Loading AI tools
גידולים שמקורם בהפריה לא תקינה של ביצית וזרעונים מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מחלות טרופובלסטיות הריוניות (Gestational trophoblastic diseases) הן גידולים שמקורם בהפריה לא תקינה של ביצית וזרעונים, המתפתחים ברחם באופן אבנורמלי. מולה הידטידיפורמית (ידועה כ- "מולה") היא הצורה השכיחה ביותר של מחלות אלו, והיא מתרחשת יותר אצל נשים הצעירות יותר מגיל 20 או המבוגרות יותר מגיל 40. הסיבה להיווצרותה של מולה יכולה להיות הפריה של ביצית ושני זרעונים או זרעון שעבר הכפלה, באופן בו הביצית המופרית איננה מכילה עובר אלא חלקי עובר וחלקי שליה. התסמינים הקליניים כוללים במרבית המקרים דימום בטרימסטר ראשון, רחם הגדל במהירות וגדול יחסית לשבוע ההריון, רמות BetaHCG גבוהות מאוד ולעיתים תופעות מוקדמות של רעלת היריון המתחילות בטרימסטר הראשון. הטיפול במולה הוא שאיבה וריקון של תוכן הרחם ומעקב, היות שחלק מן המולות נוטות להיות פרסיסטנטיות ואף להפוך ממאירות- במקרים כאלו, הטיפול הוא מתן כימותרפיה. יצוין, כי גם כאשר הגידולים הללו שולחים גרורות, הרי שבטיפול נכון שיעור הריפוי עומד על כ־90%, ולכן קיימת חשיבות לערוך בדיקות BetaHCG לנשים שבעברן היריון מולרי, הפלה, או היריון רגיל, אשר מתלוננות על דימום ווגינלי או הימצאות של גידול במקום כלשהו בגוף, אשר עלול לרמז על גרורות.
_complete_type.jpg)
מולה מחולקת לשני סוגים- מולה שלמה ומולה חלקית.
בדיקת המעבדה העיקרית היא בדיקת ההורמון BetaHCG, המשמש הן לאבחנה, הן לטיפול והן למעקב אחר המחלה. רמת הירידה בהורמון עצמו לאחר הטיפול אמורה לרדת בתוך 14 שבועות ממועד סיום ההריון.
ראשית יש לאבחן שאכן מדובר במולה, וכן לבצע בדיקות דם מלאות, בדיקות תפקוד כבד וכליה וכן צילום חזה.
הטיפול עצמו כולל ריקון של הרחם- suction curettage. יש לתת אוקסיטוצין תוך וורידי לאחר הוצאת חלק נכבד מהרקמה לצורך כיווץ הרחם. יש לשלוח את הרקמה לפתולוגיה. ניתן לעשות שאיבה וריקון של הרחם גם כאשר הרחם הוא בגודל של 28 שבועות, אולם בכל מקרה בו הרחם גדול מ-12 שבועות יש להכין מראש ציוד לפתיחת בטן לכל מקרה של דימום בלתי נשלט. עד לשימוש הנוכחי כיום בשאיבה וריקון, ביצוע כריתת רחם היה האופציה בה בחרו להשתמש במקרים בהם הרחם היה גדול מ-12-14 שבועות. כיום כריתת רחם מומלצת רק במקרים בהם האישה סיימה את תוכניות הילודה וכן נשים מבוגרות יותר, אשר אצלן הסיכוי לממאירות גבוה יותר. הסיבוכים הכרוכים בפעולות אלו כוללים מעבר של חלקי רקמה ותאים דרך מחזור הדם השלייתי לשאר חלקי הגוף ובעיקר לריאות, המהוות את המקום הראשוני לשאריות תאים של הריונות מולריים. במרבית המקרים תהיה רגרסיה ספונטנית של רקמה זו, אולם בחלק מן המקרים עלולה להתפתח אי ספיקה נשימתית, המאופיינת כקוצר נשימה וכיחלון תוך 4-6 שעות לאחר ביצוע הריקון והשאיבה.
מאחר שקיים סיכון לממאירות לאחר היריון מולרי, יש לעקוב בקפדנות אחר רמות BetaHCG החל מיומיים לאחר ביצוע השאיבה, ולאחר מכן מדי שבוע עד שלא ניתן לאתר רמות אלו בדם במשך שלוש בדיקות רצופות. (להלן- "תקופת המעקב"). אם במהלך תקופה זו קיימת רמיסיה ספונטנית בתוך 14 שבועות, או ש- BetaHCG איננו יורד ונכנס לפלטו, יש להמשיך ולחזור בכל חודש על רמות BetaHCG לפחות שנה מלאה. התקופה הקריטית לצורך מעקב אחר רמות BetaHCG היא בין שבוע 4-6 לאחר הריקון.
יש לערוך בדיקה גניקולוגית תוך שבוע ממועד השאיבה והריקון וכן להעריך את גודל הרחם ואיברים גניטליים נוספים למקרים של גרורות. יש לחזור על הבדיקה מדי 4 שבועות עד לתום תקופת המעקב.
במידה ותצלום חזה שהתבצע טרום השאיבה של ההריון המולרי הראה נוכחות לגרורות, יש לערוך צילומי חזה כל 4 שבועות עד להיעלמות ספונטנית של נגעים אלו, ולאחר מכן כל שלושה חודשים עד לתום תקופת המעקב.
קיימים כמה ממצאים קליניים המקושרים לעליה בסיכון לממאירות. באופן כללי, ככל שרמות BetaHCG גבוהות יותר וככל שהרחם גדול יותר, כך הסיכון לממאירות גבוה יותר. שילוב של ציסטות תקה-לוטאניות בשחלה ורחם מוגדל, מגדיל מאוד את הסיכון לממאירות.
יש לתת אמצעי מניעה (למשל, גלולות למניעת היריון) למשך תקופת המעקב, כאשר אישה אשר נכנסה לרמיסיה ספונטנית, ואשר הבדיקות כולן שליליות למשך שנה, יכולה להיכנס להריון מתום שנה זו.
האינדיקציות למתן כימותרפיה במהלך תקופת המעקב כוללות:
מחלות טרופובלסטיות ממאירות יכולות להיות מולה חודרנית, כוריוקרצינומה, PSTT, או מצב בו לאחר היריון מולרי אין ירידה בערכי BetaHCG או שקיים פלטו בערכים אלו.
לאחר האבחנה כי מדובר בגידול ממאיר, יש חשיבות קריטית ללקיחת היסטוריה רפואית ולבדיקה גופנית. למרבית המטופלות יהיה רחם מוגדל ושחלות מוגדלות. יש לבחון אזורים בהן עלולות להיווצר גרורות, בעיקר במערכת המין הנשית התחתונה. יש לערוך צילום חזה וכן CT בטן ומוח. כמו כן יש לקחת בדיקות כלליות- הכוללות בדיקות דם, תפקודי קרישה, ותפקודי כבד וכליות אשר קריטיים לצורך הערכת הסיכון שבמתן תרופות כימותרפיות העלולות לפגוע בתפקוד איברים אלו. לאחר נטילת המידע האמור, ובמידה והאישה מעוניינת לשמור על פוריות, יש לבחור בטיפול הספציפי בהתאם.
מחלה ממאירה המוגבלת לרחם בלבד היא השכיחה ביותר מבין המחלות הממאירות הטרופובלסטיות. הטיפול במצב כזה הוא מתן מתוטרקסט כטיפול כימותרפי יחידני, או מתן אקטינומיצין במקום. תגובה מלאה לטיפול נעה בין 60% ל-98%, כאשר במקרים של חוסר תגובה או תופעות לוואי לא נסבלות, ניתנת כימותרפיה אלטרנטיבית. יש להמשיך בקבלת קורס נוסף של כימותרפיה לאחר תוצאות שליליות של BetaHCG. אין לתת מתוטרקסט במקרים של מחלת כבד או כאשר תפקוד הכליות אינו תקין. חלון הזמן בין כל טיפול הוא מינימום של 7 ימים ויש לעקוב אחר ספירת דם וספירת תאי דם לבנים. לרוב, ניתנים בממוצע 3-4 קורסים של טיפול. לאחר הטיפול והשגת רמיסיה, יש לערוך בדיקות BetaHCG למשך שנה, מדי חודש.
הטיפול במחלה מטסטטית יכול להיעשות או על ידי מתן מתוטרקסט, בדומה לטיפול במחלה שאינה גרורתית, או טיפול כימותרפי משולב בכמה תרופות. כדי להעריך איזו מטופלת תזדקק לטיפול משולב, פותחו מספר כלים להערכת רמת הסיכון הגלומה בגידול עצמו:
הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
