשליית המציאות אצל הצופים, ומסב את תשומת לבם לכך שהם רואים סרט.[10][16][17] חוקר הקולנוע הספרדי פרננדו קאנה, תיאר מטא-קולנוע כ"קולנוע המביט בעצמו במראה, בניסיון להכיר את עצמו טוב יותר", והדגיש שהרפקלסיביות היא סממן המגדיר מטא-קולנוע.[18]
![Thumb image](http://upload.wikimedia.org/wikipedia/commons/thumb/8/8b/Man_with_a_Movie_Camera_by_Dziga_Vertov.jpg/320px-Man_with_a_Movie_Camera_by_Dziga_Vertov.jpg)
המטא-קולנוע מקיים שיח על טבעה של מציאות בקולנוע, תוך שהוא דוחה תבניות קולנועיות כמשוואה של ריאליזם אבסולוטי, וחורג מגבולות שיח המציאות המקובל.[19] על כך כתב הסופר והאוצר דונלד ריצ'י (אנ'):
סרט רפלקסיבי הוא על עצמו. שלא כסרטים עלילתיים מסורתיים, השואפים לשמר את האשליה שמה שאנחנו רואים זו מציאות, סרט המתייחס לעצמו רוצה להראות שהוא בעצמו אשליה ... עם זאת, בהראותו שהוא אשליה, [הסרט] מציע מציאות אחרת, למשל, את זו של יוצרי הסרט שאנחנו רואים. מציאות זו מוצגת כיותר מציאותית ממה שסרטי אשליה רגילים מציעים. בכך, הקולנוע המתייחס לעצמו הופך לחיפוש אחר מציאות, או אחר האמת.