מוחמד נאדיר שאה, מלך אפגניסטן
מלך אפגניסטן הרביעי מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מלך אפגניסטן הרביעי מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מֻחַמַּד נַאֲדִיר שָׁאָה (בפרסית/דארי/פשטו: محمد نادر شاه, נולד בשם מֻחַמַּד נַאֲדִיר חָ'אן; 9 באפריל 1883 – 8 בנובמבר 1933) היה שאה (מלך) אפגניסטן הרביעי, אשר שלט בין השנים 1929–1933. נאדיר ירש את הכתר בעת מאבק פנימי ממושך שהתלקח לכדי מלחמת אזרחים בין פלגים חילוניים ודתיים. רוב שלטונו עסק בהפלת כוחות בדלנים שונים, הסדר סמכות הממשלה על כל המדינה ותיעוש ומודרניזציה של המדינה לעבר העולם המערבי. התנקשות פוליטית על רקע אתני-אישי בשנת 1933, סיימה את שלטונו של נאדיר ובנו הבכור, מוחמד זאהיר שאה, ירש אותו.
 | |||||||||||||
| לידה |
9 באפריל 1883 דהראדון, הראג' הבריטי  | ||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| נרצח |
8 בנובמבר 1933 (בגיל 50) קאבול, אפגניסטן .svg){kind=small} | ||||||||||||
| מדינה |
 אפגניסטן | ||||||||||||
| מקום קבורה | מוזוליאום מוחמד נאדיר שאה | ||||||||||||
| עיסוק | גנרל, דיפלומט, שליט | ||||||||||||
| דת | אסלאם סוני | ||||||||||||
| בת זוג | מה פרוור בגום | ||||||||||||
| שושלת ברקאזי | |||||||||||||
| |||||||||||||
| |||||||||||||
| |||||||||||||
| פרסים והוקרה | |||||||||||||
| |||||||||||||
דרך אביו, סרדאר מוחמד יוסוף, מוחמד נאדיר ח'אן השתייך לשושלת ברקאזי אשר שלטו באמירות אפגניסטן, שהייתה מדינת חסות של הראג' הבריטי מאז המלחמה האנגלו-אפגנית השנייה. אביו של נאדיר, יוסוף, גורש מאפגניסטן לאחר שהפסיד במאבק על הכתר ונאדיר נולד וגדל בדהראדון (כיום בהודו). לנאדיר היו תשעה אחים ואחיות. נאדיר נולד בשנת 1883 וכף רגלו דרכה באפגניסטן לראשונה בגיל 18 כאשר סבו, מוחמד יעיה, שגורש להודו בהוראת האימפריה הבריטית בשנת 1879, הורשה לחזור לאפגניסטן עם משפחתו בחסות האמיר עבדול רמאן ח'אן זמן קצר לפני מותו של האחרון בשנת 1901.
ענף אל-יאיש של שושלת ברקאזי (הענף אליו נאדיר השתייך) מילאה תפקיד חשוב בחצר המלוכה של האמיר חביבאללה אשר שלט בין השנים 1901–1919. מוחמד נאדיר החל בקריירה צבאית מצליחה והועלה לדרגת נאיבסאלאר (מקביל לסגן אלוף) בשנת 1912, ולאחר מכן לדרגת גנרל (ספאהסאלאר) בשנת 1914. כוחות פנימיים באפגניסטן הביאו למרד נגד הבריטים לאחר מלחמת העולם הראשונה ולתחילת המלחמה האנגלו-אפגנית השלישית. הצלחתו הצבאית של נאדיר נמשכה לאורך כל מלחמת העצמאות, כאשר יכולתו לגייס את שבטים פשטונים מסורתיים מתוך הודו הבריטית הבטיחה את הניצחון האפגני על הבריטים בקרב על תאל וואזיריסטאן במאי 1919, והקנתה לו את מדליית "נסן-י אל-אמיר אללה" היוקרתית.
מוחמד נאדיר הפך לשר המלחמה הראשון של אפגניסטן הריבונית בנובמבר 1919 בממשלה שהקים אמאנואלה ח'אן, מלך אפגניסטן. בתפקיד זה היה אחראי על הארגון המנהלי החדש והחלוקה המנהלית של מחוזות אפגניסטן. עם הזמן המלך אמאנואלה נעשה חשדן ביחס למגעיו ההדוקים של מוחמד נאדיר עם שבטי הגבול. החשד התפתח כתוצאה מעמדתו של נאדיר אשר מצא את מדיניות הרפורמות של אמאנואלה כבלתי-הולמת וקיצונית מדי. נאדיר נאלץ להתפטר בנובמבר 1923 והוא מונה לשגריר אפגניסטן בפריז, הרפובליקה הצרפתית השלישית. תפקיד ממנו התפטר מאוחר יותר בנובמבר 1926, באופן רשמי מטעמי בריאות.
מוחמד נאדיר חי מספר שנים בדרום צרפת, משם החליט לחזור לאפגניסטן כשנודע לו על תחילת מלחמת האזרחים האפגנית הראשונה בשנת 1928. הרפורמות החילוניות של אמאנואלה, אשר לא התיישבו עם האוכלוסייה המסורתית של אפגניסטן, הביאו למרד ולמלחמת אזרחים במסגרתה נפל משטרו של אמאנואלה וחביבאללה קלקאני, מנהיג שבטי טג'יקי, כבש את הבירה האפגנית קאבול.
נאדיר נע תחילה לעבר הודו הבריטית, שם קיבל סיוע דיסקרטי מהבריטים במטרה להשיב את הסדר ולהחזיר את שלטון השושלת שלו באפגניסטן. קשריו עם מנהיגי השבטים הפשטונים אפשרו לו לגייס כוחות משבטי הגבול, כולל את השבטים החמושים מסעוד ווואזירי. לאחר שני ניסיונות כושלים, התקפה צבאית בהנהגתו של נאדיר הביאה לכיבוש מחודש של קאבול במהלך 13 באוקטובר 1929.
חייליו של מוחמד נאדיר הכריזו עליו כשאה (מלך) החמישי של אפגניסטן ב-15 באוקטובר. בהמשך נסוגו הכוחות הדתיים הרדיקלים לפעולות מחתרת והועלתה הלגיטימציה לשלטונו של נאדיר שאה. נאדיר שאה החזיר את היציבות הפוליטית ופעל לבנות מחדש את המרקם החברתי-כלכלי ולספק למדינה מסגרת משפטית על ידי חקיקת חוקה סדירה. משטרו של נאדיר, אשר נשען על תמיכת הפשטונים, הביא למאבקים אתנים פנים מדיניים, בייחוד עם הטג'יקים וההזארים. נאדיר, לאחר אירועי מלחמת האזרחים, הבין כי אסור לו לתת לאישיות או פלג מסוים בממלכה להשיג השפעה מרכזית על הממשל ולכן נהג לטהר את יריביו הפוליטיים. עלייתו של נאדיר שאה לכס המלוכה של קאבול סימנה את סופו של המשטר הליברלי של אמאנואלה. שלטונו המוקדם של נאדיר היווה אוטוקרטיה שמרנית ורפורמות מדודות למנוע מאבקים פנימיים.
מבחינת מדיניות החוץ, נאדיר שאה העדיף נייטרליות ויחסים דיפלומטיים ידידותיים ורחבים יותר כדי לאזן את היריבות בין ברית המועצות והאימפריה הבריטית. ההאמנה האנגלו-אפגנית משנת 1921 חודשה במאי 1930 והוסדרה מחדש אמנת הסחר של 1923, אך היחסים בין הבריטים למלך האפגני היו נייטרלים בנושאים אחרים. מצד שני, לא הייתה שום סימפתיה של המשטר המלוכני לברית המועצות, ובמהלך מלחמת האזרחים האפגנית התרחש ניסיון התערבות כושל של הצבא האדום. למרות אתגרים אלו, בשנת 1931 הוסדרה אמנת ידידות ונייטרליות במוסקבה. יתר על כן, אמנות של ידידות ושיתוף פעולה נחתמו עם ממלכת עיראק בשנת 1932 ועם ערב הסעודית באותה השנה לאחר שהוקמה מתוך ממלכת נג'ד וחג'אז.
בהתאם לתוכנית הרפורמה שלו, ועם הסדרת החוקה האפגנית בשנת 1931, בחר נאדיר שאה בשיטת משטר מונרכיה חוקתית עם פרלמנט בן שני בתים והפרדת רשויות וכן רשות משפטית המבוססת חלקית על הדין האיסלאמי (שריעה) וחלקית על סדרי המשפט האירופאים. בנוסף, החוקה הפכה את המלוכה האפגנית לתורשתית, וקבעה כי בנו הבכור של שאה יירש אותו כמלך. אולם בפועל נאדיר שאה לא ויתר על הסמכות המסורתית של המלוכה, ושמר על שלטון הדוק בענייני פנים בכלל ובקבינט בפרט, והבטיח שמדובר בקבינט המורכב מנאמנים לו ובעיקר פשטונים.
בהיעדר חזונו האידיאליסטי של אמאנואלה, מדיניות המודרניזציה שלו ניתנה לשינויים הדרגתיים וסלקטיביים. הארגון והפיתוח השפיעו במיוחד על הצבא, העיתונות, התקשורת והממשל הביורוקרטי, אך שלטונו של נאדיר שאה הוכיח את עצמו כחדשני ביותר בפיתוח הכלכלה ומבין התשתיות לתיעוש המדינה היה פיתוח כביש 1 אפגניסטן, כביש מהיר הפעיל עד היום ומחבר בין קאבול-קנדהאר-הראת-מזאר-י שריף. נאדיר אישר את הקמת הבנק האפגני המדיני הראשון בשנת 1932, והטיל מס ממשלתי על חברות יבוא ויצוא. המיסים שהוטלו על חברות אלה היוו חלק מהמימון לתקציב המדינה.
בשנת 1933 הוזמנו סטודנטים מאוניברסיטת קאבול לארמון המלך, לקבל מדליות הוקרה מנאדיר שאה על ביצועיהם בלימודים. מבין הסטודנטים היה עבדול חאליד, הזארי במוצאו שאביו, דודו ואחיו נעצרו על ידי משטרו של נאדיר, מה שהביא אותו לתכנן התנקשות פוליטית בשאה. טקס חלוקת המדליות התרחש בחצר ארמון המלוכה. בעת שהשאה התקרב אל הסטודנטים, חאליד הוציא אקדח מכיסו וירה ארבע יריות. הירייה הראשונה פגעה בפניו של נאדיר, השנייה בליבו, השלישית בעיניו, והרביעית בשומר של נאדיר שנע לעבר המתנקש. נאדיר נהרג במקום ובנו הבכור, מוחמד זאהיר שאה, ירש את המלוכה. אחדותם של הפלגים הפנימיים בשושלת ברקאזי התחזקה בתקופת שלטונו של נאדיר שאה, אך התפרקה עם מותו עקב יריבות בין בני דודים. בהמשך חאליד נעצר והוצא להורג[1].
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
